יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

האחר

אני מסדר את החדר, ואל תשאלו איך זה קשור, זה פשוט הוביל לכך שהסתכלתי על ספריית ה-Drafts בהוטמייל שלי (אלוהים אדירים, כמה שזה אתר נוראי בהשוואה ל-Gmail...) ומצאתי שם מכתב לא נעים לרון מיברג.

לפני שנה מיברג פתח מגזין אינטרנטי בשם "אחר", שנועד לספק תוכן "איכותי" בעברית, בתשלום. ראיתי שיוסי גורביץ כותב במגזין, ואמרתי לעצמי שכך אני גם תומך בעבודה של גורביץ, וגם אולי מקבל תוכן "איכותי" בעברית, לכן שילמתי את הסכום וקניתי מנוי לשנה שלמה. 

התחרטתי במהרה. במשך כחודש עדיין קראתי את העדכונים שהגיעו אליי, ובנקודה מסוימת פשוט נשברתי. זו הייתה כתיבה נפוחה, מלאה בעצמה, מאדם שיושב רחוק ומדבר אל אנשים שלדעתו, כנראה, לא רק שלא קוראים אנגלית, גם לא יצליחו למצוא את ארה"ב על המפה. בסוף לא שלחתי את המכתב, כי לא ראיתי מה לי ולביקורת על רון מיברג, אבל מתוך עניין גיגלתי את השם. גיליתי שהמגזין נסגר; וזה אפילו קרה שבוע שעבר, אז אני לא מאחר למסיבה או משהו כזה. הפוסט האחרון של מיברג מכנה עצמו כאב לכשלון, אבל אני לא בטוח שהוא למד את הלקח. כאשר הוא שואל האם האינטרנט יום אחד יצליח לתחזק מודל של מנויים, יש לי תחושה עזה שהוא בחיים שלו לא שילם על תוכן באינטרנט, וכנראה לא מבין מה גורם לאנשים לעשות זאת.

יש אנשים שעושים כסף באינטרנט; הנה כמה איורי-רשת שזו העבודה היחידה שלהם; התוכן העיקרי שלהם, אגב, זמין באינטרנט בחינם. סאם טסוי (Sam Tsui) נהיה סלבריטי-מקוון כי העלה מחרוזת שירים של מייקל ג'קסון ל-YouTube בשבוע שבו מייקל ג'קסון מת, תפס תשומת לב עם טריק עריכה נחמד, ועכשיו הוא והמפיק שלו עושים כסף ממכירת שירים מקוריים ב-iTunes. בשני המקרים תוכן חינמי מייצר קהילה, היוצר מספק תוכן מקורי לקהילה שקשה להשיג במקום אחר, והקהילה משלמת לו. חורים ברשת, אגב, הציעו לרון מיברג לעשות בדיוק את זה. הוא מן הסתם לא הקשיב. 

יש משהו עלוב במישהו שמנסה משהו במשך שנה שלמה, מפסיד לא מעט כסף לעצמו ולאחרים, ובפוסט האחרון שלו מדגים שלא למד דבר מהכישלון הזה. למרות זאת, אני מצטער שהמחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה "מגיע לו". אני כנראה לא בן אדם נחמד במיוחד.

Grab This Widget

0 comments:

הוסף רשומת תגובה