יום שישי, 10 בדצמבר 2010

הצלפה

ענת סרגוסטי, מנכ״ל ארגון אג׳נדה כותבת ב״ישראל השבוע״:
״במהלך כנס אילת לעיתונות, וגם מעל דפי עיתון זב, ייחסו לאג׳נדה, הארגון שאני עומדת בראשו, נטיות פוליטיות, וזו הסיבה לכתיבת דברים אלה.״
היא ממשיכה לפרט את פעילות הארגון שמטרתו יצירת סיקור הוגן יותר של ערבים וחרדים, בין השאר, בתקשורת, והעלאת הנראות של אוכלוסיות חלשות ומיעוטים בתקשורת, ביניהם העדה האתיופית. למשל, הארגון הביא עיתונאים ערבים ואתיופים לכנס אילת ״שבלעדינו ספק אם היו מגיעים לשם״ היא טוענת.

היא מקנחת באמירה:
״מי שמקשר בין האג׳נדה הזאת לבין פוליטיקה הוא במקרה הטוב בור, ובמקרה הרע - רשע.״


אני כנראה שניהם. בור כי לא ידעתי שהארגון קיים, ואני שמח שיש ארגון כזה אם כי קצת מצטער שמי שעומדת בראשו כנראה לא מצטיינת בתקשורת.

רשע, כי עבורי טריוויאלי שמדובר בפוליטיקה.

במובן הרחב, הכול פוליטיקה. גם יגאל עמיר עשה מעשה פוליטי. אבל גם במובן הצר, העלאת נראות של אוכלוסיות חלשות היא אג׳נדה שמאלנית לעילא. היא מגיעה ישירות מההבנה שבדמוקרטיה ייצוגית, לתקשורת תפקיד חשוב בעיצוב סדר העדיפויות של נבחרי הציבור. אם אכן, כדבריה, ״קולם של יוצאי אתיופיה נעדר כמעט לחלוטין מהתקשורת, ואנחנו נחשפים אליהם בדרך כלל רק בדרך שלילית״ הרי שוודאי שהרמת קולם בכלי התקשורת ושינוי הייצוג תהיה בעלת השפעה על חייהם. זו פוליטיקה, הזירה שבה חברי הקבוצה מקבלים החלטות המשפיעות על גורל כל חברי הקבוצה.


מדוע אם כן ענת סרגוסטי מתגוננת? היא יודעת שהיא עוסקת בפוליטיקה; היא רוצה להקל על מיעוט בקבוצה לתקשר עם שאר חברי הקבוצה, ולשנות את איך שהוא נתפס על-ידי שאר חברי הקבוצה, עמדה סוציאליסטית קלאסית. למה ההתגוננות? כי לא מדובר בציון עובדה פשוט, ״הרי זו פוליטיקה״, אלא טיעון ערכי: האג׳נדה שמאלנית. בשיח ״אםתרצוישראלהיוםהשמאלהלאומי״ שלנו, להיות שמאלני פירושו להיות שונא המדינה ושונא יהודים; ואכן, מי שמכנה את הארגון שונא יהודים ושונא המדינה הוא במקרה הטוב - בור, ובמקרה הרע -
רשע.



Grab This Widget

4 comments:

Unknown אמר/ה...

מזל טוב על הבלוג. אם אפשר בקשה אישית - פונט יותר נעים לעין? זה ממש מכאיב ולא נוח לקרוא ככה. תודה.

לעניין - זה לא קשור לשמאלימין או לאותו פאשיזים דמיוני ואינסופי שמרחף מעלינו כל הזמן. הסלידה שלה למושג פוליטיקה היא חלק מהתרבות הפופולרית בישראל ובעולם בכלל.

היום פוליטיקאי היא מילה נרדפת למושחת [בוא נתעלם מהשאלה אם זה בצדק או שלא], וזה מטמא את המערכת כולה - כל ארגון פוליטי שמודה שהוא פוליטי נתפס גם הוא כישות מושחתת. בכלל, אם תשאל אנשים ברחוב, פוליטיקה זה משהו של מושחתים, נבלות, רמאים וגנבים ואם אתה מתעסק בפוליקטיה [ולא משנה מאיזה צד של הספקטרום - אוכלוסיות מוחלשות בישראל הן בד"כ עסק של הימין, ולא של השמאל הלבן, העשיר והשבע] אז גם אתה מושחת. משם זה מגיע, לא מהפחד שאיזה עיתון ימני זניח שלא מעניין אף אחד יקרא לה בשמות. זה הפחד שהציבור שאותו היא מנסה לשנות יחשוב עליה כאחד מהם, מהפואדים, הביבים והברקים ששודדים אותנו כל יום.

Unknown אמר/ה...

אה, ומערכת התגובות שלך מעצבנת מ-מ-ש. אם אפשר להגיב דרך פייסבוק או באנונימיות, אני אישית אשמח.

Itai Greif אמר/ה...

ניגש מייד לעבוד על שתי הבקשות הללו... אבל בלי הבטחות.

היום פוליטיקאי היא מילה נרדפת למושחת? זו מילה נרדפת למושחת מאז שיש פוליטיקאים... אבל התנגדות לעצם הרעיון של פעילות פוליטית?
זה חדש.
בקיצור, אתה טועה.

Dror אמר/ה...

אני חושב שהטענה לאג'נדה א-פוליטית היא חוסר נקיטת עמדה. הנקודה שהיא מנסה להעביר היא שמטרתם טכנית - העלאת רמת חשיפה מסוימת - ללא נקיטת עמדה. תיאורטית, זאת לא פוליטיקה, זאת עיתונאות. עכשיו השאלה היא האם אתה מאמין בעיתונות א-פוליטית.

נראה שהמניעים לאג'נדה הזאת נובעים מעמדה או השקפה שמאלנית בקשת הפוליטית, אבל זה לא אומר שהפעילות עצמה היא שמאלנית או אפילו מקדמת אג'נדה פוליטית שמאלנית כלשהי, וזה הבדל מהותי.

אוי, יש לך בלוג כאן. איזה קטע.

הוסף רשומת תגובה