יום ראשון, 27 בפברואר 2011

Non More Wonderful than Man

יש שפע פלאים מדהימים,
אך אין דבר-מה מדהים
כמו האדם.
לנכח סופת החרף
הוא עובר בים האפר,
עושה דרכו
במצולה השוצפת.
הוא מיגע את הקדומה באלים,
את האדמה הנצחית הבלתי-נלאית,
הופך בה עם גזע הסוסים
הלוך ושוב בעקבות המחרשה
מדי שנה בשנה.

את שבט הצפרים השאננות
הוא צד ברשתותיו,
ואת חיות-הבר למיניהן;
ליצורי הים
פורש מארג מכמרותיו
האדם רב-הכשרון.
הוא ממציא תחבולות להשתלט
על בעלי-החיים בסבך ובצוק,
את הסוס סבוך-הרעמה,
את השור האדיר שבהר
הוא מאלף לשאת בעל.

גם דבור הוא למד,
לחשוב חיש כמו הרוח,
וסגל לעצמו רגשות
המעצבים סדרי מדינה;
הוא יודע כיצד לחמק
מחצי הכפור המציקים
ללן מתחת לשמים
וממטחי הגשם.
לכל הוא מוצא אמצעי,
כי באמצעי תלויה התקדמותו,
רק מפלט מן המות
אין בכחו להמציא,
אם כי גלה תרופה
גם למחלות בלי תוחלת.

לא יאמן עד כמה
תבונתו רבת תושיה -
והיא מופעלת
פעם לשלילה ופעם לחיוב.
כשהוא מקיים את חקי הארץ
ואת שבועתו לצדק האלהי -
הוא מתעלה עם מדינתו.
אך אין מדינה לאדם
שמתוך שחצנות
נוטה לבטל כל ערך.
אדם שזוהי דרכו
אל ישהה במחצתי
ואל יהיה לי אח לדעה!


(סופוקלס, ״אנטיגונה״, תרגם א. שבתאי)



---
It's more than a joke.

Grab This Widget

0 comments:

הוסף רשומת תגובה