יום שלישי, 12 ביולי 2011

חרם זה לא צחוק

במידה ויש לכם ברירה בין שני מוצרים בעלי ערך זהה, אם האחד מהם יוצר מעבר לגבולות הקו הירוק, ונשען לשם הייצור שלו והבאתו למדף הסופר הקרוב למקום מגוריכם על סבלם של מיליונים, והאחר לא, אני מעודד אותם להקשיב לצו מצפונכם. רשימה של חלק מהמוצרים ניתן למצוא כאן[1].

חרם? מה, אנחנו בגן?

חוק "החרם" אושר אתמול, והוא במהרה הפך לדבר החם שכל הבלוגרים מדברים עליו. הוא עודד פרוזה מרגשת, והשוואות מתבקשות לגרמניה הנאצית. "זה לא מדרון חלקלק, זו נפילה חופשית", הסוף קרב, וכו'. מצד הקרובים, שמתי לב לאדישות מסוימת, ואצל אחדים, אפילו התנגדות נחרצת להתנגדות; "המרכז השפוי", השם המכובס לרוב המוחלט של העם שאדיש לפוליטיקה ולא מבין מה הקשר בינה לבין מחיר הקוטג', לא מבין על מה המהומה. המהומה, כרגיל, היא על כסף.

הסמולנים האלה
חרם הוא כלי עתיק, ותפקידו להוציא אחד מהקהילה, כי הוא פוגע בה והיא אינה רוצה בו. בזמן תקופת האפרטהייד, חרם בינלאומי גרם לדרום-אפריקאיים להרגיש מבודדים ומוקצים; הוא עזר לתחושת המיאוס מהמשטר שהובילה לנפילתו. תנועת ה-BDS (ר"ת של חרם כלכלי וסנקציות) הינה קריאה לעולם לעשות אותו הדבר: לבודד את ישראל בעולם, לנתק קשרים דיפלומטיים, מסחריים, תרבותיים ואקדמיים ולהוביל לכך שתחושת הבדידות תכריע את המשטר הציוני ותסיים את אחזקת השטחים. נשים רגע בצד אם חרם בינ"ל גורף הינו כלי אפקטיבי נגד יהושראלים[2]: זה מה שעולה לנו בראש כשאנחנו שומעים חרם. אמנים בינלאומיים שמסרבים לבוא להופיע בישראל, חברות שנכנעות ללחץ ערבי ולא פותחות כאן סניפים. כאשר רואים יהושראלים אחרים מצטרפים לקריאות הללו, יש המרגישים שמדובר באנשים טיפשים במקרה הטוב, בגיס חמישי במקרה הרע.

הערבים האלה

ראש-הממשלה של הרשות הפלשתינית[3] סלאם פיאד הוא כלכלן. כשהוא חושב על מדינה פלשתינית, הוא חושב על תשתיות, על מוסדות מוצקים, על צמיחה. כשהוא קרא לתושבי השטחים להפסיק לקנות מוצרים המיוצרים בהתנחלויות, המטרה לא הייתה לחץ פוליטי (אם כי הוא ידע שהקריאה תמצא אוזן קשבת דווקא בגלל ההקשר הפוליטי), אלא כי הוא שואף להפוך את הרשות הפלשתינית לשוק שמייצר יותר ומייבא פחות - כך יישארו יותר שקלים חדשים בכיס פלשתיני, שיהפכו לכסף שמוציא הפלשתיני בתוך הכלכלה שלו עצמו. זו אותה מוטיבציה של כל מדינה בעולם שמטילה מכסי מגן כדי להגן על תוצרים מקומיים, החלק מבננות מקסיקניות וכלה בפלדה רוסית. אני מרגיש, מהיכרות עם החומר האנושי, שהקריאה הזו לא עצבנה את המתנחלים רק בגלל שהיא עבדה (והיא עבדה) אלא כי פתאום "הערבים האלה" התחילו להשתמש בדיפלומטיה לא אלימה, שהעולם אוהד לה.

מרמאללה לכנסת

התגובה הראשונית של האדם מהרחוב, אותו חבר ב"מרכז האדיש" היא שחרם זה טיפשי; שהוא לא משיג דבר. על שולי שמלתו של חרם הקוטג', שעבד, על רקע החרם החרדי הפוטנציאלי על אגד, שמחריב את זכויות הנשים בארצנו, או על רקע החרמת אומנים כי הם לא מנשקים בנות, אני תוהה: ממתי חרם צרכני זה טיפשי?
אם אלקין היה מחוקק חוק נגד קריאה להחרמת ישראל, נגד תנועות ה-BDS, נגד אנשים שקוראים לחרם אקדמי ותרבותי, החוק הזה היה עובר מול קומץ מתנגדים, ולא היה משיג כלום. אי אפשר להכריח אמנים מחו"ל להופיע כאן, וניסיון לתבוע מישהו שקורא לחרם כזה לא היה עומד במבחן בג"ץ. אבל המתנחלים הצליחו לתלות את רווחתם הכלכלית באילן הגבוה הזה, ולגרום להגנה על זכות אזרחית בסיסית של חרם צרכני להיראות כמו הגנה על תנועת ה-BDS, ולתומכי חוק החרם להיראות כמו פטריוטים - אף כי החוק הזה לא יעשה כלום להחלשת תנועת ה-BDS או התמיכה לה בארץ, ומה שהם תומכים בו, הלכה למעשה, הוא הרווחה הכלכלית של המתנחלים.

מתישהו, הענק יתעורר

אני לא חושב שזה מקרי שהחוק הזה נועד, בראש ובראשונה, להגן על פרנסת המתנחלים. הממשלה הזו מאוד טובה לעשירים ומאוד רעה למעמד הביניים ההולך ומצטמק, הולך ונחלש, שהולך ונמאס לו, שעלול להתעורר ולשאול שאלות. מהפיכות מגיעות ממעמד הביניים: מסטודנטים, אקדמים, בעלי מקצועות חופשיים. "המרכז האדיש" שנמאס להם להצביע למושחתים, שרק מרפרפים ב"ישראל היום" ולא קוראים לא טוקבקים ולא בלוגים. כרגע, הם רואים את החזקת השטחים ושחרורם כשאלה בטחונית: לא אכפת להם מהסבל הפלשתיני, אכפת להם מרקטות על שדרות. אבל החזקת השטחים היא גם שאלה כלכלית כבדה מאוד: של עסקים ועובדים שמתחמקים מתשלום מיסים, שמקבלים הטבות כלכליות נרחבות, שעולים למדינה מיליארדים בתשתיות שמעטים נהנים מהן, ויישארו מאחור כאשר נעזוב אותם. חרם צרכני היא דרך לא אלימה אך ברורה של הרוב השקט להביע את עמדתו; להציב עצמו במקום שבו הדאגה לרווחת כלל אזרחי מדינת ישראל החיים בה קודם לרווחת מעטים החיים מחוץ לה. לא רק שאין זה ראוי להוציא כלי כזה מחוץ לחוק, אלא שיש להגביר מאמצים לגרום לרוב היהושראלים לראות את המחיר הכבד שהם משלמים על סבסוד השטחים.


1 - אם אמצא רשימה מקיפה יותר (וכזו המפרידה בין רמת הגולן לשטחים המוחזקים), אעדכן.
2 - אפילו בלי העקשנות והפולניות שלנו, כנראה שלא.
3 - בינתיים; עד שאבו-מאזן יפטר אותו תחת לחץ מהחמאס. כי אם יש משהו שמדאיג את החמאס, זו מחאה לא-אלימה שעלולה להצליח. ממש כמו את צה"ל.


Grab This Widget

4 comments:

אנונימי אמר/ה...

אנחנו בגן? כנראה שכן.
בינתיים, אני שומע המון דברים נגד החוק הזה (שבעיני הוא גם טיפשי בפני עצמו וגם מנסה להסדיר בחוק מה שאמור להיות מוסדר בנורמות חברתיות לא כתובות), אבל כשאני קורא את לשון החוק שהתקבל, אין שם שום דבר שמתקשר לכל הדיבורים על מתנחלים פה ומתנחלים שם. יש הצהרה אמורפית לאללה על כך שהחרמה שמבוססת על "זיקה" למדינת ישראל (או לשטחים שהיא מחזיקה, אם ממש תתעקש) היא עילה לתביעה נזיקית.
בפני עצמה, ההצהרה הזו היא הצהרה שצריך לברך עליה - מדינה צריכה להיות מסוגלת לומר לאזרחיה "עצם קיומי הוא דבר טוב, אם אתם חושבים אחרת מקומכם כנראה לא כאן". זה דומה מאוד לשלילת המימון ממי שמצהיר על יום העצמאות כעל יום שואה. לבוא ולומר "למדינה אין זכות קיום" ולנסות להפעיל לחץ על בסיס האמירה הזו זו התנהגות שהמדינה צריכה לשלול.
אבל, מה לעשות, רוב מוחלט של האנשים שמדברים על דברים אכן נמצאים בגן. הראיה? הם לא יודעים לקרוא. מישהו יזם חוק שנועד להגן על ההתנחלויות, החוק עבר שינויים בדרך להצבעה הסופית עליו, אבל אף אחד לא שם לב שהתיקונים האלה לא מאפשרים לחוק לתפקד לפי הכותרת שהדביקו לו.
למשל. נניח שאתה קורא לחרם על מוצרי התנחלויות. כיוון שאתה לא כותב דברים בלי להסביר את עמדתך, אתה מסביר למה אתה חושב שצריך להחרים מוצרים מההתנחלויות. אני, שיש לי אינטרס ישיר בעניין (אבא שלי שותף במפעל שממוקם במישור אדומים), מחליט לתבוע אותך על בסיס החוק הזה. גורר אותך לבית משפט ואז אני צריך לעשות שני דברים:
1) להוכיח נזק. להראות ירידה משמעותית במכירות שלא קשורה לעליית המחירים האחרונה, או לחרם הקוטג'.
2) להראות שהקריאה שלך לחרם היא בגלל זיקת ההתנחלויות (והמפעל בתוכן) לארץ ישראל, ולא בגלל, נניח, שאתה חושב שככה אפשר לעודד החלטה ממשלתית שאתה מאמין שתוביל להסדר.או בגלל שאתה מאמין (ולא משנה אם אתה צודק או טועה) שההתנהלות במפעלים האלה היא נצלנית ולא חוקית.
אז נכון, יש לי עכשיו עוד עילה לSLAPP, אבל כבר קודם יכולתי לעשות את זה על בסיס הטענה שאתה גורם לי נזק, והיית נגרר לבית משפט בדיוק באותו אופן, ומנצח בדיוק באותה מידה.

החוק הזה, כמו שהוא עבר, לא נועד להגן על פרנסתו של אף אחד. הוא חוק הצהרתי ואידיוטי (שתי סיבות מצויינות להילחם בו) שהאפקט היחיד שיכול להיות לו הוא הטלת עומס נוסף על המערכת המשפטית.

ואני לא בטוח שהבנתי מה הקשר להתנהלות הכלכלית של הפלסטינים, לא לקנות ממי שאתה נמצא איתו במצב מלחמה זה מסלול פעולה הגיוני לגמרי. החוק בשטחים, למיטב ידיעתי, לא חופף לחוקי מדינת ישראל ולכן לתבוע פלסטיני על בסיס החוק הזה זה כמו לתבוע אמן מחו"ל (חוץ מזה שכנראה יהיה קל יותר לעצור את הפלסטיני).

עמית.

Itai Greif אמר/ה...

הקשר להתנהלות הכלכלית של הפלשתינים: המנתחלים איבדו שוק מאוד חשוב, חוק החרם נועד להגן עליהם מפגיעה כלכלית נוספת.

נראה שיש מדינות דמוקרטיות שקיימות זה מאות שנים בלי להכריח את האזרחים שלהן לשתוק כל פעם שהם רוצים להגיד "מדינה, את גרועה לאללה" - איך זה? אני אציין שבלא מעט מערכות מוסר, יש דברים מעל קיומה של המדינה; המדינה אינה מעל הכול. היא משרתת האזרחים, לא להיפך.

זה לא שלא שמנו לב שהחוק בעייתי וחסר שיניים (שינויים שנכפו עליו ממשרד המשפטים שאחרת אי אפשר היה להגן עליו בבג"צ) - זה שמדובר בהצהרה מסוכנת. לראיה, יום אחדי העברת חוק החרם, אלקין מקדם עוד חוק שנועד לצמצם עוד יותר את הביקורת על הכנסת.

האמירה שהחוק אדיוטי ובעייתי לא פותרת אותך מכך שלידתו בחטא, שהוא לא היה צריך לעבור, והעברתו היא הצהרה בעייתי למתנגדי מפעל ההתנחלויות.

אנונימי אמר/ה...

אוקי, אני מסכים כמעט עם כל מה שאמרת - חוץ מעם המשפט האחרון.
לידת החוק בחטא, הוא לא היה צריך לעבור, אבל זה שהוא עבר זה לא בעייתי למתנגדי ההתנחלויות. נוסח החוק חסר השיניים מעיד על מנגנוני הבטיחות שיש לנו לגבי חוקים בעייתיים (רחוקים מלהיות מושלמים, אבל עובדים בערך). אם אני מנסה להעביר חוק לפיו מותר להוציא להורג מחללי שבת, ואסיים בהעברת חוק לפיו אסור להרעיש בשבת בין שתיים לארבע, עדיין אפשר לטעון שלידת החוק בחטא, אבל זו המטרה של מנגנוני המשטר - לקחת רעיונות גרועים ונוראיים ולהוציא מהם את העוקץ. לא?

עמית

דרור כ. אמר/ה...

אני חושב שהנקודה היתה שאם אתה מנסה להעביר חוק לפיו מותר להוציא להורג מחללי שבת, לא משנה איזה חוק כן או לא יוצא לפועל, אתה לא אמור להיות בכנסת של מדינה אפילו דמוי-דמוקרטית.
איתי מאמין, ככל הנראה, שזה עניין של שחיקה. שצעד צעד, ושנה אחרי שנה יהיה ניתן להגיע למצב בו חוק להרג מחללי שבת לא מסתיים באיסור להרעיש בין שתיים לארבע אלא לעבודות שירות של מי שמרעיש בין שתיים לארבע ואז קנסות למי שנוסע בשתיים לארבע וכן הלאה.
שיטת מצליח - זה לא אומר שזה בסדר לנסות.

הוסף רשומת תגובה