יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

קטע קצר על אלימות של מישהו אחר

לשי גולדן טור (אני לא מקשר אליו בכוונה) והוא כותב בו, לאורך יותר מדי מילים, כך: "כל הקולות של מתנגדי המחאה הושתקו; כל מי שהעז לצאת נגד המחאה שילם במשרתו ובקריירה שלו." זה מוזר, כי ברור לי שזה לא נכון. מתחילת המחאה בן-דרור, אריאל סג"ל, אורי אורבך, רונן שובל ואח"כ ליבסקינד, יואל בן-נון וראבאק אין לי כוח להיזכר בעוד כתבו, ועדיין כותבים, נגדה. וזה בלי לספור את עכברושי החוקן של ביבי ב"ישראל היום".

עכשיו בצייצן מישהו שאני לא מכיר הסביר את זה מצוין:
"כשהייתי מדריך בקורס טיס המערכת לימדה אותי איך להתמודד עם חניך בעייתי. השיטה פשוטה: לוקחים את החניך למשוב ומסבירים שיש לו בעיה בקבלת ביקורת. עכשיו, חניך בקורס טיס, מה יגיד? אם יגיד שלא מסכים, מיד תוכיח אותו ותגיד לו שעל זה בדיוק אתה מדבר, שהנה ביקורת שהוא לא מסוגל להתמודד איתה. יש פה היפוך תוקפני קלאסי של חלש וחזק, כשאתה בעמדת כוח והחניך כביכול הופך להיות האגרסור ואתה הקורבן. וזה תמיד עובד.
אין דבר יותר מעורר חמלה מלשמוע חניך נכנס להתגוננות ממניפולציה: ״אתה צודק. אני צריך לחשוב על זה, המפקד. אני אשתפר״.
זה מה שגולדן עושה. המניפולציה האגרסיבית הזאת של האיש עם העיתון (של הטייקון), ששם את החלש בפינה שקשה לצאת ממנה והופך אותו לחזק המתעמר בחלש. זאת מניפולציה, טקסט אלים שיוצא נגד אלימות."

למה בעצם גולדן יוצא נגד המחאה? חלק גדול ממני חושב שזה פילוח שוק נטו; כפי שהסיבה ש"ידיעות" התחיל לנקוט קו ביקורתי נגד הממשלה פשוט כדי לספק קונטרה ל"ישראל היום", כך "מעריב" מספק קונטרה ל"ידיעות" ול-Ynet שאימצו את המחאה[1]. אולי זה פופוליזם; כל תומכי המחאה בעננים, וטור שמאשים את כולם קולקטיבית בהשתקה אלימה (אפילו בלי תימוכין ועם המון דוגמאות נגדיות) יביא הרבה פרסום לגולדן, שנמצא בתפקיד חדש ונוצץ של סגן עורך "מעריב". אולי זה פחד. כל סדר קיים בנוי על כך שההמון יסכים לשבת בשקט ויקבל אותו. מערכת החוק והמשפט, למשל. חבר שלי הציע שכל המפגינים בשבת, כל ה-400 אלף, יתחילו לגנוב מרשתות הסופר הגדולות. "מה יעשו לנו?" הוא שואל "יכניסו את כולנו לכלא?" ספרד גדולה פי 7 מישראל, וגודלה של המחאה הציבורית היה עשירית מזו שפה - אבל שם היא הייתה אלימה, לכן הממשלה התקפלה והתפטרה. לכל אורך המחאה, הטקסט שחזר על עצמו כמעט ללא שינוי אצל כל מבקרי המחאה היה ההערכה לכך שהיא מחאה שקטה, לא אלימה. אפילו בשבת, אף אחד לא העז להגיד מילים אלימות כמו "מושחתים, נמאסתם" או "ביבי הביתה". אם להמשיך עם האנלוגיה של הר-נבו, צריך להשתיק את החניך כמה שיותר מהר, לפני שיספיק לשכנע את החניכים האחרים שהם לא חייבים לעשות מה שה"מפקד" שלהם אומר - הם רבים, ויש רק אחד ממנו. מה הוא כבר יעשה לנו?


1 - יותר נכון לומר ש-Ynet אימצו די מהר את אופיה האמורפי של המחאה, והיוו שופר מאוד נוח עבור הציבור. הם קיבלו טורי דעה שונים מכל כיוון בעד ונגד המחאה, גם מכותבים שאינם פעילים או דמויות ציבוריות.

Grab This Widget

0 comments:

הוסף רשומת תגובה