יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

נשים - מין בסכנת הכחדה

תשעה צוערים בקורס קצינים בבה"ד 1 יצאו באמצע טקס צבאי כי לא רצו לשמוע אישה שרה; הם סירבו לפקודה ישירה לחזור לאולם. למחרת, שמונה חתמו על מכתב התנצלות על כך שיצאו באמצע, ואחד סירב. הוא הודח מייד. מאוחר יותר, שלושה צוערים נוספים הודחו - משום שידעו מראש על תוכן הטקס, ותכננו לצאת באמצע. 
אם כאשר אתם שומעים על הסיפור הזה הוא מקוצר לכותרת "חיילים הודחו כי יצאו מהאולם כדי להימנע מלשמוע שירת נשים" חשוב לתקן את הרושם הזה: צה"ל בשום אופן לא הגן על זכויותיהן של הזמרות, וחמישה מהצוערים שיצאו מהאולם וחתמו על מכתב ההתנצלות המשיכו בקורס. הפרת פקודה בכוונה תחילה; זו הסיבה שהצוערים הודחו. 

פקודה בלתי חוקית בעליל

ההיררכיה הצבאית בנויה על מילוי פקודות במלואן ללא היסוס. מפקדים גילו שכאשר חייל לא רואה עצמו אחראי למעשיו אלא את מפקדיו, ניקל עליו לייצר אלימות נגד אנשים אחרים[1]. זהו שיקול פרקטי: הצבא הוא מנגנון ליצירת אלימות מבוקרת. כדי להיות טוב בזה, חיילים נדרשים להשהות את שיקול דעתם האישי ולבצע פקודות. אפילו פקודות לא חוקיות.

גם כאשר פקודה מפרה את כללי הצבא או חוקי מדינת ישראל, חייל נדרש לבצע אותה. לאחר מכן, מוטל עליו לדווח על הפרת החוק, והצבא אמור להתמודד עם הפרות החוק הללו במסגרת הצבא. בשנים האחרונות, מבקשים רבני ישיבות ההסדר והרבנות הצבאית להוסיף את חוקי ההלכה לרשימה הקצרה הזו. כפי שמפקד לא אמור לבקש מחייליו להפר את כללי הצבא או חוקי מדינת ישראל, כך אסור יהיה לו לבקש מחייל להפר את חוקי ההלכה. 

בל ניתן לכותרות כמו "הצבא הכריז מלחמה על הדת" לבלבל אותנו; כאשר הנושאים הללו עולים מראש, צה"ל כמעט תמיד מתקפל. כאשר תלמידי הסדר שולבו ביחידות מודיעין שדה ונדרשו ללמוד מפי נשים, הם סירבו והלכו לכלא. אבל, שוב, רק בגלל סירוב הפקודה.במחזורים הבאים, מפקדים למדו לא לדרוש את זה מהם. צה"ל הדיח חיילים שקראו לסרב פקודה בהתנתקות, אבל בשטח שיבץ מראש חיילים חובשי כיפה במקומות אחרים. "הארץ" עשה כתבה די נרחבת על הנושא, והתמונה ברורה. כאשר חוקי ההלכה מוצגים בפני צה"ל מראש בצורה מסודרת, המפקדים מתיישרים בהתאם להלכה.


אם לא על פי גזרת המלך - לא הייתה ראויה להתאוות לה

כמו שגורביץ אוהב לצטט, התלמוד מתייחס לאישה כאל "חמת מלא צואה ופיה מלא דם". בוא נשים את האמירה הזו בהקשרה: נשים זה רע, גברים זה טוב. נשים מסוגלות רק לרגש, הן מייצגות את הטבע, ותפקידן העיקרי הוא טבעי: רבייה. גברים מסוגלים לחשיבה רציונאלית, הם מייצגים את הציביליזציה, המדע, ומסוגלים להתעלות מעל טבעם החייתי כדי לשרת מטרות נעלות יותר. לו לא היינו הגברים נולדים עם תאוות המין, לא הייתה בעיה. אבל עבור כותבי התלמוד, ועבור אינספור כותבים אחריהם במשך מאות שנים אח"כ, נשים ייצגו סכנה לגברים. הם יכלו להסיט אותם מדרך הישר, וכדי למנוע מהן לעשות זאת, חשוב היה להציב את האנרגיה המינית הפרועה שלהן[2] תחת שליטה גברית: של אב, אח, או בעל[3].

זהו מעגל קסומים שסופו מאכיל את ראשיתו: האישה רעה, לכן נלקח ממנה הכוח וניתן לגבר; הגבר טוב וצריך לשלוט באישה; לכן במערכת היחסים ביניהם, הכוח נשמר עבור הגברים. הבעיה היא שעכשיו המעגל שבור; יש ממנו נקודת יציאה: אם נשים אינן רעות, הן לא חייבות להיות בשליטה. אפשר לתת להן קול, לאפשר להן לקבוע את גורלן שלהן, וכנגזרת מזה, את גורלם של אחרים. אפילו אם הם גברים.

אי אפשר לשמר את הרעיון שנשים בעמדות כוח יהוו גורם שלילי ומזיק לאורך זמן אם נותנים לגבר לפגוש שוב ושוב דוגמאות סותרות. קיצוניות יכולה לחיות רק בתוך מרחב סטרילי; לכן אנחנו עדים להקצנה האנטי-נשית הזו. היסוד הבסיסי של החברה החרדית, הנותן רק לגברים את היכולת לקבוע את הכללים שלפיהם היא מתנהלת, לא יכול לשרוד לאורך זמן במפגש עם חברה שמאפשרת לנשים לפעול, ואף למשול, במרחב הציבורי. לכן הפלישה של עזרת הנשים מבית הכנסת למרחב הציבורי: לקווי אוטובוס, פרסומים ברחובקופות חולים ציבוריות, וכמובן, צה"ל. כדי לשמר את השליטה הזו.

התנגשות בין ערכים

בפוסט קודם, המשלתי להלן: משאבי המדינה שקולים לאוכל במזווה, ובעוד לכל אחד מאיתנו העדפה לאוכל שונה, הדרך הצודקת להחליט מה נבשל מהאוכל הזה תהיה לתת לכולם קול שווה בהחלטה הזו. אם פוליטיקה היא הדרך שבה קהילה מחליטה מה הם משאבי הקהילה ואיך לנצל אותם, אז פוליטיקה צודקת היא זו שבה כולם, גם מיעוטים, עניים, ואפילו נשים(!) משתתפים בתהליך קבלת ההחלטות. עמדה שמאלנית פלורליסטית, תאפשר לכל אחד להביע את דעתו ולקדם את הטוב בעיניו; אבל אסור, בשם הפלורליזם, להגביל מישהו מלהשתתף בקבלת ההחלטות. בטור דיעה מבחיל במיוחד, טלי פרקש מנסה להציג מיצג שווא, שבו הצבא מקדם שיוויון בין גברים לנשים על חשבון שיקולים בטחוניים. אבל, לא רק שהצבא מתקפל בפני הדרישות להפריד בין נשים לגברים כל הזמן, אלא שאין זה תפקידו של צה"ל להחליט מה יהיו הערכים של החברה שלנו. זה תפקידנו.

לכן חשוב לשים את המקרה הזה, ולמעשה את כל המקרים שבהם חיילים מתנים את ההסכמה שלהם לשרת בכך שסביבתם תהיה נקייה מנשים, בהקשר הרחב שלו: האם אנחנו מוכנים שהערך שלנו, שחברה צודקת רק כאשר לכולם יש קול שווה בניהול החברה הזו, יפנה מקומו לערך אחר, האומר שיש להגביל את קולן של נשים, את נוכחותן ואת יכולתן להפעיל כוח, רק למקומות שנשאיר להן?


1 - הם גילו, בנוסף, שעוזר לגרום לחיילים לראות את האויב כלא-אנושי. לרוע המזל, התכונה הזו נשארת גם אחרי שעוזבים את הצבא.
2 - משעשע לגלות שהסטריאוטיפ של הגבר החרמן שרק רוצה מין והאישה הפריג'ידית שמשמשת כבלם נגדו הוא המצאה מודרנית. 
3 - עוד מימי קדם ידענו שמקור הכוח שלנו בשיער. לכן ברור שנשים מתבקשות לשמור על שיערן מסודר, בשליטה, או מכוסה לחלוטין. אסור שהאנרגיה הזו תורשה להיות חופשית...

Grab This Widget

2 comments:

יוסי לוי אמר/ה...

רק הערת הגהה: מניח שהתכוונת לכתוב "צה"ל כמעט תמיד מתקפל" ולא "צה"ל כמעט תפקיד מתקפל"

Itai Greif אמר/ה...

תוקן. תודה.

הוסף רשומת תגובה