אם אתה יהודי, אתה לא יכול להיות אתאיסט. הנה, זה עובד גם בלשון נקבה: אם את יהודיה, את לא יכולה להיות אתאיסטית. בוודאי לא בישראל. אולי באמריקה; שם יש כל מיני דברים מטורפים. שם אפילו נותנים ליהודים להתחתן עם מי שהם רוצים...[1]
החיבור בין יהדות לאלוהים נראה הגיוני, אם אנחנו עושים מעין שיוויון פשוט שכזה: "דת = אמונה באלוהים" ועוד "יהדות = דת", מכאן "יהדות = אמונה באלוהים". מתוך השיוויון הזה, היה לי מאוד קשה לשמוע אנשים, אנשים הגיוניים ושקולים בדעתם, מזהים עצמם כ"יהודים". מכיוון שהיו הגיוניים, לא רק שלא האמינו ב"אל אישי מתערב", גם המחשבה שכדור הארץ נברא לפני 5,770 שנה, שהיה מבול ענקי שמחה את רוב החיים מעל פני האדמה, או שאלוהים איכשהו גרם לשמש לעמוד באמצע היום, נראתה להם מגוחכת. "אתם לא יהודים" אמרתי להם, "יהודים מאמינים באלוהים". זה לא גרם לאף אחד להפסיק לראות את עצמו כיהודי; וזה טוב, כי אחרת הייתי עלול להישאר שבוי במשוואה הטיפשית מתחילת הפסקה הזו.
לפני להיכנס לפוליטיקה של זהות[2], בואו נניח שאנחנו מגדירים כ"יהודי" ככל אדם שמגדיר עצמו ככזה. בפשטות, אם אתה עונה לשאלה "האם אתה יהודי?" בחיוב, אתה יהודי. כמובן, ההגדרה הזו לא חוסכת מאיתנו את אלוהים, את הדת או האמונה; היא רק מפרקת את המשוואה. ברגע שניתן יותר ממבט שטחי בקבוצה הזו, נמצא את אלוהים בחזרה, אבל למשך הפסקה הקרובה, בואו נשאר ברמת המבט השטחי: אם אתה מגדיר עצמך כיהודי, אתה יהודי. כמה פשוט ונוח. מה לגבי קתולי? מוסלמי? שם המצב פחות פשוט: בצמוד להגדרת הזהות שלך, אתה מיד יורש מטען שלם של אמונות ומנהגים. אתה קתולי? אז אתה צריך להתוודות, לאכול מבשרו של ישו, להיטבל, וכן הלאה. מוסלמי? צריך להימנע מאלכוהול, להתפלל חמש פעמים ביום, לרצות לעלות לרגל. אתה לא יכול להיות קתולי, למשל, בלי שאלוהים, במובן מאוד ספציפי ומסוים עבור הכנסייה הקתולית, יהיה קיים עבורך[3]. אם אתה נפטר מכל האמונות הקתוליות, האם נשארת משהו מהזהות הקתולית מלבד ביצוע רובוטי של מנהגים? אם אתה מוסלמי ולא מאמין באלוהים ובמוחמד נביאו, התפילה הופכת להיות ג'יבריש, כמו תינוק שלא ברור מה הוא אומר או למי זה מיועד. אם "אתאיזם" אומר עבורך "הדחייה המוחלטת של האמונה שאלוהים קיים", אז אתאיזם הופך לחיסון. ברגע שמנסים להדביק לך משהו כמו קתוליות או איסלם, אתה מיד דוחה אותו; בלי האמונה באלוהים, אין בהם ערך.
למרות זאת, מבט פחות שטחי ביהדות יגלה לנו שלא הצלחנו להיפטר מאלוהים, אפילו בלי האמונה בו. ברגע שהגדרת עצמך כיהודי בישראל, מסתבר לך שגר כאן מיעוט קולני ורב-כוח, שרואה בך כצד למערכת יחסים, לחוזה בעל תוקף, שלא חתמת עליו אך עדיין מחייב אותך, עם אלוהים. מבט עוד יותר מעמיק יגלה שני דברים מעניינים לגבי המיעוט הזה: האחד, הוא מורכב מערב-רב של מומחים משפטיים מטעם עצמם לעניין חוזה זה, החלוקים בדעתם לגבי חובתך בכמעט כל הנקודות, גדולות כקטנות; השני, בתוך המיעוט הזה יש מספר קטן של אנשים שמחזיקים באמונות מגוחכות המנוגדות לשכל הישר (לדוגמה: "כדור הארץ נברא לפני 5,770 שנה") ויש מספר גדול הרבה יותר של אנשים שחושב שאפשר להיפטר מאמונות מגוחכות, ועדיין לחשוב שהחוזה מחייב אותך. במילים אחרות, אלוהים קיים במובן שהחוזה איתו קיים, והחוזה הרבה יותר חשוב מאשר אמונותייך האישיות לגבי אלוהים.
מה שמביא אותנו לנקודה שאליה כיוונתי: בעוד שזה נחמד לייבא כל מיני דברים מהתרבות המערבית, דברים כמו עקרונות ליברליים, ספרות מד"ב, או קומדיות אמריקאיות, "אתאיזם", באותו מובן פשוט של "הדחייה המוחלטת של האמונה שאלוהים קיים" הוא נטע זר. הוא לא ממש קשור להוויית החיים שלנו כאן. בתוך התרבות המערבית, האתאיזם הוא המשכה של הספקנות, החיונית כל כך למתודה המדעית, ושל התפיסה המציבה את האדם במרכז העולם המוסרי. כאשר הכנסייה מדכאת מחשבה מדעית, או מלכים נתלים באלוהים כתירוץ לעריצות, האתאיזם הוא נוגדן חברתי מצויין. בישראל, התירוץ לדיכוי מחשבה או לעריצות הוא לא "כי אלוהים אמר", אלא "כי ההלכה אמרה" - והלכה היא טקסט. קיומה אינו מוטל בספק. במקרה הזה, מדובר בוירוס. חיסון פשוט לא יעזור.
יהושראלים ליברליים, יהושראלים שמאמינים בחוזקה בצדק חברתי, שרוצים לחיות במדינה דמוקרטית ושיוויונית, יכולים למצוא עצמם נאבקים ב"יהדות", או ב"דת היהודית", או "האמונה היהודית", בגלל שהם רואים את הקשר הסיבתי החזק בין ההלכה ובין עקרונות שמרניים, לא צודקים, לא שיוויוניים, ולא דמוקרטיים. כשאתה נאבק בדת, אתאיזם נראה כמו כלי טוב; אחרי הכול, הוא נבנה להתמודד עם הדת הקתולית, וזו באמת דת מלאה אמונות מטורפות[4]. אבל אז אתה מוצא עצמך רב עם כל מיני יהושראלים על דברים כמו "הצביון היהודי של מדינת ישראל", או אם חנויות צריכות להיות פתוחות בשבת. אם צריך לחגוג את חנוכה. אתה מוצא עצמך בנקודת ההתחלה, אומר לאנשים ש"יהדות=דת", ולכן אם הם לא מאמינים באלוהים, אז אין להם דת, אז הם לא יהודיים... והעמדה שלך הופכת להיות מאוד לא משכנעת.
עבורנו, כרגע, יהיה הרבה יותר קל ואפקטיבי לאמץ את עמדת הרוב. בואו נגיד שהחוזה קיים; ואז, אם הוא קיים, הרי שחייבים לעדכן אותו. אם כרגע החוזה דורש מאיתנו לחיות במדינה שמרנית, לא שיוויונית, לא צודקת, לא דמוקרטית, הרי שחייבים לעדכן אותו. לאורך ההיסטוריה, קבוצות של בני אדם, מאורגות בתוך דת או בתוך ממלכה או בתוך מדינה, מצאו עצמן כבולות תחת חוזים חברתיים שהפכו עם הזמן לכל כך מדכאים ולא צודקים שנהיה בלתי אפשרי לחיות תחתיהם בלי רפורמה עמוקה. בנקודה זו אנחנו מוצאים עצמנו היום. לשמחתנו, קל יחסית לעדכן את החוזה הזה לסטנדרטים מודרניים. אחרי הכול, הצד השני בחוזה כמעט אף פעם לא מביע התנגדות...
1 - אלא אם הם הומוסקסואלים.
2 - אני מגדיר יהודי ככל אדם השייך לקבוצה המסומנת שהתנ"ך הוא המסמן שלה. זה נותן הגדרה אתנית, שהופכת גיור לפעולה בלתי אפשרית אלא אם אנחנו מקבלים הסבר תיאולוגי המעמיד פנים שמי שמתגייר הוא למעשה צאצא של בני ישראל, שאיכשהו התבולל בקרב העמים, עד שגילה שהוא יהודי וחזר אל עמו. בנוסף להיותה הגדרה לא-דתית, הגובלת בטענה גנטית שניתן להפריך, היא גם מאוד בעייתית פוליטית. אישית, הייתי פותר את הבעיה בביטול חוק השבות, אבל זה רק אני.
3 - לא קיים כמו שהאפיפיור קיים, אלא קיים כמו שאתה מרגיש שהווידוי חשוב לך, כמו שקיימת התחושה שלך שאתה צריך מחילה.
4 - ישוע: אדם, חצי אדם, או רק אל? אלוהים, אחד או שלושה? תיאולוגיה קתולית יותר מגניבה מקסם ב-D&D. באמת.