יום ראשון, 8 בינואר 2012

גם דמי סמוק

הנושא של הפוסט הזה, בהיותו נושא אישי ולא קליל, הוא לא משהו שאני נהנה לכתוב עליו. אבל אני חש שזה נושא שברובו, הוא בלתי נראה עבור חלק עצום של האוכלוסיה. אפשר לומר שיש הרבה נושאים "בלתי נראים" עבור חלקים גדולים של האוכלוסיה (נניח, מאסר עולם לפליטים מדרפור) אבל מתישהו צריך להביא כל מאבק לקדמת הבמה. אפילו מאבקים קטנים.

פנקסי תורם מלאי מדבקות

פעם ראשונה שתרמתי הייתה כנראה[1] בבית ספר תיכון. תרמתי בשמחה, למרות שדקירות המחט תמיד הכאיבו לי ואני משתדל להימנע מכאב - אני לא מהבחורים המאצ'ו האלה שנהנים להוכיח את עמידותם. ראיתי את זה בתור "חובה אזרחית", ובתור בן נוער קיצוני (כמו כל בני הנוער), טענתי בתוקף שתרומת דם (כמו גם תרומת איברים) צריכה להיות חובה עבור כולם - משהו שיוצאים ממנו רק עם אישור מרופא, במקום להיות משהו שבנק הדם מתחנן שאנשים יעשו. 

כדי להעסיק את עצמי ולשכוח מהמחט והכאב הייתי מדבר עם החובשות שדקרו אותי - על כמות הדם שלוקחים ולמה, בכמה מקומות בארץ הם מסתובבים, וגם על המחסור הכרוני בתרומות דם. בנק הדם תמיד נמצא במחסור; זה גרם לי להרגיש חשוב כשתרמתי דם. הרגשתי טוב עם עצמי. אמנם לא הפכתי ל"מסיונר" שמנסה לשכנע אנשים לתרום, אבל השתדלתי לתרום בכל הזדמנות. בטירונות תרמתי למרות שהייתה לי נזלת. בתקופת הלימודים בעברית הייתי עוצר מול המשביר ברחוב קינג ג'ורג', ותורם. פעמיים בשנה, בפסח וסוכות, הייתה ניידת תרומת דם ברחבת הכנס, ובין אם הייתי מבקר או מארגן, הייתי תורם.

נורא רציתי למלא פנקס תורם במדבקות, להחזיק אותו כסוג של גביע נצחון - פרס על התמדה, על תרומה, על הקורבן. תמיד הייתי מאבד את הפנקס אחרי ארבע או שש מדבקות, ומתחיל חדש. אבל גם לזה היו יתרונות[2].

השקר הרשמי הכי ארוך

בעשור שבו תרמתי דם, התחושה הטובה שבאה ממילוי חובתי האזרחית, תמיד לוותה בטעם מר, שנבע מכך שכדי שיתנו לי לתרום דם, הייתי צריך קודם כל לשקר. כמו במדינות אחרות שמונחות על-ידי ה-FDA, גם בישראל גברים ששכבו עם גברים מאז 1977 אסורים בתרומת דם.

כל מי שרוצה לתרום דם מתבקש, אחרי שהוא ממלא פרטים אישיים, לבחון 12 אמירות - כמו, האם הוא עוסק בזנות, האם ביקר בבריטניה מאז פרוץ מגפת "הפרה המשוגעת", האם הוא חולה בצהבת, וגם, האם שכב עם גברים מאז 1977[3]. אם אף אחת מהאמירות לא נכונה לגביו, הוא יכול לתרום דם. אם לפחות אחת מהן נכונה לגביו - הוא לא יכול. מאז שהייתי יכול לתרום דם, האמירה הזו הייתה נכונה לגבי - כך שאם רציתי לתרום דם, הייתי צריך לחתום את שמי מתחת לדבר שקר. אז עשיתי את זה. לתרום דם היה נראה לי יותר חשוב מהמלצות רופא כזה או אחר. אז שיקרתי. שוב ושוב, פעמיים-שלוש בשנה, במשך עשר שנים. השקר הכי ארוך שסיפרתי בחיי[4].

בהתחלה לא היה אכפת לי. כבן נוער, אתה מסתיר כל כך הרבה דברים ממבוגרים סביבך, והייתי בארון בכל מקרה. השקר הזה היה פשוט המשך של שקרים אחרים (למשל, תשובות לשאלות כמו "לאן אתה נוסע?", או "אצל מי אתה ישן?", או "מי זה טל?") עם ההתבגרות, השקרים נעלמו, אחד אחרי השני. התבגרות פירושה, גם, לחיות כמו שאתה בוחר לחיות, להפסיק לשקר. אבל השקר הזה היה כל כך קטן, והתועלת כל כך גדולה. אז למה לא? המשכתי לשקר. 

דוגמה אישית

לפני שנתיים הייתה התרמת דם במקום שבו עבדתי. כמובן שהלכתי לתרום דם. אחד מחבריי לעבודה, הומוסקסואל, לא תרם דם. שמתי לב לזה רק בגלל שפגשתי אותו בדרך לאולם שבו התרימו דם, והוא בירך אותי בשמחה על כך שאני תורם דם. לקח לי כמה דקות להבין שהוא מברך אותי על משהו שהוא לא עושה בעצמו.

נשכבתי על השולחן מהורהר. החובשת דקרה את הזרוע, ובזמן שאני לוחץ כדור גומי רך וממלא שקית פלסטיק בדם, דיברתי איתה. "מישהו בכלל עונה "כן" על השאלות בשאלון?" שאלתי אותה. היא הנהנה. "אבל למה? הם יכולים פשוט לא לבוא לתרום." היא משכה בכתפיה, אבל ענתה כאילו היא קוראת מחשבות "יש שרוצים פשוט להקיז דם, כי מדי פעם זה בריא; יש כאלה שלא רוצים שנשתמש בדם, אבל לא רוצים שאחרים ישאלו אותם שאלות או יתהו למה הם לא תורמים. אז הם באים." כמובן, יש כאלו שלא באים. כאלו שבנק הדם לא רוצה בדם שלהם, אז הם מראש לא מגיעים לתרום. שלא משקרים. 

למה שמישהו יסרב לחתום על שקר קטן כזה, עם תועלת גדולה כל כך? אולי בגלל שהרבה מאוד אנשים לא-סטרייטים מתבקשים לשקר כל כך הרבה: לא לספר לסבתא, לא לספר בעבודה, לא לספר לחברים של ההורים או בפגישת מחזור. אולי אחרי שאתה עובר ממקום למקום שבו אתה מתבקש שוב ושוב לשקר, כל שקר, לא משנה כמה קטן, נהיה יותר מדי. ואז, אם אתה יכול להימנע ממנו, אז אתה מפסיק לשקר. בכל מקום שבו אתה יכול, אתה מפסיק לשקר.

להיות נשא סוד

האמת לגבי מי אתה, מה הזהות המינית שלך, או ההיסטוריה המינית שלך, יכולה להיות בלתי נראית לחלוטין לאחרים. אם אתה לא נראה כמו הסטריאוטיפ, אז מבחינת הסביבה אתה "סטרייט". אז, אתה יכול למצוא עצמך משתף פעולה עם כל מיני שקרים קטנים - כמו, למשל, לא לתקן את הדודה ששואלת "נו, מתי תמצא חברה?", אלא אם אתה רוצה לבלות חלק נכבד מהזמן שלך ב"יציאה מהארון", ולמי יש זמן או כוח לזה?

כשתרמתי דם בפעם האחרונה, בנק הדם התחיל לשלוח הודעות סמס כדי ליידע תורמים על התרמות באזוריהם, ועל התרמות דם דחופות. כל הודעה הזכירה לי את חוסר הנראות של האמת, והשקרים הקטנים המסתירים אותה; הזכירה לי את כל האנשים שיכולים לתרום דם, ולא טורחים, את כל הדברים שאנשים רוצים לעשות ולא יכולים, לא בגלל משהו אמיתי, אלא בגלל דעות קדומות, או פחד, ובגלל שהם בלתי נראים. דברים שאנשים אחרים לוקחים כמובן מאליו, כמו ללכת ברחוב בלי לפחד, או ללמוד, או להיות אזרח ישראלי. אני מניח שמול האוסף הענק של דברים שאנחנו צריכים להסתיר ודורשים מאיתנו לשקר לגביהם, אוסף שבימינו רק הולך וגדל, נמאס לי שהדבר הקטן הפרטי הזה עדיין בלתי נראה.


1 - הייתי צריך לבדוק, ואכן תלמידי תיכון יכולים לתרום דם במידה ויש להם אישור מהוריהם. אני לא זוכר את תרומת הדם הראשונה שלי, אבל מכיוון שבטירונות תרמתי וכבר היה לי פנקס תורמים, אפשר להניח שהתרומה הראשונה הייתה כבר בתיכון. 
2 - הידעתם, למשל, שאפשר להתקשר לטלפון 03-5300400 בין השעות 14:00 ו-15:00 בימי א' עד ה', כדי לברר את סוג הדם שלכם, בערך שבועיים אחרי התרומה? סוג הדם שלי הוא O+, כמו של רוב הישראלים, מסתבר.
3 - המועד שבו וירוס האיידס הגיע לבני אדם.
4 - ה-FDA כנראה נשאל על הסעיף הזה הרבה, אז יש להם דף תשובות מאוד מסועף לשאלות בנושא. המונח שמשתשמים בו, self-deferral, כדי לתאר אדם ש"דוחה את עצמו" מלתרום דם, מצא חן בעיניי. כשהם הופכים את ההמנעות לבחירה אישית, ה-FDA בעצם אומרים, "כן, יש אנשים שיודעים שהם בריאים, והם כנראה ישקרו בשאלון, ואנחנו בסדר עם זה". 

Grab This Widget

6 comments:

אנונימי אמר/ה...

" כמו במדינות אחרות שמונחות על-ידי ה-FDA "

למעט מדינות ארה"ב אין מדינות בעולם שמונחות על ידי ה-FDA, שהיא רשות אמריקאית. כל מדינה וחוקיה שלה.

באיחוד האירופי, לדוגמא, הוראה משנת 2004 (2004/33/EC) קובעת איסור על תרומת דם של מי שעבר לאחרונה "high risk sexual contact", ומשאירה למדינות החברות לפרש זאת עבור עצמן.

אבל בתכלס - על מה התלונה שלך? *אם* הסטטיסטיקה אכן קובעת שגברים בעלי נטיה הומוסקסואלית נוטים למחלות מין יותר מגברים הטרוסקסואלים, האם עדיין הסינון לא לגיטימי בעיניך? (שאלה רצינית, לא קנטרנית)

אנונימי אמר/ה...

ולהבהיר (אני המגיב מהתגובה הקודמת): "גברים בעלי נטיה מינית" - גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים (ברור שהנטיה כשלעצמה לא משנה דבר).

Itai Greif אמר/ה...

ה-FDA היא אמנם רשות אמריקאית, אבל מדינות רבות נוהגות לפי המלצותיה, אפילו שהן לא חייבות לפי חוק. ישראל היא אחת מהן. נוסח טופס תרומת דם בישראל נכתב ע"פ הנוסח של הטופס האמריקאי, כולל השאלות הפוסלות תרומה.

לגבי "על מה התלונה שלך", אני לא תוקף את ההגיון הרפואי מאחורי השאלון (ע"ע הערה 4), כמו שאני מצביע על כך שבחיי חלקנו, יש כל מיני "ארונות קטנים" שתוקעים אותנו בהם, ולפעמים הם נהיים מאוסים מדי.

אנונימי אמר/ה...

לא יודע למה אתה חושב שישראל לוקחת את הניסוח מה-FDA דווקא. זכורות שאלות מהטופס הישראלי שמעולם לא היו באמריקאי (לדוגמא - בנוגע למוצא אתיופי).

רשויות בריאות בדרך כלל מסתכלות על מה שקורה במדינות אחרות וזה טבעי, אבל ההחלטה היא של המדינה עצמה. כשאתה אומר שישראל "מונחה על ידי ה-FDA" אתה עושה לרשויות כאן חיים קלים (משל - מה רוצים מאיתנו? אנחנו פשוטים עושים מה שההם עושים!).

בהקבלה - כמעט כל התקנים בישראל הם אימוץ של התקנים שקבע/קובע האיחוד האירופי. ועדיין ההחלטה לעשות כן היא של ישראל. אי אפשר פשוט להתחבא מאחורי "אבל זה מה שהאירופים עושים".

Itai Greif אמר/ה...

עשו קמפיין שמטרתו לשנות את הסעיף הזה (http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/056/543.html) אבל אני מאמין שזה לא ישתנה בארץ לפני שזה ישתנה בארה"ב. אני לא מספק לרשויות בישראל מחסה להתחבא מאחוריו, לא נראה שהן צריכות עזרה ממני.

איציק הימן אמר/ה...

למגיב הראשון (ולא רק לך):
ראשית העובדות, למי שלא יודע: המנות נבדקות לHIV, הסיבה היחידה שבגללה לא מסתפקים בכך היא שלבדיקה יש חלון זמן - היא נותנת אינדיקציה רק על סטטוס הנבדק חודשיים לפני הבדיקה, הזמן שלוקח לגוף לפתח את התגובה החיסונית שמייצגרת את הנוגדנים המזוהים בבדיקה. לכן, אם התורם נדבק במהלך החודשיים האלו, זה לא יתגלה בבדיקה.
אם כך, אפשר כבר להבין מה הסיבה להתנגדות: למשל, אדם שלא קיים כל יחסי מין שהם (מכל סוג שהוא) בחודשיים שלפני התרומה, יהיה תורם בטוח יותר מתורם סטרייט שעשה מה שעשה ללא הגנה באותה תקופה ממש. אם רוצים, אפשר גם להוסיף בדיקה לפני התרומה כדרישה מחמירה.
למה אם כך מתעקש בנק הדם על הנחיה דרקונית כל כך? אני רואה שתי אפשרויות:
* קונספירציה: יש למשרד הבריאות מידע סודי לגבי אמינות הבדיקות, שאינו מספר לנו, ובעצם יתכן שאדם שנבדק כפי שהצעתי, ואפילו מאז 1977, יהיה נשא וידביק. הרשו לי לגחך.
* כסת"ח - אמנות ישראלית טיפוסית, ההסבר הסביר: בנק הדם מצפה ממש שהתורמים ישקרו בשאלון (או לפחות, אדיש לאפשרות) - כי בעשותם כן הם נוטלים על עצמם את מלוא האחריות, והחשוב ביותר - מסירים אותה מבנק הדם. אם וכאשר תתרחש הדבקה - ניתן יהיה לאתר את התורם ולתלות אותו בכיכר העיר.
ועכשיו, למה זה לא רק ענין לעלבון אלא שערוריה ממש, שכל מקבל תרומה צריך להיות מוטרד ממנה:
למה שישקר התורם - כי הוא יודע שמדובר בסעיף כסת"ח, והוא יודע שזו דרישה מוגזמת בעליל. מה הוא לא יודע - האם הוא באמת בסיכון או לא, כי בהעדר הנחיה למעט זו הדרקונית, הוא נדרש להפעיל שיקול דעת, ולא תמיד הוא מיודע על מנת לקבל החלטה נכונה. מה יוצא - שההנחיה הזו, במקום להקטין את הסכנה - מגדילה אותה! איזו סכנה היא מקטינה - את סכנת התביעה כנגד בנק הדם.

הוסף רשומת תגובה