יום שלישי, 27 במרץ 2012

הפלא השמיני

פרסיקו מתארח ב"מחתרת הקטיפה" כדי למחות על מאמר דעה גזעני של אורי אליצור, עורך "מקור ראשון". לצערי, הוא רגיל להתבטא בצורה עדינה ורצינית, מה שלא מתאים לטוקבקיסטים של המחתרת; למזלנו, הוא מתמצת את הטור שלו בצורה טובה בתגובות: 

"לא טענתי שאין כיום בעיה עם האיסלאם הפוליטי. לא טענתי שאין בעיה חמורה עם האיסלאם הרדיקלי. טענתי שאין משום כך להסיק שיש בעיה עם "התרבות המוסלמית" או עם מוסלמים באופן כללי. זה פשוט לא עומד במבחן המציאות. ה"ראיות" שמביא אליצור הן לא רציניות, בלשון המעטה דמעטה. ועוד טענתי, שזאת הכללה שאינה ראויה לעורך של עיתון חשוב."

זו טענה ברורה הרבה יותר, אבל לא בטוח שהקורא היהושראלי הממוצע יהיה מוכן לקבל אותה. כפי שבעולם הערבי "יהודי" הוא שם נרדף ל"ישראלי" או "ציוני", ונתקשה למצוא ביקורת על מדיניות ישראל בשטחים, למשל, שלא גולשת גם לפנטזיות אנטישמיות על שליטת "הציונים" (קרי, היהודים) בכלי התקשורת ומוסדות הכלכלה, כך ביקורת על ארגון טרור איסלמי רצחני (למשל חמאס) או על פוליטיקה דתית רדיקלית שמעודדת אלימות, הופכת להיות הכפשת דת, גזע, ותרבות.

פרסיקו, בנוהל, מואשם בהיותו "שמאל קיצוני", "היפר-רדיקל", ומשת"פ - משום שהוא לא מבקר את האיסלאם הרדיקלי. זה בוודאי לא נכון לגבי פריסקו, אבל כן שווה להשתהות לרגע על הטענה הזו. במדינות המערב, אפילו בארה"ב עם התיקון הראשון שלה, הסתה לאלימות לא נסבלת, גם לא מצד האיסלאם הרדיקלי. בישראל, לעומת זאת, ראשי ישיבות ורבנים עירוניים יכולים לקרוא למאמיניהם לנקוט באלימות כל שישי - ולא מועמדים לדין. המבקרים מימין, שמבקשים מפרסיקו לרדוף את האיסלאם הרדיקלי על שהוא קורא לאלימות נגד יהודים ונגד ישראל, מתעלמים מכך שמדינות כמו לבנון, איראן או סעודיה אינן מדינות חופשיות שיש בהן חופש התבטאות; ההסתה נגד יהודים משרתת את השלטון, ולכן מורשית להתקיים.


לבסוף, מובא קישור מאתר News1 למאמר המפרט את הסיבות מדוע ישראל ראויה להכנות "הפלא שמיני". הוא כל כך מתאים לדיון שלא יכולתי שלא להביא חלקים נבחרים ממנו:

  1. זוהי האומה היחידה המאמינה כי היא צודקת - בכל היבט ומאפיין - בעוד שכל האחרות טועות;
  2. האומה היחידה שאיש דת מתחמק מאישום בשל הסתה לרצח, אם הוא מתאר אחד מיריביו כ"מומר";
  3. האומה היחידה שעדיין משתמשת במילה "כופר" נגד אלה המתנגדים לכוהני הדת שלה או לקבוצות דתיות בה;
  4. האומה היחידה שבה הקביעה של פסק הלכה גוברת על קביעת החוק - אך מתפארת בהיותה אומה השומרת על "שלטון החוק";
  5. האומה היחידה הטוענת כי היא דתייה ושומרת על אדיקותה הן רשמית והן ציבורית - אך אין בה דבר מן החסד;
  6. האומה היחידה שעדיין נשלטת על-ידי כתביהם של אלה שמתו לפני אלפי שנה;
  7. האומה היחידה שאינה מכירה בהכרזת זכויות האדם;
  8. האומה היחידה המאמינה בדת אחת - אך הקבוצות והעדות הדתיות השונות בתוכה אינן מצליחות להגיע להסכמה על הפרשנות ועל המצוות של אותה דת אחת;
  9. האומה היחידה שחל לגביה תיאורו של בורא עולם: '"הם ייראו מאוחדים כאיש אחד בעיניכם, אך לאמיתו של דבר הם חצויים בלבבם, שכן עם נעדר בינה הם".
  10. האומה היחידה שעדיין חוקרת בשאלות של דת ומחפשת להן תשובות מספקות
  11. האומה היחידה השואלת יותר על מין מאשר על פולחן
  12. האומה היחידה המאמינה לכל דבריהם של כוהני הדת שלה, ללא שאלות ותהיות.
האין אומה זאת - בעלת כל התכונות הייחודיות הללו - ראוייה להיקרא 'פלא הפלאים'?".


תודה לנאוורעל על תיקון שם המשפחה של תומר; מביך משהו...

Grab This Widget

3 comments:

אנונימי אמר/ה...

הרשימה הזו בדיחה ? כי אני יכלה למצוא הפרה של כמעט כל אחד מהסעיפים

Itai Greif אמר/ה...

כן; יש הומור בפוסט הזה. בכמה מקומות. קצת כמו הציור היומי לילד...

Belvane אמר/ה...

אה - נדמה לי ששמו תומר "פרסיקו", לא "פריסקו".

הוסף רשומת תגובה