יום שני, 16 ביולי 2012

על גאוות להט"בים, או, הסיפור האמיתי והמלא של שנאת חצילים

אני מוכן, בפורום פחות-או-יותר פומבי זה, לצאת סוף סוף מהארון ולהודות, בפה מלא: אני שונא חצילים. אני מֶלוֹנְגֶנַפוֹב.

לא נעים להודות, ואולי זה אפילו פוגע בכמה מכם, ועל כך, אני מתנצל. אבל זו האמת. אני נדחה מהצבע הסגול הבוהק, הפוגעני, הצורה שבה הם מאבדים קשיחות או צורה כשמכינים אותם, הדרך שבה בשרם וזרעיהם נוזלים בתוך הסלטים שעושים מהם... המחשבה עליהם עושה לי בחילה, אני משתדל לתפוס מהם מרחק, לא מכניס אותם אליי הביתה. 

עדיין, איכשהו, עד כמה ששנאתי חצילים, אני לא זוכר שאי פעם הרגשתי משהו שלילי כלפי אנשים אחרים שכן אוהבים חצילים. למעשה, עצם הרעיון, לשנוא או להידחות ממישהו בגלל שהוא אוהב משהו שאני שונא, נראה לי טיפשי. לכן, עם פיתוח תחילתה של תודעה פוליטית, עם ניצני ההתבגרות המינית וההבנה שכן, יש זוגות אחרים בעולם שאינם אבא ואימא, נחשפתי גם לתופעה שכולנו בקהילה הלהט"בקססאמ"קית[1] מכירים - הומופוביה[2]

אם לוקחים את היסוד הרגשי הכי בסיסי של הומופוביה ופורשים אותו לעיניי כל, הוא הולך ככה:
  1. אני לא הומו ולא רוצה להיות הומו
  2. אני לא רוצה שאחרים יהיו הומואים. 
אם נתרגם את זה לשנאת חצילים, אז הרגש הזה, שנאת חצילים לא רק קיצונית ואלימה אלא גם מתפשטת, יהיה
  1. אני לא אוהב חצילים ולא רוצה לאכול חצילים
  2. אני לא רוצה שאחרים יאכלו חצילים
כאן, בדיוק בסעיף 2, זו הנקודה שבה אני שובר שורות מהתגובה הרגילה להומופוביה שנראית, לעיניי, כנסיון להתמודד בהגיון וברוגע עם טירוף[3]. שהרי סעיף 2 הוא טירוף מוחלט. כן, ברורה לי הטענה שכל זהות מינית שאינה הטרוסקסואליות מאיימת על הסטטוס-קוו, על הנורמה, על הסדר הישן והטוב שכולנו מכירים ולכולנו נוח איתו. לכן, גם ברור לי הרצון שהאיום לא יהיה - גם אני, שנגעל מחצילים, מעדיף שלא יהיו מונחים על שולחן ארוחת הערב. הם מטרידים את מנוחתי. אבל מרגע שהם שם, הם שם. אין לי כוונה להטריד את אלו שאוכלים אותם, להשמיע קולות מגונים בעודם גורפים עוד פרוסה מכוסה טחינה של המאסה הרוטטת הלא ברורה הזו לתוך פיהם ולועסים בהנאה. אני לא זורק אותם, לא את הסלטים ולא את אוכליהם, מהשולחן, מהחדר, או מהבית. איכשהו, בעודי יושב ליד שולחן האוכל שבו אחות אחת נגעלת מכבד והשנייה לא סובלת קוקה-קולה, בעודי אוכל בהנאה מזה ושותה בהנאה כפולה מזה, חדרה למוחי ההבנה, שלי נראית באמת מובנית מאליה, שלאנשים יש טעם שונה

לפני שנראה שאני מזלזל בהומופוביה או בהשפעות שלה על בני אדם כמוני וכמו חלקכם, בוודאי שאין זה כך. בין אם היא מתבטאת באלימות ובריונות, נסיונות תקיפה, טרור, ורצח, באפליה, בהערות מעליבות וחרם חברתי, או בעשרות דרכים אחרות, אנחנו נפגשים בה כל יום, בכל מקום, לפעמים מהאנשים הקרובים לנו ביותר. בביטויים החיצוניים של הומופוביה יש להילחם, בפה מלא, בכל הכוח. נראה לי מובן לחלוטין הרצון להעלים הומופוביה מסביבתנו, מסביבת כולנו. מה שלא נראה לי הגיוני זה הנסיון, בעודנו נלחמים בה, להגיד משהו שאני לא חושב שהוא נכון. 

להיות לא הטרוסקסואל לא הולך להפוך להיות "נורמלי" עבור הרוב המוחלט של האנשים, כי הרוב המוחלט של האנשים כנראה[4] ימשיך להיות הטרוסקסואל גם בעתיד. אני לא יודע אם הרתיעה האישית בתגובה לתצוגות פומביות של זהות, נטייה או התנהגות מינית שאינן הטרוסקסואליות וסיסג'נדריות תיעלם. אני משוכנע לחלוטין ששנאתי לחצילים תשאר לנצח. כל ניסיון לשכנע אותי לטעום, לנסות, להמיר אותי לאחד מאותם אוהבי חצילים שבבירור יש משהו פגום וחסר בילדות שלהם, מעליב אותי ופוגע באוטונומיה שלי. אבל מעולם לא פגעתי בכבודו או בחירותו של אדם אחר, לאהוב חצילים בנוכחותי, לדבר על אהבתו לחצילים, או לממש אותה, ישר מול הפרצוף שלי[5]

נסיון להציג את הנטיות שלנו, את הזהות שלנו, כמשהו "נורמלי", "חביב", "לא מטריד", חוטא לאמת ומפספס את הנקודה. הנקודה היא זו:
זה לא ראוי ולא צודק, בשום אופן, תחת שום תירוץ, להשתמש באלימות, באיומים, בטרור, כדי לגרום לאנשים אחרים לאהוב את מה שאתה אוהב, ולהפסיק לאהוב את מה שאתה לא אוהב. 
זהו. 
אם אתם מגיעים מסעיף 1 ברשימת הדברים השנואים עליכם לסעיף 2, שבו אתם מנסים לגרום לאנשים אחרים להפסיק לאהוב מה ששנוא עליכם, הבעיה היא אצלכם. אותם אנשים לא צריכים להתחיל להתנהג אחרת, או להציג את האהבה שלכם בצורה אחרת. 

אתם מוזמנים להמשיך, כמו לואי CK, לחשוב שמעולם לא תרצו לתת לגבר אחר מין אוראלי. זה גם סבבה אם המחשבה על גבר אחד שמעניק לגבר אחר עונג מפריעה לכם, מציקה לכם, אפילו מגעילה אתכם. אתם חופשיים לתחושותיכם והעדפותיכם. אני אף פעם לא ארצה שמישהו יאיים עליכם ויציק לכם כדי שתשנו את ההעדפות הללו, כל עוד אנחנו כולנו מסכימים שהמרחב הציבורי, הפוליטי, המקצועי, האקדמי שבו כולנו צריכים להיות חופשיים להשתתף ולבטא את עצמנו, יהיה חופשי מההטרדות, ההשפלות, האלימות, האיומים, הבריונות והטרור שחלקנו צריכים לסבול כל יום. 

חוץ מזה, באימא שלכם, פשוט תפסיקו לאכול חצילים. זה סופר מגעיל. 


1 - תגובתי הבלתי נשלטת כאשר אני נדרש להוסיף יותר מדי אותיות ל"להטב" כדי לוודא שאף אחד לא מרגיש בחוץ...
2 - וביפוביה. וקו'ירפוביה. וכל סוג שנאה, דחייה ופחד אלים אחר שאפשר לדמיין, לקטלג, ולהצמיד לו שם סטרילי. יש להם אולי שמות שונים, והם מתבטאים אחרת, אבל הם כולם מבטאים את אותו הדבר. אז לצורך הפוסט הפטריארכיה תשתלט, ונכנה את זה הומופוביה. יש גבול לכמות ראשי התיבות שאפשר להכניס בכל מקום, לא?
3 - תגובה רגועה שקולה והגיונית להומופוביה אפשר לראות בראיון של אנה טליסמן לערוץ 9, בו היא נאלצת לענות לכמה טענות הומופוביות ופוגעניות ביותר, ועושה זאת בצורה מרשימה. היא גם נותנת את ההגדרה הכי טובה למילה "גאווה" בביטוי "מצעד הגאווה" שראיתי.
4 - או שלא. לג'ון וארלי יש כמה דברים מעניינים להגיד בנושא. 
5 - למעשה, פעם אפילו הייתי ידוע בחצילים המטוגנים שלי, הדבר הראשון שלמדתי לבשל שהיה יותר מורכב מחביתה או שניצל. הכנתי אותם לחבר שלי לשעבר לפני שנפרדתי ממנו, אם כי אני מבטיח לכם שזה לא היה בגלל אהבתו לחצילים. 

Grab This Widget

5 comments:

Standback אמר/ה...

יש אנשים שהפוסט הזה רלוונטי אליהם. אבל כל כך מעט. אתה בונה לעצמך איש קש מטופש להחריד. מה שחבל, כי את הויכוח הזה ניצחנו כבר בצורה כל כך מוחצת בכל זירה שבה מישהו מוכן להקשיב אפילו קצת - אז בשביל מה זה טוב ליפול אחורה לטענות שטותיות?

מי שמתנגד לגילויי הומוסקסואליות, לא מתנגד אליה בתור העדפה אישית, אלא בתור נורמה מוסרית. הלוואי עלינו שכל ההתנגדות היתה מתוקף "אני לא אוהב חצילים, או להתמזמז עם בני מיני." ההקבלה כאן היא לסטייה מינית, בעיני המתנגדים. הם לא אוהבים לאונן בציבור, והם גם לא רוצים שאחרים יאוננו בציבור. הם לא אוהבים סמים, והם גם לא רוצים שאחרים יקחו סמים. אתה לא רוצה לשבת באוטובוסים נפרדים, או לגור ביהודה ו/או שומרון, ואתה גם לא רוצה יעשו זאת. בעיניהם, הומוסקסואליות זו סטייה מסוכנת באותה המידה.

והם צודקים, במובן שדבר שבעינהם מהווה סטייה תהפוך ללגיטימית ומקובלת בציבור הרחב. הפוסט שלך מפריע לי בגלל שאתה משווה בין מלחמת ערכים אמיתית לבין חוסר התחשבות בלתי-מנומסת, שמסיבה לחלוטין לא-ברורה לוקחים אותה לקיצוניות מטורפת ממש! מי זה המוזרים האלה שנלחמים על חצילים, בחיית?! נו.

Itai Greif אמר/ה...

אני חושב שהפסקה האמצעית שלך מוטעית, בגלל שהומופוביה לא נועדה למנוע מגילויי חיבה להיות ציבוריים, היא נועדה למנוע מאנשים לצאת מהארון ולאמץ זהות להט"בית. זה בדיוק מה שאני מדבר עליו.

ההקבלה שלך היא חד וחלק לא נכונה. הומופוב לא רוצה למנוע ממישהו לאונן בציבור כי זה מפריע לו אישית שהאיש הזה מאונן בציבור. הוא לא רוצה לאונן בציבור כי ילדים יחשבו ש"זה בסדר". הוא רוצה לחנך אותם שזה לא בסדר. במילים אחרות, הוא רוצה לוודא שלא יהיה אף אחד אי פעם שיאהב חצילים דרך זה שהוא יוודא שאף אחד לא יודה שהוא אוהב חצילים בציבור.

אני לא בטוח למה הכוונה ב"את הוויכוח הזה ניצחנו בכל זירה" - אני לא מכיר אף זירה בישראל שבה הקהילה ניצחה במשהו, מלבד אולי קיומו של מצעד הגאווה בתל-אביב בלבד.

איציק הימן אמר/ה...

לחיזוק עמדת איתי - אפילו דתיים מצהירים לא פעם שהמאבק הוא על הפרהסיה ולא על הדבר עצמו - תעשו מה שאתם רוצים, רק למה בפומבי? כי יש חשיבות רבה לתחושת האשמה ולכן ההסתרה שנלווית לסטיה, היא זו שמבטיחה שחלילה וחס לא תתפשט בציבור כאש בשדה קוצים;-).
אבל לגבי נצחון הקהילה איני מסכים - הנצחון החשוב ביותר הוא קבלת גיבוי חברתי רחב ממגוון מגזרים בציבור, שלא היה לפני כן. רק לפני 30 שנה עצם היותך הומו גרר נידוי חברתי ופגיעה קשה באפשרויות התעסוקה והפרנסה שלך, כלומר ההמנעות מחשיפה כלל לא נבעה מאי נעימות אפשרית או מעוינות במרחב הציבורי, אתה ממש ממש נפגעת במובן החומרי ביותר מחשיפה כזו. היום אנחנו נלחמים על הפומביות, לא על עצם הקבלה, הלגיטימציה ל*קיומנו*, גם מי שלא אוהב חצילים ושחצילים ממש מגעילים אותו למד לקבל את קיומם של אוהבי חצילים, כל זמן שהוא לא נאלץ לראות אותם זוללים חצילים מולו ממש, ונכון שזה כבר קשה הרבה יותר.

Unknown אמר/ה...

1. צר לי עליך כי אתה לא אוהב חצילים. החציל הוא פרי מזין, בריא, מגוון ומעניין. אני מזמין אותך לעשות שבת אצלנו ביישוב, תשב איתנו, תנשנש קצת חציל מטוגן, תלעס איזה סביח, תראה איך זה יפתח לך את הראש.

2. לאכול חציל ולהזדיין עם גבר זה לא אותו דבר. (אם כבר, יש בספר דברים כמה איסורים קצת יותר אנלוגיים לשנאת חצילים). למיניות יש מרכיב מוסרי והגידור המוסרי הזה, ברצותך או שלא ברצותך, מהווה את הבסיס המוסרי לקיומה של חברה: פרויד, ב"טוטם וטאבו", מניח שהחוק הראשון שקבענו לעצמנו, לפני אל תרצח והרמזור להולכי רגל, הוא האיסור על גילוי עריות.

3. בגילוי עריות אתה תומך? (כלומר, מחוץ למשחקי הכס). מה עם פדופיליה? לפני שתקרא לי אקרובט מילולי, הנה סלטה לסעיף הבא -

4. היו תקופות בהיסטוריה של אותה התרבות שאנחנו בניה שבהן נישואים בין בן 37 ובין בת 13 היו אחלה שבעשר. היו תקופות בהיסטוריה של הדת-לאום שלנו שבהן ריבוי נשים היה רצוי, מומלץ וטוב לבריאות. שני הדברים האלו נראים לנו מזעזעים בערך באותה מידה שמין בין שני גברים נראה מזעזע לאנשים אחרים, בתקופות אחרות.

5. ככה שלמיניות יש מרכיב מוסרי, והגידור של המיניות מהווה את הבסיס לחיים החברתיים שלנו.

5.5 ראה ערך הטרדה מינית.

6. הבעיה היא שלפעמים הזמנים משתנים מהר יותר מהמסורות. זאת אומרת, מה זה לפעמים. תמיד. ואז מתנגשים, ונהיה מעניין. עכשיו מעניין, תברך שהחיינו.

7. אבל כל מי שנאור ובשם הנאורות שלו עושה מההתנגדות להומוסקסואליות פחות ממה שהיא - עושה ממנה איזה סוג של שנאת חצילים - ומתחבא מפני העובדה שיש להתנגדות הזאת שורשים מוסריים שמעוגנים במסורות בנות אלפי שנים - עושה חטא, בעיקר לעצמו.

8. כי להגיד "כל מה שאתה מאמין בו אידיוטי ופסיכי, וכל מי שתמך בדעה שלך באלפיים השנים האחרונות זכאי לאשפוז חינם על חשבוני" זה (א) לא משכנע או מרשים אף אחד; (ב) לא נכון; (ג) לא הרבה יותר מוסרי מלהגיד לך שאסור לך להנות מרימינג טוב עם חבר.

9. הטיעון צריך להיות "ההומופוביה לא מתיישבת בשום פנים עם הנורמות המוסריות של החברה המערבית בתחילת המאה העשרים ואחד, ומקומה בארכיונים ובמוזיאונים, כמו הנישואים לקטינות, ריבוי הנשים והעבדות". הגישה צריכה להיות, מי שמאמין בדברים הישנים, פגי התוקף האלו, צריך לשכנע אותו להצטרף למאה שלנו.

10. לא מתוך בוז. מתוך הבנה שקשה לשנות נקודת מבט שגדלת איתה, שסבא שלך האמין בה, וסבא שלו, וסבא שלו.

11. תנסה פעם את הסביח בטשרניחובסקי. יפתח לך ת'ראש יפתח!

Draconit אמר/ה...

אני אוהבת חצילים. אני שונאת מלון. ממש שונאת מלון.

הוסף רשומת תגובה