יום שני, 30 ביולי 2012

ריאן גוסלינג, פמיניסטית

ריאן גוסלינג, אחד השחקנים הגדולים בזמננו, כובש לבבות עם חיוך מקסים ועיניים חודרות - פרצוף, מבט, גישה של גבר רגיש, שתקן, שרק מחכה שיפענחו אותו. 

זאת כנראה הסיבה שצילומי היח"צ ותמונות הפאפרצי האקראיות שכל כוכב חתיך נאלץ לייצר בכמויות אינסופיות הפכו לקנבס עשיר לניצול עבור מגוון רחב של מסרים[1] וביניהם, Feminist Ryan Gosling: בלוג תמונות שבו ציטוטים ומסרים פמיניסטיים[2] מולבשים על אותו יבול תמונות של "גבר חתיך מחייך או צחוק או נראה חמוד, במבט מצועף מחוץ לפריים, או חודר היישר למצלמה". 

יש איזה הגיון עקום מאחורי לקיחת תמונות כאלו שישמשו כנקודת משען עליה מניחים את המסרים הללו - התמונות הללו הן חלק מהמערכות הכי שמרניות שאפשר לחשוב עליהן: קולנוע המיינסטרים, עיתונות המיינסטרים, עולם הפרסום... אותה תמונה שמוכרת ייצוג של "החבר המושלם", שאמורה להריץ אותך רטובה ומוכנה לקולנוע, עכשיו משמשת, למה? אולי כאייל ניגוח נגד אותה מערכת. אם כי כנראה שלא. 

אולי בגלל שהוא כל כך חתיך, הבנות תפסו אותו קודם, אבל ריאן שייך בדין לבנים, כי בשנים האחרונות הדמויות שהוא מגלם בקולנוע מנסות לענות על השאלה: מה על הגבר לעשות? אם הדור שגדל עם ההבנה שהגבריות הישנה היא "לא בסדר" מגיע לבגרות, איך צריך לשנות אותה, או, האם צריך להחליף אותה במשהו אחר? אם כבר, היה צריך להיות בלוג "ריאן גוסלינג - גבר אמיתי". אבל אין.

הצופה המסור אולי ייתן את [3]Crazy, Stupid, Love כדוגמה לסרט שבו גוסלינג מדבר על גבריות: סוג של "קומדיה" שבה גוסלינג מגלם גבר עשיר וחתיך, בוגר מאפ"י מוכשר ששוכב עם אישה אחרת בכל סצינה, ומרצה לגבר נשוי ועגום, שסורס על-ידי חיי נישואים נוחים מדי, כיצד עליו להחזיר את הגבריות שלו. המסר? להיות גבר אמיתי זה לדעת להשכיב בחורות[4]. אלא שהסרט הזה הוא רק נקודה התחלה פגומה: ג'ייקוב (דמות של גוסלינג), אמנם מדבר הרבה על איך להיות גבר אמיתי, אבל ההתפתחות האמיתית שלו מגיעה כאשר הוא פוגש בחורה, שוכב איתה, מתאהב בה, ואז הופך לבן-זוגה. גבר אמיתי, אם כן, הוא כזה שמוותר על האפשרות להשכיב הרבה בחורות, מתחתן, ומוליד ילדים. הגבר המסורס והעגום שמגלם סטיב קארל פשוט דילג על שלב, והסרט מתאר את ההזדמנות שלו לחזור אחורה, להשכיב בחורות, ולחזור לחיי הנישואין. לכן, זה לא באמת סרט שמדבר על גבריות; זה סרט שמשום מה, יצא ב-2011 אבל מתאר סולם ערכים מ-1974.

בסרט Drive, שיצא בהפרש כמה חודשים מהסרט הטיפשי הקודם, גוסלינג נותן את אחת ההופעות המדהימות, אם לא המדהימה מכולן[5] בקריירה הקצרה שלו: פושע חסר שם[6] שמקצועו לנהוג במכוניות מילוט עבור שודדים, פוגש אישה צעירה (נשואה, עם ילד), מתאהב בה, מקריב את חייו ואת אושרו כדי לעזור לה, וכנראה שלא ממש מצליח.

הגבריות שמציג גוסלינג בסרט הזה היא מהותית, יסודנית, חסרת פשרות: מהותו של הגבר היא אלימות, ואין לו שום דבר אחר להציע. רגעי האושר חולפים, המוות המהיר והאלים הוא התוצאה הבלתי נמנעת של התערבותו בחייה. הנהג של גוסלינג מבלה את רוב הסרט לבדו, וגם כשהוא עם אנשים, בשתיקה. הוא מתקשר במבטים, ובעיקר, במעשים. בהיפוך על ה-reaction shot הרגיל, הסרט מראה את הנהג מגיב למה שהוא רואה, לפני שהוא מראה לנו למה הוא מגיב - האם יש ביטוי טהור יותר ל"מבט הגברי" המעצב את העולם מאשר נהג, לבדו, במכונית סגורה, רעשי העולם ושוכניו כולם נעולים בחוץ, והוא ממסגר בשמשה הקדמית את שאוותה נפשו?

הנהג לובש ג'קט ועליו עקרב, מה שמזכיר את המשל על העקרב והקרפדה; כך הגבר של גוסלינג. אי אפשר לשנות אותו, אי אפשר באמת לשאול "למה?" זוהי מהותו, וכך הוא הולך לנהוג. אל מול התשובה הזו, אנחנו נרתעים: האם באמת מאלימות באנו, ואל האלימות נשוב? בכך כרוכה הגבריות ללא מוצא?

תשובה אחת אפשרית, שהפתיעה אותי, מצאתי בסרט שיצא מוקדם אבל אני ראיתי מאוחר: Lars and the Real Girl. גוסלינג אוהב לגלם דמויות משונות, מפתיעות, וכאן הוא מקבל דמות מורכבת ומעניינת: לארס, שמגע בני אדם מכאיב לו כמו כווית קור, שלא מסוגל ליצור קשרי אנוש, ולכן מזמין בובה שמדמה "אישה אמיתית", מלביש אותה, מסתובב איתה בעיר, מספר לכולם ששמה ביאנקה, שהיא מיסיונרית, שהיא בכיסא גלגלים והם מאוהבים. ההזיה היא דרך עבור לארס לתקשר עם העולם החיצון: אחיו, אשת-אחיו שנמצאת בהריון מתקדם, החברה מהעבודה, החברים מהכנסייה. היא דרך עבור הרופאה שלו לנסות לפענח (עבורה, עבורו, עבורנו) למה ללארס כואב כל כך לגעת בבני אדם אחרים: מאימו שמתה בלידה, ועד לאחיו שעזב את הבית מוקדם, והשאיר אותו עם אביו המנותק, שבור הלב.

מתחת לפשט, על אדם שלומד לתקשר ולחיות בחברה דרך עזרים מלאכותיים, הרגשתי שמסתתר סיפור על שלושה גברים: על לארס, אחיו הגדול גאס, ועל אביהם, האלמן, שגידל שני ילדים בעצמו. גוסלינג, בעצם, גילם עבורי לא רק את לארס שמתמודד עם הטראומה של אובדן אימו, אלא גם את אביו, שמנסה לעכל את המוות של האישה שחסרה בחייו דרך המצאת "אישה אמיתית", והתמודדות עם האובדן שלה. במקביל, לארס אופך את גאס, ואת אשתו קרן, להתגלמות של אביו ואימו: קרן בהריון, ולכן בסכנת מוות, ולכן הולכת לעזוב אותו. אישה=לידה=מוות. אחד המופעים הברורים של הפחד הגברי הקדום מהמסתורין הנשי.

אבל אז, מתחת לשילוש הגברי הזה, מצאתי משהו אחר. הוא התחיל להציץ כאשר לארס שואל את אחיו, איך הוא יודע שהפך לגבר, לאדם מבוגר:






התשובה של גאס היא שבגרות, ההפיכה לגבר מבוגר, טמונה בקבלת האחריות שלך על אנשים אחרים. בנקודה הזו שמתי לב שמלבד גאס ולארס, יש רק עוד גבר אחד שבאמת פועל בסרט: הכומר. רוב הדמויות הסרט הזה, הן נשים; הנשים שדוחפות לקבל את ביאנקה, הבובה, "כאישה אמיתית", קרן, אשתו של גאס, שדואגת לו, הרופאה שמשכנעת אותם לקבל את ההזיה של לארס כדרך התמודדות, מרגו, החברה מהעבודה. דרך הסרט, אנחנו מבינים שגאס לא מתכוון לגבריות במובן השמרני, "לקחת אחריות על האישה והילדים", להיות ראש המשפחה והמפרנס. אנחנו מבינים שהוא מתכוון לאחריות קהילתית, להיות חלק מהקהילה שמקיפה אותך. כאשר לארס יוצא עם ביאנקה הבובה אל העולם, הקהילה שמסביבו (שכאמור, רובה בסרט היא נשים) מקבלת אותו, ודרכו את ביאנקה. דרכה, הוא מוצא את מקומו בקהילה, בקבוצת החברים, בעבודה. ההפיכה לגבר בוגר, אם כך, היא קבלת מקומך בקהילה, וחשוב מזה, קבלת מקומה של הקהילה, של הנשים בקהילה, בך.

הסרט הזה סובל מכך שהוא לא נופל בדיוק בקופסה שהוא כביכול יועד אליה. מבחוץ, הוא נראה כמו קומדיה רומנטית, על אדם מוזר שמשתמש בבובת מין[7] כדי ללמוד לאהוב, ומסיים את הסרט עם הבחורה הבלונדינית מהעבודה. במקום זאת, זהו מבט רחב ומקבל על אדם שמשתמש בחפץ בשביל הליך הפוך מחפצון: להוסיף לעצמו ממדים, להפוך מילד לגבר. הסרט לא נותן תשובה מלאה לשאלת הגבריות, אבל הוא נותן כיוון. להביט מחדש על הצורה שבה אנחנו רואים את עצמנו ואחרים, ולענות על השאלה, מה "אמיתי" בנו ובקשרים שלנו איתם.


1 - החלטתי לא לספק קישורים למגוון הרחב של בלוגי Tumblr שיש באינטרנט עם המם הזה. אני סומך על יכולותיכם לגגל בעצמכם.
2 - חלקם פמיניסטים רק במובן שאישה פמיניסטית כותבת אותם, אבל אני בוחר שלא להיכנס לזה
3 - המתרגם בחר משום מה לתת לסרט את הכותרת "מטורף, טיפש, מאוהב" ופספס לחלוטין שהסרט מדבר על תכונות, ולא על הגבר הספציפי שמפגין אותן.
4 - מעבר לשוביניזם הברור, המסר הזה מפחיד במיוחד כי הוא אומר שבעצם, מי שמגדיר מי הוא גבר אמיתי, הן הבחורות...
5 - צר לי; לא כזה חובב של Blue Valentine. יותר קטעים מצולמים מקמפיין ממש טוב מאשר סרט של ממש.
6 - הנווד של צ'פלין, האקדוחן של איסטו'וד, המספר של נורטון ב"מועדון קרב" - כנראה שכדי להציג את ה-Everyman, אתה לא יכול שיקראו לך ג'ק. או בוב.
7 - כדי לשמור על צניעותה, ביאנקה הבובה ישנה בבית אחר. המגע הכי אינטימי ביניהם הוא נשיקה, לקראת סוף הסרט. די מתוק, האמת.

Grab This Widget

0 comments:

הוסף רשומת תגובה