יום שלישי, 16 באוקטובר 2012

על פסגת ההר

פעם, הסתכלתי על איש שמילא תפקיד חשוב עם אחריות, ועשה עבודה גרועה מאוד, ואמרתי לעצמי: "אני יכול לעשות את העבודה שלו הרבה יותר טוב ממנו."

אחרי המחשבה הזו, באה מחשבה שנייה: "למה בעצם, הוא בתפקידו ואני לא? הוא הרי כל כך גרוע בזה, ואני אהיה כל כך טוב!"

המחשבה השלישית שלי הייתה על אדם שעומד על פסגת הר גבוה. לעמוד זה לא קשה. אני יכול לעמוד מצוין, עטוף במעיל חם, מחייך בגאווה. אבל להגיע לפסגת ההר... זה כבר עניין אחר. אז אולי, אם הייתי מוצנח איכשהו לפסגת ההר, הייתי יכול לעמוד שם ולחייך טוב יותר ממנו. אבל, אני לא הצלחתי להגיע לפסגת ההר, ואילו הוא, דווקא כן. 



אחד הנושאים שבערו בי יותר מכול בתיכון היה נושא החינוך. אפילו שלמדתי בבי"ס שנחשב "טוב", בלי אלימות ועם אחוזי זכאות לבגרות מהגבוהים במדינה, ראיתי סביבי רק בזבוז ואדישות. בזבוז זמן, בזבוז פוטנציאל, רדיפה אחר ציונים, התעלמות ממה שראיתי בתור תפקידו הראשי של בית-ספר: לחנך לחיים. הייתי נושא נאומים נלהבים על מה אני אעשה בתור שר חינוך, תפקיד שראיתי עצמי מתאים לו מאוד, משום שהיו לי דעות מוצקות לגבי הנושא,  והבורות המוחלטת לגבי מקצוע ההוראה או חוסר ההיכרות עם מערכת החינוך בישראל לא הפריעו לי כלל. מיד כאשר יבחרו בי להיות שר חינוך, כפי שלא היה לי ספק שיקרה, נכונות עמדותיי תוכח מעצמה כאשר אביא רפורמה מופלאה ואהפוך את המערכת כולה למושלמת. כל בתי הספר יהיו תקינים ומציודים להפליא, כל ילד יקבל כל שיצטרך, וכל המורים יהיו מסופקים בעבודתם ומתוגמלים כיאות.



כמובן לא השקעתי מחשבה בשאלה כיצד אדם נבחר להיות שר חינוך. ההצהרות האידיאליסטיות עניינו אותי יותר, התלונות הלוהבות לגבי בית הספר והמנהל שלו היו מעניינות הרבה יותר מהעיסוק הדקדקני במציאות. אלא שכדי לשפר את רמתם של המורים, צריך להגיע לכולם ולשכנע אותם לנהוג אחרת. כדי לתקן ולשפץ את כל בתי הספר צריך את הכסף והאישורים לעשות זאת. כדי להצליח להיות שר חינוך, צריך להצליח לעשות את הדברים ההכרחיים לכך שתיבחר להיות שר חינוך. אף אחד לא יצניח אותך בפסגת ההר; העמידה שלך בפסגה תלויה בהכרח ביכולת שלך לטפס עליו. 

אני מאמין שזה לקח חשוב לחיים, ולמדתי אותו בגיל 19. לכן קצת מביך אותי לקרוא שיאיר לפיד טרם למד אותו, והוא מבוגר ממני כמעט בעשרים שנה. 



בפוסט צעיר במיוחד מבטיח לפיד ניסים ונפלאות, אם רק מפלגתו תקבל 22 מנדטים. הוא מבטיח, משום מה, שאי אפשר יהיה להקים קואליציה בלעדי מפלגה עם 22 מנדטים, אף כי לקדימה היו 28 מנדטים והיא ישבה באופוזיציה (כמעט) לכל אורך המושב. הוא מבטיח לשנות את ייעודם של כמעט מיליארד שקלים בלי להניד עפעף, מבטיח "שירות לכולם" מבלי להסביר למה 22 מנדטים מאפשרים לצה"ל פתאום לגייס עשרות אלפי חרדים בלי ליצור שינוי חברתי מאסיבי או מה קשורים אותם מנדטים לקשיים לגייס מוסלמים. הוא טוען במרץ שאם מפלגתו לא תמנה שרים ללא תיק, אז גם אף מפלגה אחרת לא תעשה זאת (וכי למה לא? זה אומר שיישארו יותר תפקידים כאלו לחלק!) הוא מבטיח בתים, ועבודה, וכסף, המון כסף, ובשום נקודה הוא לא מסביר איך בעצם אותם 22 מנדטים אמורים לשנות מהיסוד את המציאות שאנחנו חיים בה. 

ההבנה שיאיר לפיד מבטיח הבטחות שאין לו היכולת (וכנראה גם לא הכוונה) לקיים לא הייתה הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית נבעה ממבנה ההודעה: משפטי תנאי שראשיתם ב-22 מנדטים שבוודאי יגיעו, וסופם בעולם ומלואו. משפטים שדיברו רק על תוצאות, בלי לדבר על המציאות, או על מה עושים לגביה.

הדרך שבה התנסח גרמה לי להבין שיאיר לפיד פשוט עיוור לדרך החתחתים העולה לפסגת ההר. אין לו בעיה לחשוב שאותם 22 מנדטים בוודאי יגיעו כי הוא רואה את האיש העומד על פסגת ההר, עטוף מעיל חם, מחייך, מניף ידיו בנצחון ומסמן V באצבעותיו, ופשוט לא רואה הבדל. כמו זנון, עבורו כל מקום הוא אותו המקום, ויאיר לפיד העיתונאי לשעבר שאפילו אין לו רשימה ויאיר לפיד בראשות המפלגה השנייה בגודלה בכנסת, הם אותו אדם בדיוק. אין מלאכה, אין מאמץ, אין שילוב הרקוליאני של כסף, קשרים, גיוס פעילים, גיוס אנשי ציבור, פרסום, ומזל שאמורים לגרום לאותם מאות אלפי אנשים להצביע עבורו בבחירות הקרובות, עוד 3 חודשים והרף עין. 



אני לא מבקר את לפיד על כך שאכפת לו "מהמצב", או על כך שהוא מאמין שיעשה עבודה טובה. היהירות הזו אינה זרה לי. אני מבקר את לפיד משום שבבוקר ה-22 בינואר, אחרי שיצליח לשכנע כמה עשרות אלפי פראיירים (או "אופטימיים נצחיים", תלוי את מי שואלים) להצביע עבורו וילך לשבת בכנסת ה-19 עם שטרן ושות', הוא לא ילמד שום דבר. אני מבקר את לפיד על כך שהוא מפונק וחסר בגרות שמאמין שהמעמד מגיע לו בגלל שיש לו כסף, סלבריטאות, ואבא שלו היה שר; כאשר הוא ייכנס לכנסת, הוא לא יביט סביבו ויבין שהטיפוס על ההר הוא קשה, ונועד לאנשים עם אורך נשימה, עמוד שדרה מברזל, ונכונות לפצוע את הידיים על הסלעים החדים, אלא יאשים את אלו שלגלגו עליו, את אלו שלא הצביעו עבורו, את השמאל ואת התקשורת. 

ובכך, במקום לעשות משהו טוב, ולעזור לתקן מהנזק שהביאה ממשלתו הרעה של נתניהו, יעשה משהו רע, ורק יגרור את כולנו עוד למטה. עדיף היה אם היה נשאר במחנה, ושותה שוקו חם.

Grab This Widget

2 comments:

הגר אמר/ה...

כמה נכון! אהבתי

עמית אמר/ה...

רגע, רק שאני אבין - אתה קורא פמפלט בחירות כהצהרת יכולות ריאליות?
זה טקסט שאמור לעשות דבר אחד - לגרום לאנשים להתלהב. אם ממש תתעקש, אפשר אולי להוסיף מטרה שנייה של הצגת תקוות בעולם ורוד ואופטימי. טקסט שמדבר על "שר השיכון שלנו, שר החינוך שלנו, שר התמ"ת שלנו" הוא בבירור טקסט מדומיין. אז לומר שהטקסט *הזה* מעיד שיאיר לפיד עיוור למציאות? אפשר, אני מניח. אפשר גם לטעון ש"שר הטבעות" מעיד על זה שטולקין לא יודע גיאוגרפיה או מה מהירות ההליכה של בנאדם.

הוסף רשומת תגובה