יום שני, 7 בינואר 2013

התמנון מציץ מעל המים

קראו את הטור הזה. אתם יכולים לקרוא אותו בלי חשש; הוא לא מתלהם. רק עיתונות, בלי שמות ומקומות, רק ניתוח של המציאות. הבאת סיפור לידיעת הציבור. לידיעתכם.

שנה שעברה, עם המחוש מהודק סביב צווארו, הציבור יצא לרחוב. חלקים עצומים ממנו.

בתחילת המחאה התקשורת ניסתה, שוב ושוב, בשם בעלי העיתונים וראשי המפלגות, להציג את המחאה כאילו הייתה עניין אשכנזי-מרכזי מצומצם. הייתי בבאר שבע בשבת שבה יצאו לפריפריה; זו לא הייתה מחאה אשכנזית, ולא מחאה של המרכז. זו הייתה מחאה של ציבור מדמם, שעומד לפני קריסה. למרות נסיונות אלו, המחאה תפסה פופולריות, ולפתע, נהיה בסדר, אפילו "מקובל" להיות בעדה. כולם היו בה; גם חברי כנסת של הקואליציה, גם של הליכוד. 

אותו קולקטיב נזיל שניהל אותה קיבל החלטה מוטעית וסירב לצייר מטרות על גבו של נתניהו או שטייניץ, והמחאה הגיעה לשיאה בהפגנה של חצי מיליון בני אדם בכל הארץ - וגוועה. ללא מטרות קונקרטיות, לא יכלה המחאה להשיגן.

בתחילת הקיץ הנוכחי היא החלה להתעורר מחדש. מכל עבר, לא רק אצל שמאלנים הזויים, היו רחשושים: הקיץ מגיע, האם המחאה תחזור? הפעם התגובה של כלי התקשורת הייתה מהירה הרבה יותר, ומראש עיתונאים קיבלו הוראות לא לסקר את המחאה אלא אם הם חייבים. לא רק הם; גם שוטרים נשלחו לשבור את המחאה: הם צולמו מרביצים למפגינים, ראשי המחאה זומנו לחקירות "מראש", רק כדי לערער אותם, ודפני ליף חטפה מכות.

העיתונות המציאה "אלימות" שלא הייתה ולא נבראה. חלון לכאורה נשבר. למחרת כל אמצעי התקשורת דיווחו שהמחאה הפכה לאלימה וכל מיני פרשנים-מטעם התלוננו "ככה המחאה איבדה אותי" - כאילו אותם פרשנים היו בה אי פעם. הפעם היא לא הייתה פופולרית. הפעם כולם ראו מה ביבי ושטייניץ עשו להמלצות טכטנברג (שמראש היו חלק קטן ממה שהמחאה באמת רצתה להשיג). הפעם היה ברור מי המטרה, וברגע שנהייתה "פוליטית", לא הצליחה להתרומם. איך אפשר לצאת נגד "השיטה"? מה יחליף אותה?

חוסר היכולת של המחאה להתעורר מחדש לא קיים בוואקום; הוא קיים לצד מפלגת "יש עתיד" ותאוות הכוח וההון של חבריה; הוא קיים לצד הציניות של הליכוד ביחס למתפקדיו, בוחריו, והציבור הישראלי; הוא קיים לצד הייאוש משיטת המפלגות, החיפוש של מאות אלפי אזרחים אחר "מישהו לבחור בו". הוא קיים לצד השקט, וההתפוררות. 

בכל שבוע, חתימת מוצציו של התמנון ברורה יותר; בכל נכס מופרט שעובר לידיו של בעל-הון, בכל תקציב שמקוצץ לשכבות החלשות כדי לממן עוד הטבה למיליארדר. התמנון מעז להציץ מעל פני המים ולקחת עוד ועוד כי הייאוש משרת אותו; הייאוש שמשאיר אותנו בבית, שמשכנע אותנו שאין אלטרנטיבה. שרק הליכוד יכול. שרק ביבי יכול. 

זו טעות. גם אם שלי יחימוביץ איננה ראש ממשלה אידיאלי, או אפילו ראש ממשלה טובה, לדעתכם, יש עושר משמעויות נוספות להצבעה מעבר לבחירה (לכאורה בלבד) בראש ממשלה. הרכב הכנסת קובע את הוועדות, קובע את החוקים, קובע את השרים. גם אם שלי יחימוביץ תהיה ראש ממשלה לא טובה, שריה יהיו שרים טובים יותר, הכנסת סביבה תהיה כנסת טובה יותר, אם המיואשים מהשיטה ילכו להצביע, ויצביעו למפלגות השמאל. 

המפלגות הסקטוריאליות לא נאבקות בתמנון; לש"ס ולבית היהודי אין אינטרס להיאבק בשיטה, היא משרתת אותן היטב. ליכוד-ביתנו נרכש, מן המסד ועד הטפחות, על-ידי שלדון אדלסון וחבר-ליצים מיליונרים מארה"ב. זו לא מפלגה שחייבת איזשהו חוב לציבור הישראלי - אפילו לא לבוחריה שלה. התקווה: לפירוק השיטה, לשיפור תנאי המחייה שלנו, לתיקון החברה הישראלית, נמצאת בהצבעה למפלגות השמאל. 

נצלו את בטחונו של התמנון כדי לתקוע צלצל בלבבו. 

Grab This Widget

1 comments:

אנונימי אמר/ה...

חלון "לכאורה" נשבר?

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=NXNvtEb7DDo

פרופגנדה מאצ'?

הוסף רשומת תגובה