יום שבת, 2 בנובמבר 2013

גילוח

אני זוכר בבהירות את הפעם הראשונה שבה התגלחתי.

ניסיתי לדחות אותה כמה שיותר, אבל בסופו של דבר נכנעתי ללחץ המשפחתי להתגלח. ניסיתי לדחות את הרגע כי חשבתי שזה משהו שאני לא ארצה לעשות.

ראיתי את הומר סימפסון מלמד את בארט להתגלח; אבל לא חשבתי שגילוח הוא חוויה נוראית, שגורמת לך לדמם ולצרוח מכאבים. זה היה בגלל שידעתי מראש מה אבא שלי הולך להגיד לי:

"ברגע שאתה עושה את זה בפעם הראשונה, אתה אף פעם לא יכול להפסיק."

אני אעצור רגע ואתן לאנשים הלא סבירים שמסתובבים עם זקן להצביע על חיית המחמד שלהם ולציין שהם לא מתגלחים. זה לכאורה נכון. אתם עדיין עסוקים לא מעט ב-grooming, כמו שימפנזה דאגנית שצריכה לפלות כינים מבן להקה פחות מסודר ממנה. רק שאחרי כל המאמץ והעבודה שאתם משקיעים, אתם עדיין לא מגולחים. אז מה הטעם?



אז, הפעם הראשונה: נכנעתי ללחץ, ואבא שלי לקח אותי לאמבטיה, להסביר על קצף גילוח, ותנועה נגד הזיפים[1], ואפטרשייב. בזמן שזה קורה, אימא שלי ואחותי הגדולה עומדות בדלת חדר האמבטיה ונראות משועשעות וגאות כאחד, חוזות בטקס הבגרות הבלתי נמנע הזה.

ואכן, כמובטח, זה משהו בלתי נמנע שנשאר איתך גם אחר כך. הזיפים חוזרים, ואתה צריך לגלח אותם. אם אתה לא, זה דוקר ומגרד, אם כן, מתקבל עור חלק ונעים למשך יום (אולי יומיים אם אתה כמה ממכריי, ויש לך עור בהיר וגנטיקה טובה), ואתה שוב צריך להתגלח.



אני זוכר שאבא שלי היה חוזר ממילואים של כמה שבועות או חודש, עם זקן. באותו חודש, לא הייתה מברשת קצף גילוח לחה על מדף האמבטיה כל בוקר, לא היה ריח עדין של אפטרשייב באוויר. אם הוא לא היה מתגלח בבית, הוא לא היה מתגלח. אז התקשר אצלי הצבא לפריקת עול, היעדר מסגרות ביתיות, מסודרות, נקיות, שהגילוח הוא חלק מהן. זה, כמובן, לא נכון כשאתה באמת מתגייס לצבא. להיפך. עכשיו אתה חייב להתגלח כל בוקר, לא משנה הגנטיקה שלך. אף סמל אף פעם לא עבר במסדר עם כרטיס אשראי ובדק אם אנחנו מגולחים, אבל מי שלא התגלח, חטף על הראש.

אז השחרור מהצבא היה הרגע שבו פרקתי עול, שבו הפסקתי להתגלח. לא עבדתי, לא למדתי, לא הייתי חייב שום דבר לאף אחד ויכולתי להגיד, לעזאזל עם זה! אני מפסיק להתגלח! ואם למישהו מבני משפחתי יש בעיה שאני דוקר, ובכן, לפעמים בחיים לא מקבלים מה שרוצים.

אלא שאת הזיפים זה לא מעניין. עוברים כמה ימים, ואתה יכול להתעלם מהעשבים השוטים כל עוד אתה לא מסתכל במראה, אבל אז זה מגרד. ומגרד ומגרד ומגרד, ואתה יודע, יש רק דבר אחד שיעלים את הגירוד. אצל דיויד אדינגס, כאשר גאריון מגדל זקן לראשונה, הוא שואל את הסבא הזקן שלו דמוי הגנדאלף, אם הגירוד נעלם מתישהו. הקוסם הזקן מגדר את הזקן הארוך האפור שלו ואומר "לא, אבל אתה מתרגל לזה". אולי אם אתה מרגיש שאתה חייב; אני ידעתי שיש פתרון. אז, כפוף ראש וחסר חדווה, הייתי צועד לאמבטיה ומתגלח. מעלים את הזיפים, ואת הגירוד. לפחות לימים הקרובים.



גילוח, כמובן, זו לא חוויה גברית נטו. גם נשים מתגלחות, אם כי זו המצאה מודרנית, והיה צריך לשכנע אותן להצטרף לטירוף. עכשיו גם הן יודעות: ברגע שאת מתחילה, בלתי אפשרי להפסיק. את חייבת להמשיך.

זה הנצחון של הטבע על התרבות. של הגוף על הרוח. של השטחיות על המהותיות.

עד שיום אחד, בעתיד, יהיה לנו קרם כזה, מלא בננו-רובוטים מיקרוסקופיים, שמורחים על הפנים והם הורגים את הזקיקים ולא צומחת יותר אף שערה על הפנים שלנו, אף פעם.

אפשר לקוות.




1 - היום אומרים שצריך ללכת עם הכיוון. אני מנחש שיש לזה כמה אלפי תיאוריות, וכל אחד מרגיש שהתיאוריה שלו היא הדבר הכי נכון. אישית אני מחליף מפעם לפעם, בשביל הגיוון. לא ממש רואה הבדל.

Grab This Widget

2 comments:

Ayelet אמר/ה...

תשמע, תראה... בעניין הקרמים של הננובוטים... אז אתה בטח יודע שיש מיני טיפולים של הסרת שיער "לצמיתות" (וגם אם זה לא באמת לצמיתות הבנתי שזה מחזיק בדרך כלל כמה שנים טובות). אבל לא מציעים אותם לגברים, רק לנשים.
אני חושבת שזה בגלל התפיסה ששיער גוף הוא במהותו "לא נשי", ולעומת זאת גבר שלא מתגלח הוא "פחות גברי". אולי זה עוד משהו שאפשר לכתוב עליו, בהקשר של זיפים.

Itai Greif אמר/ה...

לגבי לייזרים, ברר, מפחיד.

לגבי הדבר השני, אני מסכים. We're totally going there.

הוסף רשומת תגובה