יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

לא רוצים הטבות מס רוצים חופש

אז ועדת השרים לחקיקה קיבלה החלטה, שהקואליציה תתמוך בכך שזוגות חד-מיניים יקבלו הטבות מס. איזה יופי; אז זוגות הומוסקסואליים יהנו מהטבה אחת, וזוגות הטרוסקסואליים יהנו מעוד אלף הטבות. כל מסע מתחיל בצעד אחד, לא? אז זהו, שלא.

בדיון על החוק הזה עלתה הטענה כי זוג שיש בו גם גבר וגם אישה, יוכל לענות לצרכי הילד טוב יותר מאשר זוג של שני גברים, או זוג של שתי נשים. טענה מוכרת, שהופרכה במחקרים שוב ושוב[1]. התגובה האוטומטית שלי הייתה "מה פתאום?! זה ממש לא נכון!", אבל אז, עצרתי את עצמי[2] וחשבתי "רגע, ואם כן, אז מה?"

טובת הילד היא חשובה מאוד, אבל המחשבה כאילו זכותו של אדם להקים ולקיים משפחה תלויה בטובת הילד היא פשוט לא נכונה. איכשהו, הטענה הזו עולה רק ביחס לזוגות הומוסקסואליים. אף אחד לא מקדם חוק שיגביל את כמות הילדים במשפחה, אפילו שילדים במשפחות עם תשעה ילדים מקבלים פחות משאבים מאשר ילדים במשפחות עם שלושה ילדים. אף אחד לא היה מונע מאישה לא נשואה להוליד ילד, אפילו שהילד שלה יגדל בבית עני יותר בממוצע מאשר ילד בבית עם שני הורים. אף אחד לא מונע מזוג שהכנסתו מתחת לממוצע להוליד ילדים, אפילו שהילדים שלהם יסבלו מיותר בעיות בריאות בממוצע, יפשעו יותר בממוצע, וישתכרו פחות במהלך חייהם בממוצע, מאשר ילדים להורים שהכנסתם גבוהה יותר.

במילים אחרות, אם אתה סטרייט, לאף אחד לא אכפת מטובת הילד[3]. מותר לך להקים משפחה. מותר לך להוליד ילדים. בגלל שכאשר אתה סטרייט, הרצון להתחתן, להקים משפחה ולגדל ילדים נתפס כמשהו בסיסי, מהותי לך, ולמנוע ממך לעשות את זה, זה בלתי נתפס. אם מדובר בלסבית או הומוסקסואל, לעומת זאת, אז אלו מותרות. משהו אקסטרה. זה כמו לגדל כלב, או אולי לנפוש בצרפת. Nice to have, אבל לא הכרחי. צריך לראות את הטענה הזו בתור מה שהיא: הניסיון להעלים את המשפחה ההומוסקסואלית. להתכחש לה, ולעובדה שהיא מגיעה בדיוק מאותו המקום כמו המשפחה ההטרוסקסואלית. להט"בים שמתחתנים ומקימים משפחה ומולידים ילדים עושים זאת מתוך אותם צרכים ורצונות כמו זוגות הטרוסקסואלים, וזכותם לקיים משפחה היא בסיסית ומהותית כמו זכותם של הטרוסקסואלים. כל ניסיון לתלות זכותם זו בטובת הילד, הוא ניסיון הומופובי במעטה צבוע ומתחסד. 

יחד עם זאת, חשוב לומר שאיילת שקד וחברי "הבית היהודי" צודקים בכך שהטילו וטו על ההצעה. בדיווח בערוץ 7 תולים את הווטו בהקשר שנתנה לה יוזמת ההצעה, ח"כ קול מ"יש עתיד":
הדברים מתבססים על סטטוס שכתבה קול בדף הפייסבוק שלה ולפיו, "לראשונה ממשלת ישראל תומכת בהצעה שמכירה בתא משפחתי גאה. זה עוד לא נגמר, יש גורמים שינסו להכשיל אותנו, אבל לא ניתן להם". הדברים מתווספים למה שהיא כתבה ב- 20/11: "זו הצעה מהפכנית כי זה נושא שלא הועלה בכנסת עד היום".
הטבות מס אינן הכרה בתא המשפחתי הגאה כתא משפחתי לכל דבר. ממש לא. "יש עתיד" היא מפלגה ששיקרה לבוחריה והעמידה פנים שהיא מקדמת אג'נדה חילונית של שיוויון זכויות, ובין השאר, זכויות לקהילה הגאה. היא חשפה את השקר כאשר הסכימה לתת למפלגת "הבית היהודי" זכות וטו על אותם נושאים חברתיים שהבטיחה לקדם. הצעת החוק הזו היא ניסיון מצד אחד להתהדר בפני הבוחרים כאילו שינו את הסטטוס-קוו, ומצד שני לשקר ולומר שלא נוגעים בו, כך שאין זכות וטו. מגיע לנו יותר מזה. מגיע לנו, כדברי שקד, דיון מעמיק בנושא, ושינוי אמיתי, שיתן לכולנו חופש אזרחי ושיוויון זכויות. 



1 - נגיד, כאן, כאן, וכאן (קבצי PDF). 
2 - היה לי חבר פעם שהיה שואל אותי לדעתי על משהו, ואחרי שהייתי עונה לו, הוא היה אומר "אוקי, אבל מה התשובה השנייה שלך?" הוא לא אהב שאני עונה מהר מדי; הוא תמיד רצה שאני אחשוב, ואתן את התשובה שעולה לי אחרי שסיימתי להגיב אוטומטית. 
3 - תוך הסייג הברור של בעיות סוציאליות, אלימות במשפחה, וכן הלאה. 

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

זיפים אחרונים

זהו; התגלחתי. ברוך שפטרנו מעונשו של זה. אני לא צריך יותר לבחור תמונות של גברים (או נשים) עם זקן או שפם, אני לא צריך לבחון באובססיביות את שיער הפנים של כל דמות, אם בספר או בסרט או בסדרת טלוויזיה, ולתהות לגביה. לא עוד שפת השפם[1], לא עוד מובמבר או רון סוואנסון[2]

כאשר התחלתי את הפרויקט הזה, ראיתי אותו בתור פרויקט משעשע, שיניע אותי לכתוב יותר[3]. הסכין מזהב (מזהב!) הצחיקה אותי. הדרישה לכתוב לאנשים איך זה להתגלח בסכין גילוח, הצחיקה אותי. לא ראיתי את זה בתור קידום מכירות; ראיתי את זה בתור שעשוע אינטלקטואלי תמים, חקר משמעותו של שיער הפנים עבורי, בתרבות הפופולרית שמסביבי, ואצל מספר קטן של מבקרות נבחרות

אחרי שקיבלתי את הסכין של Gillette וכתבתי עליה, ראיתי שאני טועה. אני לא יכול, במסגרת שבה אני כותב, לכתוב על החוויה שלי, בלי שהחוויה שלי מצורפת בעל כורחה לקידום המכירות של הסכין הזו, ושל המותג באופן כללי. אני לא חתרני כמו שחשבתי; המרד האמיתי היה לא להשתתף בכלל[4]. הסיבה לכך היא גם שהדיבור על הסכין עצמה הפך להיות חלק ממסע הפרסום, אבל גם בגלל הצורה ש-Gillette מציבה את עצמה בשוק. אם אין ברירה אחרת, אם הבחירה היא בין סכין יקרה מאוד של Gillette לבין סכין יקרה-לא-נורא של Gillette, אז כל דיבור על הסכין הזו רק מעמיק את התפיסה שגילוח = Gillette. זו, התפיסה הזו, היא מה שהם רוצים לעודד, הרבה יותר מהשאלה האם להב חמישי באמת משנה את חווית הגילוח עד כדי כך. 

כמו שכתבתי כבר, יניב רייכנברג מ-xblade פנה אליי שאתן להם, כלשונו, סיכוי שווה לזה של Gillette. כמו שאני כותב על אלו, כך גם אכתוב עליהם. אלא שגיליתי שאין דבר כזה, סיכוי שווה לזה של Gillette. כמו שרייכנברג מספר, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להכניס סכין גילוח לתוך רשתות בתי מרקחת או סופר-מרקטים. אני יכול להתגלח בסכין של xblade, אבל זה לא ישנה את הרגלי הגילוח שלי, וכנראה לא ישנה את הרגלי הגילוח של מיליוני גברים אחרים בישראל.

קיוויתי לקבל את הסכין שלהם בשלב מוקדם יותר בחודש, אבל לצערי הוא הגיע בשבוע האחרון של נובמבר, ומכיוון שהיה זה שבוע חופש שבו אני לא מלמד, זה גם היה שבוע שבו לא התגלחתי. כך שהגענו להיום, הגילוח האחרון של פרויקט זיפים, שנעשה, לראשונה בחיי, בסכין של xblade. כך שלפנינו, בפעם האחרונה בפורום הזה, סיקור השוואתי של מוצרים לבקשת החברות המעורבות. 

את ההשוואה עשיתי בתנאים שווים ככל שאוכל: חצי פנים בסכין האחת, וחצי בסכין השנייה. בתנועה הראשונה, חשבתי שאני מרגיש הבדל גדול, אבל אז הבנתי שזה פשוט נובע מהצורה בה החזקתי את הסכין: הסכין של Gillette מתאים את עצמו לצורת הפנים טוב יותר, ואת הסכין של xblade צריך להזיז בהתאם לזווית. אבל ברגע שעושים את זה, הם מרגישים אותו הדבר - חלקים[5]. אחרי הגילוח, העברתי יד על כל לחי. ניסיתי למצוא הבדל. שלרגע, סיפרתי לעצמי שאני מרגיש משהו, אבל הבנתי שאני מתעתע בעצמי. במעבר השני חשתי שאם יש הבדל, הוא ברמת המיקרון הבודד. בלי מיקרוסקופ או צילום close-up כמו שעושים בפרסומות, אין שום הבדל. 

אז האם אני "ממליץ"? לא. כי אם המסע הזה שכנע אותי במשהו, הוא שלהמליץ על זה או על זה, להתעסק בהבדלים, לשאוף לסכין יוקרתי ורוטט או לסכין צעיר ומגניב, זה להסכים למשוואה שלא צריך להסכים לה. זה להתעסק בפני השטח, במקום במה שחשוב. 

אני לא יכול לומר לכם מה לעשות, אני יכול להעיד מה אני הולך לעשות: אני הולך להמשיך להשתמש בסכינים חינם שקיבלתי כתוצאה מכך שמכרתי את עצמי בחודש האחרון, ולקוות שעד שהם יגמרו, כבר לא יהיה אכפת לי. 



1 - הסקירה של הספר לטובת הבלוג הפכה להיות העתקת עמודים שלמים מפרקי הספר הקצר והמאוד מחכים ומעניין הזה, אז נקנח בהמלצה חמה: אם יש בידכם האפשרות לשאול את הספר, תשאלו אותו ותקראו אותו. הוא לא ארוך, ומאוד רלוונטי לאזורנו.
2 - Run Fucking Swanson. אל תתנו לטון להטעות אתכם; אני מעריץ את הדמות הזו.
3 - הוא אכן הניע אותי לכתוב יותר. הפעם הקודמת שהייתי כל כך נרגש לכתיבה הייתה בספטמבר 2011; מסיבות הרבה יותר טובות מאשר קידום מכירות של סכיני גילוח... אבל, לאכזבתי, רק חצי מהכמות שהתחייבתי אליה.
4 - אבל אז הייתי מפספס את ההזדמנות לכתוב. ולארח. ולקבל סכין גילוח מזהב!
5 - פעם שלישית ואחרונה אני מבטיח: אלו להבי פלדה חדים כתער מצד אחד, ושערות קטנות מצד שני. אלו לא באמת כוחות.