יום רביעי, 5 במרץ 2014

מדינה יהודית צודקת

אחד האתגרים הקיומיים הגדולים העומדים בפני מדינת ישראל היא כיצד ליישב בין שתי הגדרות שכרגע הן סותרות: מדינה יהודית דמוקרטית. בישראל, כיום, אנחנו מבינים "מדינה יהודית" כמדינה שבונה משטר מעדיף עבור אזרחיה היהודים. אזרחיה היהודיים נהנים מגישה לכוח ולתקציבים, נהנים מחופש ולא סובלים מאלימות ורדיפה כמו אזרחיה הלא-יהודיים של ישראל. כדי לשמור על המשטר המעדיף הזה, המדינה מצדיקה גזענות ואלימות עד לרמה המוסדית, כאשר למשל פקידי משרד הפנים משתפים פעולה עם ארגון "יד לאחים" כדי לאתר לא-יהודים שגרים בערים יהודיות, ולהבריח אותם משם.

אם יש לפני בחירה בין לחיות במדינה צודקת ובין מדינה יהודית, אני תמיד בוחר במדינה צודקת, בניגוד מצער להרבה מאוד אנשים. אבל האם זו בחירה הכרחית? האם יש דרך ליישב בין שני הרעיונות הללו?

נקודת ההתחלה שלי היא לענות על השאלה "מהי יהדות?". התשובה שלי קצרה ופשוטה[1] והולכת ככה: גם אם נניח שהתחלנו בבני ישראל, קבוצה עם מאפיינים אתניים, גיאוגרפיים, לשוניים והתנהגותיים משותפים, אחרי חורבן בית שני, אנחנו מאבדים את האחדות הזו. 2,000 שנה אחר כך אנחנו מסתכלים על קבוצות קטנות, מרוחקות זו מזו, מנותקות. הבסיס האתני מאבד ממשמעותו; יהדות איראן היא לא יהדות שו"ם או יהדות אתיופיה משום בחינה אתנית. הבסיס הלשוני מאבד ממשמעותו, אם נזכור שעד העת המודרנית, אף אחד לא דיבר עברית כשפה ראשונה. אם נסתכל על אוסף הקבוצות הללו וננסה לתת להן אחדות לאומית, זה ידרוש מאיתנו לפורר מהמונח הזה כל משמעות יעילה. לבסוף, התייחסות ליהדות כדת בלבד לא מכסה את כל המשמעויות שלה, ולא נותנת מענה למיליוני יהודים בישראל ומחוצה לה שלא מקיימים מצוות אלא במקרה, בוודאי שלא מאמינים בדברי המקרא, ועדיין, מגדירים עצמם כיהודים.

זה מחזיר אותי לתשובה: יהדות היא זהות תרבותית. אדם המצביע על עצמו ואומר שהוא יהודי, מתכוון לאבחנה תרבותית; מערכת היחסים שלו עם הדת היהודית ועם ההלכה היהודית ומיני מאפיינים אתניים ולשוניים הם מהמרכיבים של ההגדרה הזו ממש כפי שמערכת יחסים לדת הקתולית ומאפיינים אתניים ולשוניים הם מהמרכיבים של להיות חלק מהתרבות האירית. ממש כפי שלהיוולד באירלנד ולגור באירלנד מקל עליך להשתייך לתרבות האירית בהשוואה לאם נולדת בבוסטון, כך התרבות האירית באירלנד מורכבת מכל האנשים שנולדים באירלנד, מזהים עצמם כאירים, ופועלים בתוכה. התרבות היהודית שלנו בישראל מורכבת מכל האנשים שנולדים כאן, מזהים עצמם כיהודים, ופועלים בתוכה. זו היהדות שלי שאני רוצה לשמר בישראל, ואני רוצה לעשות זאת בצורה צודקת. יש דרך לעשות זאת.

כדי ליצור, לשמר ולקדם תרבות יהודית בישראל, מדינת ישראל מקדשת את החגים היהודיים ומועדים בעלי משמעות לתרבות היהודית, כמו יום השואה, או ל"ג בעומר. המדינה מחוקקת חוקים רלוונטיים לאלו ומשקיעה בהם משאבים, וזה צודק גם כאשר חוקים ומשאבים אלו אינם שיוויוניים לחגים ולמועדים של דתות, עמים ותרבויות אחרות. 

כדי לקדם את התרבות היהודית, מדינת ישראל מקדשת, משמרת, מלמדת ומקדמת את ההיסטוריה היהודית. ממוסדות המוקדשים להיסטוריה הזו, דרך מחלקות מחקר, השקעה בספרות, שירה, קולנוע ואמצעי ביטוי אחרים, וכן הלאה. זה צודק שמדינת ישראל תשקיע משאבים ותייחד מרחבים להיסטוריה הזו, גם כאשר אינה משקיעה משאבים דומים בהיסטוריה של דתות, עמים ותרבויות אחרות.

יש לבטל את החוקים המעדיפים יהודים על פני לא יהודים, ובראשיתם חוק השבות. יש לבטל את ציון הדת במרשם האוכלוסין המשמש, לא לתיעוד העדפתו הדתית של האזרח אלא להבחנה בין "דם לדם" ומניעת נישואים חופשיים בין אזרחים הרוצים בכך. יש לבטל את ועדות הקבלה למושבים, וכל מנגנון אחר המקל על השלטון להעדיף יהודים על לא יהודים מבחינת הקצאת משאבים. 

כיום, מדינת ישראל הינה סמכות הלכתית, דרך חקיקה המחייבת אזרחי מדינת ישראל לקיים טאבו יהודי אורתודוכסי, דרך הרבנות הראשית, דרך צה"ל, וכן הלאה. יש לבטל חוקים (כמו חוק החמץ, למשל) המחייבים אזרחים לכבד טאבו יהודי אורתודוכסי, ויש לאפשר לכל אזרח לכבד או לא את האיסורים והמצוות שהוא רוצה בהם, באופן חופשי. בנוסף, יש לבטל את הרבנות הראשית כמוסד ממלכתי, ולבטל חוקים המחייבים אזרח להשתמש ברבנות. עם זאת, יש ערך בכך שמדינת ישראל תקים, תממן, תגבה ותציין סמכות הלכתית, אפילו אם זו סמכות אורתודוכסית. למדינת ישראל יכולה להיות "דת רשמית", והדת הזו יכולה להיות היהדות האורתודוכסית[2]. מדינות בוחרות ערכים ואובייקטים תרבותיים ומקדמות אותם על גבי אחרים. כל עוד לא מחייבים איסורים דתיים בחוק וכל עוד לא מחייבים אזרחים להשתמש בשירותים דתיים מסוימים, אין הבדל בין זה שמדינת ישראל מממנת את הספרייה הלאומית או את האופרה הלאומית, לכך שתממן סנהדרין, ואני בכנות מקווה שתעשה זאת. 

יש אנשים בישראל שמעוניינים שתרבותה של ישראל תהיה שונה, שהיא לא תהיה תרבות יהודית בעיקר או אפילו תרבות יהודית בכלל. האנשים הללו יצביעו על כך שהמדינה היא שחקן מרכזי ורב כוח בתוך המשחק התרבותי, ויש לה השפעה "לא הוגנת" על איך נראית התרבות. האנשים הללו צודקים, אבל זה לא אומר שמה שהם מצביעים עליו לא ראוי או לא צודק. המדינה היא שחקן מרכזי ורב כוח, ולאף אדם פרטי או אפילו ארגון אין כל כך הרבה כוח בהשפעה על התרבות. מדינות דמוקרטיות אמורות להיות ביטוי של הרצון הקולקטיבי, זאת אומרת המימוש של אותה תרבות וסדרי העדיפויות שלה. לאורך זמן, הרצון הקולקטיבי יכול להשתנות[3], אבל גם כאשר אני לא מסכים איתו, זה עדיין ביטוי צודק וראוי, אפילו שהוא הרבה יותר חזק משלי. 

אנשים הקוראים לשנות את "אופיה היהודי" של מדינת ישראל עושים בדיוק מה שהמדינה עושה: הם משחקים במשחק התרבותי. כאשר מדינת ישראל מממנת חנוכייה ענקית באמצע העיר היא עושה מה שאנשים שרוצים להפסיק להזדהות כיהודים עושים: היא והם מכניסים עוד אובייקטים לתרבות סביבנו, מעצבים מה זה אומר להיות יהודי ואיזה חלק מהתרבות של ישראל היא "תרבות יהודית". כיום, החקיקה המעדיפה יהודים, המנגנונים המעדיפים יהודים ופוגעים בלא-יהודים, מחזקים את אלו שמשתמשים באלימות ופחד כדי להשתיק את אלו המעוניינים למשוך את התרבות שלנו לכיוונים אחרים. כיום, מדינת ישראל לא יכולה להיות יהודית וצודקת, עד שלא תאפשר לכל אזרחיה, כל תושביה, כל גריה, לבטא את הדעות שלהם ולהשפיע על התרבות שסביבם, חופשיים מכפייה.


1 - בעיניי, כל אדם שאומר על עצמו שהוא יהודי, הוא יהודי. []
2 - אף שזו יהדות ששונאת אותי ואת רוב החברים שלי, ובחירתה של מדינת ישראל ביהדות הזו מקדמת עוני וסבל ומעודדת דעות קדומות ורדיפה ואלימות נגד האחר. []
3 - ואני מאמין שהוא אכן ישתנה, לכיוון של אלפי "תתי-קהילות" שלכל אחת יש תרבות מובחנת משלה, מופרדת מדת, מוצא או גיאוגרפיה. []

Grab This Widget

1 comments:

שריאל אהרונוביץ' אמר/ה...

הכותב מתאר היסטוריה מנותקת ממניעים לאומיים,היסטוריים ויהודיים. שאיפת עם ישראל לחזור לארצו ולכונן מדינה,תרבות וחזרה לשורשיו התקיימה במשך כל שנות הגלות. לתאר נס אנתרפולוגי כזה שלא קרה לאף עם אחר שקבוצות אתניות רבות ומגוונות חוזרות למקום אחד לתרבות אחת ולזהות אחת (יהודית) מעידה על רצון להמשיך ולקיים תרבות זו ולפתחה. כל ניסיון להפוך את שיבת ציון למדינת כל תרבויותיה או לראות את החזרה הזו כמשהו בלתי צודק מול קיום וקידום כל תרבות אחרת בישראל הוא ראיה לא נכונה של המציאות וניסיון לקעקע את התרבות היהודית. מי שרוצה רב תרבותיות שילך למקום אחר.

הוסף רשומת תגובה