יום ראשון, 13 ביולי 2014

להתגלח במונדיאל

נראה שלאימא שלי יש דרך מוזרה לאהוד קבוצות כדורגל: אהדתה חמקמקה, תלוית הקשר, תלוית ביצועים על המגרש; למשל, היא תאהד את הקבוצה שנאבקת בקבוצה השנואה עליה ("פורטוגל! ברזיל!") או קבוצה שמשחקת יפה מאוד ("אתה רואה כמה יפה הם נאבקים על כל כדור?"), ובהיעדר כל מאפיין אחר, לפי כמה השחקנים נראים נחמד. או יפים. 

אנחנו לא בית שרואה כדורגל; אין "שירים ושערים" ואין דגלים על הקירות. אבל נדמה שהדחייה של כדורגל אצלנו בבית מגיעה יותר מהבוז שחשות נשות הבית[1] לרמה של השחקן הישראלי הממוצע[2] ולא מדחיית המשחק עצמו. כי בליגת האלופות, ובוודאי בזמן המונדיאל, הטלוויזיה פתוחה, אפילו בשעות הקטנות של הלילה; והיושבות מול המסך כבר יחליטו בינן ובין עצמן את מי לאהוד. 

כדורגל הוא הספורט הכי פופולרי בעולם, במרווח עצום, והוא ספורט באמת ובתמים גלובלי, המעניין כל אומה, כל עם, בכל פינה נידחת, כי כדורגל הוא משחק שבו "קבוצת גברים המייצגים אומה אחת, פולשים באופן טקסי לתוך שטחה של אומה אחרת". לכן אנחנו מדברים על "גרמניה" ואיך "גרמניה" ניצחה את "ברזיל הגדולה" אף שאין קשר[3] בין השחקנים או המאמנים שנפגשו על המגרש באותו משחק היסטורי שבוע שעבר (8 ביולי) ובין הפעמים הקודמות שהנבחרות של האומות הללו נאבקו זו בזו. עבור אלו המרגישים זיקה לגרמניה או לברזיל, בין אם הם אזרחים מלידה או אזרחים מאמצים, קנצלרית או נשיא, הנבחרת עולה מעבר ל-11 שחקניה והופכת להיות תמצית אותה לאום, ותמצית הלאום הזו נאבקת בתמצית הלאום אחרת - או, לפעמים, נטחנת עד דוק[4].

אז אם הן לא מרגישות קשר לאומי לאף אחת מהקבוצות, אם תמצית הלאום הזו חולפת דרכן בלי להשאיר עקבות, הן יכולות לאהוד את המשחק כמשחק, בלי רקע, בלי סנטימנטים; בלי דגלים או שנאה לזה או אהדה להוא. רק השחקנים, רק הכדור, רק המשחק. 



לפני יותר מחצי שנה התחלתי בפרויקט "זיפים", והיו לו תוצאות טובות, ואולי גם תוצאות לא טובות. בכל מקרה, אני שמח שעשיתי אותו. במקרה, או שלא במקרה, לקראת המונדיאל האנשים הטובים ב-Gillette רצו שאנסה בדיוק את אותו סכין גילוח, רק עם צבעים שונים על הידית. אני לא יודע למה הצבעים על הידית אמורים לשנות את חווית הגילוח; הם בהחלט לא שינו את חווית הגילוח שלי, שעליה כתבתי בהרחבה כבר אז. לרגל המצב, הרמתי עמוד חדש שמאגד את אותו פרויקט, ויהיה נחמד אם תבקרו בו. 

בנוסף, התבקשתי להעלות תמונה של "לפני" ו-"אחרי"; כפי שאפשר לראות, סכין הגילוח הזה עדיין חזק ואימתני ביותר אל מול זיפי שיער אדם; אין אף שערה, עבה ככל שתהיה, שיכולה לעמוד בפניו:


אני חושב שהאנשים הטובים ב-Gillette יכולים להיות גאים בעצמם. 


1 - כזה המצב; אצלנו בבית, הנשים (אימא ואחות) רואות כדורגל, הגברים רואים סדרות גרועות. []
2 - זה לא קטע פרובינציאלי, או הדשא הירוק של השכן הרחוק. מספיק להביט בכמה משחקים כאן ושם, וכמו שאימא שלי אומרת, ברור שבליגות הטובות באירופה ודרום אמריקה "משחקים את כל ה-90 דקות"; אצלנו אחרי שעה הם מתחילים ללכת על המגרש בעייפות. []
3 - כן, כן, אני יודע ש-Klose היה גם במשחק ההוא, ב-2002. יופי; גם אתם יודעים להשתמש ב-Wikipedia. []
4 - ראיתם את המשחק הזה?! 4 גולים בשש דקות!! בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה; לא האמנתי שדבר כזה בכלל אפשרי ברמה הזו. []

Grab This Widget

0 comments:

פרסום תגובה