יום ראשון, 21 ביוני 2015

צביעה של דברים נשיים בצבעים אחרים כדי לקבל גבריות

הבנייה של גבריות חדשה היא גם ניסיון לפרק את השיוך של תכונות שליליות לנשיות.

אחד ההרגלים שמאוד קשה לשבור אצל אנשים היא התחושה שדברים שאנחנו רואים היום כשייכים לגבריות או לנשיות, תמיד היו דברים גבריים או נשיים.

כך, למשל, בסקירת הספר The Prime of Life על התבגרות באמריקה:
In the arena of friendship and in sharp contrast to today, men were perceived to be far superior to women at forging bonds with members of the same sex, in part because women were expected to save their empathy and relational resources for their husbands. Men were even physically demonstrative in their platonic affections for other men and routinely shared beds with close friends, as in the case of the friendship of Abraham Lincoln and Joshua Speed, who for four years shared not just a house but also a bed in Springfield, Ill., when Lincoln was a young statesman.
חשוב להבהיר את ההקשר שבו השינה המשותפת הזו התרחשה: תקופה שבה ילדים ישנו במיטה עם ההורים שלהם, או חלקו כל הילדים מיטה אחת, תקופה שבה היו מושגים שונים של פרטיות ואינטימיות מאשר היום.

הנקודה שמעניינת אותי כאן היא כיצד חברות קרובה ואינטימית נחשבה כתכונה "גברית", והיום היא נחשבת תכונה "נשית" - כאשר "החברות הכי טובות" משתפות ותומכות ומדברות על הדברים האישיים ביותר, ואילו "החברים הכי טובים" שותים בירה ביחד בשתיקה ורואים פוטבול. אלו דימויים, כמובן, וככאלו לא מייצגים בצורה מדויקת את המציאות, אך אפשר לראות בבירור איך משהו שנראה ואולי מרגיש בטבעי וברור מאליו, הוא למעשה הרגל מגדרי שיכול להשתנות מן הקצה אל הקצה.

מה שמעניין לראות הוא כיצד בכל פעם שתכונה גברית הולכת ומתפשטת כתכונה נשית, נראה שיש תנועה מהירה עוד יותר לנתק את התכונה הזו מהגבריות. אם הוראה נתפס כמקצוע גברי וחשוב, כאשר הוא משתנה והופך למקצוע נשי, הגברים בורחים ממנו. אם סריגה, או איפור וגנדרנות, נתפסים כעיסוקים גבריים, כאשר הם משתנים והופכים לעיסוקים נשיים, הגברים בורחים מהם. אפילו בשמות פרטיים, רואים תמיד את אותה התנועה: שם לבנים הופך לשם לבנות, מבלה תקופה מסוימת כשם הן לבנים והן לבנות, ואז מפסיק להיות שם לבנים; וחוזר חלילה.

הסיבה לכך היא שהרגלים, עיסוקים, מראה חיצוני, מקצועות וכן הלאה, הם בעצם כל מה שמבחין בין הגבר לאישה (ולא בין הזכר לנקבה). אם לא יהיו תכונות שונות, לא יהיו מגדרים, כי זה מה שהופך מגדר למגדר: הרגלי חיים; תכונות שאנו משייכים למגדר זה ולא לאחר.

הבעיה מתחילה כאשר הניגודים הללו כמעט מחייבים הצמדת ערך חיובי למגדר אחד ושלילי למגדר אחר: אישה היא חלשה, פטפטנית, מתפרקת במשבר; הגבר חזק, מדבר רק כשצריך, סלע מוצק בזמן אסון. הגבר אלים, לא יכול לשלוט בעצמו, לא יודע להתבטא במילים; האישה מכילה, יודעת לתמוך ולעזור, תרבותית יותר; וכן הלאה. כל תכונה טובה המוצמדת למגדר אחד, תמיד תגיע עם אותה תכונה מוצמדת באופן שלילי למגדר השני (גברים טובים במתמטיקה, נשים גרועות במתמטיקה; גברים יודעים לעשות רק דבר אחד, נשים יודעות לעשות כמה דברים במקביל; וכן הלאה). השאלה היא לא אם יש אמת בניגודים הללו, אלא האם הם הכרחיים.

אני מאמין שלא; יש דרך להצמיד ערכים דומים הן לנשיות והן לגבריות, והדרך הזאת היא להעמיד פנים שמשהו הוא שונה, סתם ככה. פשוט כי הוא לגבר או לאישה; כמו שלוקחים את אותו צעצוע, וצובעים אותו בוורוד או בכחול. ידיד הבלוג ישי מרזל כתב לאחרונה על תגובה פמיניסטית למספר גדול של מוצרים, המשווקים לגברים בדרכים שונות, שהם למעשה בדיוק אותם מוצרים המשווקים לנשים. שיווק מוצרים כאלו הוא ניסיון ליצור גבריות חדשה, המכילה תכונות והרגלים שנתפסים כנשיים, ומאמצת אותם בלי לשנות אותם (וכך מבלי להצמיד ערכים שליליים לתכונות ולהרגלים הנשיים). השינוי של אותם הרגלים ותכונות, הצביעה שלהם מחדש (לעתים, באופן מילולי) כמשהו "גברי" היא הכרחית; משום לאמץ את כל ההרגלים והתכונות של המגדר השני, זה להפסיק להיות חבר במגדר שלך.

כמו שהטקסט של מרזל מראה, מגדרים מוגדרים כניגודים, ולכן השינוי של המגדר הגברי משפיע גם על ההגדרה של הנשיות, ובאופן טבעי, זה גורר תגובות נגד. אבל זה לא צריך להבהיל אותנו או להאט אותנו; צביעה מחדש של תכונות והרגלים כאלו, והאימוץ שלהם, היא דרך אחת חשובה לפירוק הניגודים הללו, ויצירת עולם שבו לא מחייבים צד אחד להיות השלילי וצד אחד להיות החיובי; הם יכולים להיות פשוט בצבעים שונים.

Grab This Widget

0 comments:

הוסף רשומת תגובה