אבולוציה טיפשית

Gary Marcus - Kluge

אני קורא עכשיו את Kluge, ספר על התפתחות המוח האנושי, שמבסס את הטענה שהמוח, האיבר הנפלא האחראי לכל כך הרבה ממי שאנחנו, התפתח במקרה ממציאה ממוזלת אחת למשנה.

Kluge אינו ספר ״מקרי״, שנכתב בהשראת איזה סרטון על מכונת גולדברג לצחצוח שיניים או לבישת מכנסיים - הוא ספר מכוון, שנכתב כדי להוות תשובה חזקה, הפונה לקהל הרחב החסר השכלה מדעית, כנגד העיקרון של ״תכנון תבוני״.

בארץ לתומכי התכנון התבוני אין אחיזה של ממש במערכת החינוך; אצלנו לא יצביעו ללמד ״תיאוריות אלטרנטיביות לאבולוציה״ כפי שנעשה בקנזס ב-2005 וגם שם ימי התכנון התבוני היו קצרים. אם כך למה לטרוח להוציא לאור ספר ב-2008 שזו מטרתו? למה נוצרים עדיין מנסים לערער את ״מוצא המינים״? לאן אמור להוביל הדיון הזה?

בעוד שאבולוציה היא הישג מדעי מרשים, מדע הביולוגיה הוא בוודאי לא המדע היחידי שסותר אמירות שניתן למצוא בתנ״ך. למה לתקוף אבולוציה, ולא את ״הקבוע הקוסמי״ באסטרופיזיקה ותרומתו לקביעת גיל היקום? הרי האמירה ״היקום בן 13 מיליארד שנה״ היא אמירה שסותרת את מיתוס הבריאה בדיוק כמו אבולוציה. ארכיאולוגיה מתעדת היסטוריה לאורך זמן ארוך מזה המתואר בתנ״ך וסותרת את מיתוס המבול; גנטיקה מציבה את מקור המין האנושי באפריקה; איפה הסרטים שמשמיצים את דמותו של מנדל, או מוקיעים את ״מיתוס הדנ״א במיטוכונדריה״?

אבולוציה קשה להגנה בין השאר בגלל שהיא לא תורה מדעית הנשענת על תצפיות בניסויים; זו צורת חשיבה שנועדה להסביר ממצאים. לכן קשה יותר להגן עליה בתקשורת ובספרות הפופולרית, וקל להוציא דיבתה. עם זאת, היא נבחרת בגלל מה שהיא אומרת עלינו, כבני אדם, ואת האמירה הזו רוצים לקעקע. האמירה שבני אדם אינם נזר הבריאה אלא מקריות של רבייה, שמה אותנו באותו מקום כמו החיות, הצמחים, החיידקים - ויש לה השלכות חברתיות ואתיות. בגלל שאמירה מדעית נתפסת כמעמד מיוחד גם בדיון אתי, יש מוטיבציה לקעקע דווקא את האמירה המדעית המשפיעה על התחום האתי שבו עוסקת הדת יותר מכל - בני אדם.

דוקינס ב״יש אלוהים?״ יוצא, בין השאר, נגד דתות שאומרות אמירות לגבי המציאות - אמירות שאפשר לבדוק בצורה מדעית, ולהפריך. הוא מאוד משכנע - אם כדור הארץ בן 5,771 שנה, אז הוא לא בן 4 מיליארד שנה - וזו אמירה גיאולוגית, לא תיאולוגית. הוא יוצא נגד המעמד המיוחד שאנשי דת מבקשים לאמירות הללו: שאסור לתקוף אותן בגלל רגשות הדתיים המעורבים. כל האמירות לגבי המציאות, הוא אומר, בעלות אותו מעמד, לא משנה מקורן. כולן צריכות לעבור אותה ביקורת מדעית.

אבל בדיון לגבי אמירות דתיות, מדענים וסופרים פופולריים עושים לעתים את אותה הטעות בכיוון השני: משתמשים באמת מדעית לביסוס אמירה אתית או תיאולוגית לגבי בני אדם. לדוגמה, Kluge: הטענה הבסיסית של הספר היא שאם התכנון של המוח האנושי גרוע, אז לא יתכן שתוכנן על-ידי יצור תבוני (ובפרט, אלוהים) אבל זה מחליף בין Intelligent Design ו-Good Design - מיתוס הבריאה אינו שקול לאמירה שאלוהים ברא את המוח הטוב ביותר שניתן לדמיין. הטענה במיתוס הבריאה שלאדם מעמד מיוחד בעיניי האל אינה טענה לגבי המציאות (משום שהאל אינו במציאות) ולכן לא אמור להיות למדען סיבה לתקוף אותה באמצעים מדעיים.

מדע תמיד יהיה נוכח בתקשורת ותמיד ישפיע ויושפע מהתרבות הפופולרית - אבל הדרך הנכונה למדען לדבר על נושאים אתיים אינה דרך האמירה שלמדע עמדה פריבלגית בדיון אתי; ״אמיתות מדעיות״ הינן בעלות מעמד פרבילגי רק במסגרת הדיון המדעי. הדרך הנכונה היא למתוח קו חזק יותר המפריד בין הדיונים: להראות כיצד אמירות דתיות, או מיסטיות, או פוליטיות חודרות לדיון המדעי ודורשות מעמד שווה לאמת מדעית (למשל, הומאופתיה, או ״מדעים״ נואוטיים), ובמקביל להראות שגם לאמת מדעית יש ממדים אתיים, ובמסגרת הדיון האתי אין לאמת המדעית מעמד מיוחד מול אמירות אחרות (למשל בדיון על הפלות, שיבוטים, או כל דבר שמערב בני אדם בעצם).

---

בהקשר הזה, כדאי להסתכל על פרויקט מדע בתקשורת של רועי צזנה.

Grab This Widget