טל שניידר, עיתונאית פוליטית שאני מעריך מאוד, פרסמה טור דיעה במעריב, ותמציתו: הנשיאה הבאה של מדינת ישראל צריכה להיות עדינה בר-שלום. הטור הזה דכדך אותי, משום שאם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
לפני שאני מתבטא בחופשיות ובתוקפנות, כדרכי בקודש, הקדמה על הכבוד שאני רוחש לשניידר: מעבר להיותה העיתונאית הפוליטית היחידה שאני קורא באופן קבוע, יש לה "זקן ארוך" בקידום האג'נדה הפמיניסטית; אם להזכיר רק כמה נקודות מהתקופה האחרונה, היא סיקרה בהרחבה מועמדות לראשות עיר בפרויקט "גברתי ראש העיר" באתר סלונה, פעילה ב"תא העיתונאיות" בין השאר בתחום ההטרדות המיניות ופרשיית עמנואל רוזן, מעלה מודעות שוב ושוב לנושא הייצוג הנשי בפאנלים בתקשורת; בקיצור, קטונתי. אין משום הביקורת שלי לפקפק ברוחה ובכוונותיה של שניידר, אלא לומר שכנראה הפעם, היא מבלבלת בין פמיניזם לקידום נשים נטו. שזה מפתיע, בהתחשב בכך שדווקא היא ראתה בהתייצבות מיכאלי לצד הרצוג נגד יחימוביץ, אקט פמיניסטי.
לטעמי, בטור הדעה עצמו, שניידר כושלת פעמיים. בפעם הראשונה, כאשר היא כותבת שבר-שלום מייצגת גישור בין עולם החילונים והדתיים. כאדם, כיהודי, במדינת ישראל, שחופש הבחירה שלו והחופש שלו מדת נפגעים שוב ושוב בידי הציבור האורתודוכסי, חורה לי ששניידר נופלת בדיוק באותה המלכודת שכל כך הרבה חילונים רוחשי טוב נופלים בה, כאשר הם רואים ב"נסיונות גישור" כמשהו אחר מלבד חנופה וחלקות לשון, שנועדו לשמר את התיאוקרטיה בישראל. דוגמה לכך אפשר לראות באמנת גביזון-מדן, תוצר של תנועת "תפנית" שבר-שלום הייתה חברה בה. האמנה הזו, לכאורה התקדמות ביחסי דתיים-חילונים, הינה פשוט ניסיון נואש לעצור את התפוררות הסטטוס-קוו, ולשמר את השליטה האורתודוכסית. איך? בעזרת יצירת "יהודים יותר ויהודים פחות" בנושאי גיור, בעזרת שמירה על מונופול אורתודוכסי בגירושים, בעזרת חוק יסוד: שבת שיסגור את העסקים הפתוחים בשבת, וכן הלאה. לא מפתיע שרות גביזון הייתה מעורבת בזה. התבטלות חילונית והשהיית ערכים אוניברסליים בפני הקנאה האורתודוכסית איננה גישור ואיננה השלמה. היא ויתור. שניידר היא אישה, נשואה, אם בישראל. חס וחלילה אם תתגרש, היא עלולה למצוא עצמה מול בית דין דרקוני, שונא-נשים, שונא-אדם, שיפגע בה שוב ושוב בשם שמירה על ערכי היהדות ועליונות הגבר. לקדם את זה, זה קירוב לבבות?
הפעם השנייה הינה כאשר היא חושבת שקידום בר-שלום, בהיותה אישה, זה אקט פמיניסטי. אין לי התנגדות לאפליה מתקנת. להיפך. אני חושב שזה כלי קריטי בארסנל של האג'נדה הפמיניסטית. אני חושב שצריך לשריין מקום לנשים במגוון רחב של פורומים למשך עשרות או מאות השנים שייקח להפוך את הנזק שהשריון לגברים גרם לחברה שלנו[1]. אבל כיסוי הראש של בר-שלום מעליב אותי, כפמיניסט. ההתבטלות שלה בפני הבעלים שלה, שהתנגדו לכך תלמד באוניברסיטה, מעליב אותי. העובדה שהקימה אקדמיה שמעמיקה את הפער, ומחזקת את כוחות שנאת הנשים, מעליבה אותי. אין שום דבר פמיניסטי בהפרדה בין גברים לנשים, לא בבית כנסת, לא במפלגות פוליטיות, ולא באקדמיה. אין שום דבר פמיניסטי בצניעות; זו המצאה מודרנית, שהגיעה, לא באופן מפתיע, עם עלייתן של החילוניות וההשכלה[2]. אין שום דבר פמיניסטי במינוי אישה לנשיאות המדינה, שעצם מינוייה מדיר את הרוב היהודי בישראל, ואת כל הערבים בישראל. וזו עוד אמירה מצד עיתונאית שמפרסמת את טוריה בערבית.
כל אדם, מוצלח ונבון ככל שיהיה, טועה לפעמים. במקרה הזה שניידר טועה. מינוי אישה חרדית, שמבטלת את עצמה בפני גברים חרדים, שמקדמת אפליה קשה נגד נשים, שרואה ב"גישור" כחיפוי על התבטלות חילונית בפני האורתודוכסיה, איננו בקונצנזוס. איננו אקט פמיניסטי. ואיננו ראוי לתמיכה של שניידר. עדיף בהרבה היה שתמצא אחת מיני נשים ראויות אחרות ותקדם אותה להיות נשיאה. אחרי הכול, אם היא מסוגלת למנות נגידת בנק בישראל, אין ספק שהיא מסוגלת למנות נשיאה.
----
1 - להזכיר לכל השיוויוניסטים, אין באמת חופש הזדמנויות לגברים ולנשים כאשר במשך אלפי שנות היסטוריה כתובה רוב מוחץ של עמדות הכוח הפוליטי, הכלכלי, החברתי והדתי היו משורינות לגברים, ורק הם יכלו להתקדם. אז עוד לא עברו 100 שנים מאז שנשים קיבלו את הזכות לבחור ולהיבחר, שלא לדבר על מוסדות שעדיין סגורים בפניהן (צה"ל, מישהו?), ע"ע "מאה אחוז גברים".
2 - למה? כי חילוניות והשכלה משחררות נשים. שניידר יודעת את זה, כי היא אישה מאוד משכילה שהצליחה בכוחות עצמה בתחומים, משפטים ועיתונות, שמנוהלים על-ידי גברים.
