לפני שנתיים, במלאת שנה למבצע "עופרת יצוקה", המבצע שיצק עופרת בזקפה הלאומית והרג מאות "לא-חמושים"
[1], פרסם עידן לנדו
רשימה שמתארת כיצד ישראל חיממה את המצב הבטחוני וסירבה לקריאות של החמאס להארכת הפסקת האש, מפחד שאלו יובילו להסדר קבוע יותר עם הפלשתינים. לא צריך ללכת רחוק כדי לחפש מניע; המנטרה "אין פרטנר" היא הלחש הקסום שמונע כל סיכוי לפינוי השטחים המוחזקים; כל עוד מצליחים לשכנע את יהודי ישראל שהסיבה לכך שאין הסכם קבע היא
לא בגלל הסירוב לפנות שטחים אלא בגלל תאוות הדם של הערבים, אפשר להמשיך ביישוב הזמני של הארץ
[2].
עוד לא עבר שבוע מפיגועי הטרור, וגורביץ כבר
משרטט את הספין החדש. חיל האוויר מפגיז בעזה, ומיד מתחילות הרקטות לפול על יישובי הדרום - אז חיל האוויר ממשיך להפגיז בעזה. כמעט כל מי שמתנגד להפגזה בעזה מתנגד מאותה סיבה - ייאוש. בשביל מה להפגיז בעזה? מה זה ייעזור?
הפגזה בעזה לא תוסיף לבטחון יישובי הדרום, היא לא תקרב את השלום עם הפלשתינים או את פינוי ההתנחלויות ביהודה ושומרון
[3]. היא רק תגרום לכך שיהיו עוד רקטות שייפלו על יישובי הדרום - וזו הסיבה שברק הכריז שהמחבלים יצאו מעזה למרות העדויות הסותרות. בגלל שיישובי הדרום הם כמו גלעד שליט, הם קורבן והם בקונצנזוס. ביבי בחיים לא יבקר בתל-אביב, אבל
הוא רץ לאשקלון עוד לפני שהתקררו אבני המדרכה מנפילת הגראד - והפך מחאה נגדו למצעד דממה פתטי שהגיעו אליו אלפיים אנשים.
כמו בפעם הקודמת, גם הפעם
ועדות ההתנגדות והחמאס מתחננים להפסקת אש. די ברור למה; הם יודעים שהפגזת יישובי הדרום לא תביא להם שום דבר, אלא רק תרע את חיי היומיום בעזה. מי שתוהה למה הם יורים לא צריך ללכת רחוק - רק עד דובר צה"ל. הם יורים רקטות מאותה סיבה שאנחנו מפגיזים את עזה - כי הם לא מכירים שום דבר אחר. לחמאס יש תירוץ: הם לא יכולים להבליג כי אחיזתם בשטח בכל מקרה מבוססת על מיליטריסטיות ופחד; מה התירוץ של צה"ל? אולי כי נראה שכרגע אחיזתו של ביבי בכיסא תלויה בלאומנות ופחד.
אני מאמין שההחלטה להקטין את ההפגנה ולהפוך אותה למצעד אבל הייתה החלטה שגויה. אם מבטלים את ההפגנה בגלל שאנשים נהרגו בפיגוע, למה לא לבטל את ההפגנה כשנהרגים אנשים בתאונות דרכים, או מסרטן ריאות? הביטול הוא בבואת מראה לקריאה של ח"כ קרא לקיפול האוהלים - כביכול הבעת דעות מנוגדות לאלו של הממשלה פירושה החלשת יכולת העמידה שלנו ושיתוף פעולה עם האויב.
החשיבה הזו היא שהובילה לפירוק השמאל מלכתחילה. זו ה"נאמנות" שליברמן ואלקין רוצים. יהודים מנומסים ושקטים שעושים כל מה שהממשלה אומרת להם לעשות, שלא מעיזים לבקר אותה, או לבקש יותר ממה שהם מקבלים. אם כל ביקורת על הממשלה או על צה"ל היא שיתוף פעולה עם האויב, אז "אם תרצו" ו"ישראל שלי" וליברמן צודקים: צריך לפרק את עמותות השמאל, צריך להחתים חברי כנסת על הצהרת נאמנות למדינה יהודית, צריך למנוע התבטאות נגד ההתנחלויות. אם הם טועים, אז הממשלה הזו נשארה ממשלת טייקונים גסת לב ויהירה השבוע בדיוק כמו שבוע שעבר. פיגועי הטרור לא שינו את זה.
זמנן של ההפגנות הנוחות עבר. אי אפשר להמשיך להסתיר את קווי המחלוקת בין המפגינים השונים - הליכודניקים שרוצים לשנות את השיטה ולשחרר את הליכוד משליטת מועצת יש"ע לא יכולים להגיע לאותה הפגנה כמו האתנו-סוציאליסטים שרוצים להעיף ראש ממשלה שאחראי ישירות לפירוק מדינת הרווחה, ואלו וגם אלו לא יכולים להגיע להפגנה של לובשי חולצות שחורות שרוצים לפנות את מזרח ירושלים. אסור לתת לביבי ולברק את מה שהם רוצים, ולמסמס את המחאה הזו מחוסר הרצון להיראות רע. אם זה אומר שיהיו שלוש הפגנות שונות במוצאי שבת, שכל אחת מתנגדת לממשלת הזדון שמחריבה את המדינה שלנו בשנתיים האחרונות מסיבה אחרת, זה רק הופך את האמירה לחזקה יותר.
1 - "לא חמושים" הוא הקוד הצה"לי לפלשתינאים שמתו לפני שהספיקו להוכיח שהם שונאים יהודים ורוצים להרוג את כולנו.
2 - בל נטעה; היישוב בשטחים המוחזקים הוא זמני. ממשלות הימין מודעות לכך, בגלל שבסופו של דבר הרשות הפלשתינית תתפרק מתוך מיאוס עצמי, ו-3 מיליון פלשתינים יתחילו לדרוש אזרחות בישראל וסיפוח מלא של השטחים. אבל מבט קדימה דורש מחשבה שקיומה של ישראל הוא דבר נתון, וזה הולך נגד הטראומה היהודית. המיתוס של הימין הוא שקיומה של מדינת ישראל זמני כמו שקיומן של ממלכות ישראל ויהודה היה זמני; אנחנו רק סופרים זמן עד לחורבן בית שלישי. לכן כל שנותר הוא להחזיק ברגבי הארץ הקדושים כמה שיותר עד שגלגולו החדש של עמלק יעיף אותנו מכאן.
3 - אם היה סיכוי כלשהו שהמחאה החברתית תעזור לצמצום או קיצור נוכחותנו באחזקת השטחים, הראיון בהארץ עם שלי יחימוביץ קבר אותו. השמאלנים היהודים מהמחאה החברתית ידעו למי להצביע בבחירות הבאות - שלי תדאג להשוות את התנאים שהם מקבלים לתנאים שמקבלים המתנחלים בשטחים, ותמשיך לפתח את ההתנחלויות; למה? כי השקעה בהתנחלויות שקולה להשקעה בתוך גבולות המדינה, וכי יישוב בשטחים המוחזקים הוא בקונצנזוס. איכס.
