Tom Selleck is Gay

סיימתי לראות ״אין ואאוט״. חשבתי לפתוח בציטוט מהסרט, אבל האמת היא שכל פסקה שנייה על הנושא שווה ציטוט - וכמובן, כל פסקה ביניהן היא קיטש צפוי מראש.

כאן אני מתאר את העלילה בקצרה - הווארד בראקט (קווין קליין) הוא מורה לספרות אנגלית בעיירה הקטנטנה גרינליף אינדיאנה מתמודד עם זה שתלמיד שלו לשעבר מוציא אותו מהארון. הוא חי כסטרייט, מאורס שלוש שנים, ואחרי שמנשק אותו טום סלק, מבין שהוא גיי (אם כי, בכנות, איזה גבר לא היה מגיב ככה אם טום סלק היה מנשק אותו?).

הווארד יוצא מהארון בטקס (עונה "I'm gay" במקום לענות "I do"), מפטרים אותו כי הוא הומו, אבל הוא מגיע לטקס הסיום בכל מקרה, שם תלמידיו ואנשי העירייה מכריזים בגאווה שאם מנהל בית הספר מודאג מכך שהווארד יהפוך תלמידים להומואים, ובכן, זה מאוחר מדי. הם כבר כולם ״גיי״. זה סוף מאוד אפקטיבי, ולא במפתיע. הרי הבעיה האמיתית היא אכן הקהילה - ההשפעה הקהילתית של מיעוט הומוסקסואלי.

באמצע הסרט הווארד שואל למה לכולם נורא אכפת; הוא לא השתנה, הוא אותו אדם - אבל מילה אחת קטנה וכל השאר משתנים. אני לא מסכים עם הווארד. אם נתעלם לחלוטין מהשאלה הערכית, האם היה מותר לו לשקר לארוסה שלו ולהישאר בארון כדי לשמור על העבודה שלו (כמובן שלא) עדיין נשארת האמירה של הווארד: הוא אותו אדם, זה כל השאר שמשתנים. הוא עומד מול מנהל בי״ס (בוב ניוהארט הקאמפי בצורה נפלאה, שהבין שרק מישהו מודחק ואומלל יכול לייצג הומופוביה בצורה אמפתית) שטוען שברגע שהווארד יוצא מהארון, משהו בו משתנה וזכותו לפטר אותו.

הוא כמובן צודק; וסוף הסרט מוכיח זאת. האם אנשי העירייה והתלמידים היו עומדים שכם אל שכם בתמיכה במורה אנונימי רק כי הוא הומו? כנראה שלא. הם גרים בעיר קטנה, עם ערכים קטנים, בעולם קטן מאוכלס בדאגות קטנות. נישואים חד מיניים? גאים בצבא? אלו שאלות לאנשים אחרים. אבל אם מדברים על החוויה האישית שלהם - אז הווארד הוא אחד משלהם. והם יתמכו בו כשצריך.

היציאה שלך מהארון משנה; היא משנה לאנשים סביבך חתיכה מהמציאות. אם הם משפחה וחברים, עמיתים לעבודה, פרטנרים רומנטיים, היא עלולה לשנות חתיכה גדולה מהמציאות. זה לא חשוב עבור הווארד, עבורו זו מילה קטנה וחייו ייראו פחות או יותר אותו הדבר. אבל מה לגביי הנערים והנערות בבית הספר, שעבורם זו שאלה קריטית, לפעמים שאלה של חיים ומוות? ובכן, זה משנה את המציאות גם עבורם. לכן המנהל צודק - ללמוד עם מורה הומו משפיע על הילדים. לכן זה חשוב שהם יצאו מהארון.

ובכל זאת אסיים בציטוט:

Peter Malloy: One day I just clicked. I said: "Mom, Dad, Sparky, I'm gay."

Howard Brackett: So what happened?

Peter Malloy: My mom cried, for exactly 10 seconds, my boss said: "Who cares?", and my dad said: "But you're so tall...!".

-- IMDb Quotes: In & Out (1997)

שיר על בחורות בכלל

אני שומע בחצי אוזן 88FM וצלילי נשיפה מתכתיים נוגים מושכים את תשומת ליבי, מוכרים למחצה; הקריין מציג את השיר הבא ״למרות שזה שיר קיצ׳י ושמאלצי, אנחנו זוכרים לו חסד נעורים״ ומקנח ב״חוץ מזה, אז הוא שר על בחורות בכלל״ - ואז ג׳ורג׳ מייקל מתחיל לשיר.

השיר ידוע ומוכר כמעט מיידית; שמו Careless Whisper (מכירים?) והדבר הראשון שאני חושב עליו, מן הסתם כי אני רגיש לנושא, הוא: ״מי אמר שאז הוא שר על בחורות בכלל?״

אני עובר על המילים לשיר, וכמובן, הכול גוף שני יחיד - כל כך נוח שבאנגלית You שומר על אמביוולנטיות מגדרית; האם הוא כתב את זה לבחורה, שרצה לרקוד איתה הרחק מההמון? או שאולי בגד בחבר בלחישה חסרת אחריות - וגילה סוד שנשמר בארון?

כמובן, משורר לא חייב לכתוב על מה שקורה לו במציאות; ביונסה כותבת על בחורים שבוגדים בה והיא בתגובה נפרדת מהם בעוד יש לה זוגיות יציבה כבר שנים (לפחות לפי האינטרנט). לכן זה לא מעניין למה ג׳ורג׳ מייקל התכוון. מעניין למה הקריין התכוון.

משום שהקריין, כאשר שמע את השיר או אז בשנות השמונים, שמע בלדה מתנצלת לבחורה; שמע והזדהה עם הרגש המובע בשיר. זה הרגש הזה, הרגש שהמאזין חש גם הוא, האהבה לחבר שנבגד, ההליכה על רגליים חסרות קצב, שעל פי הקריין היה חייב להיות מוכוון כלפי בחורה. אחרת איך יכול להיות שהזדהה איתו?

כמו שכתב ארון סורקין, כל טיעון נגד נישואים חד-מיניים מגיע בסופו של דבר לאמירה שאהבה הומוסקסואלית נחותה בצורה כלשהי לאהבה הטרוסקסואלית; בלחישה לא זהירה, ובטח בלי להתכוון להעליב אמר הקריין משהו דומה: ששירים על אהבה הומוסקסואלית פשוט נשמעים אחרת, ומאזין הטרו פשוט לא יכול להזדהות איתם. שזו אהבה שונה מדי. משם הדרך לאהבה נחותה, קצרה מדי.

ולקינוח, שיר אהבה