כך שכנענו ליכודניקית להצביע המחנה הציוני

לפני כמה שבועות ישבנו לאכול ארוחת ערב עם מישהי שהצביעה ליכוד ברוב מערכות הבחירות האחרונות, וסביבתה הקרובה נמצאת איפשהו על הגרף בין הליכוד לבית היהודי. לא בדיוק הסביבה הכי אוהדת לזוג שמאלנים מהמרכז. באופן טבעי, השיחה הגיעה גם לפוליטיקה, והמארחת אמרה שהיא מצביעה ליכוד; אז עשינו את הדבר הטבעי שהוא לשאול למה?

לא באופן מפתיע, התשובה הייתה בטחונית, אבל באופן שכן קצת הפתיע אותי, התשובה הבטחונית לא נגעה לאיראן או דאע"ש אלא הייתה ישירה וברורה: רק ביבי יבטיח שלא ירו רקטות מיהודה ושומרון. 

אחרי מספר שאלות נוספות, וכאשר מחניקים את הנטייה השמאלנית להגיב לכל אזכור חיובי של ביבי בבכי או צעקות, צוירה התמונה הבאה:

למה צריך את יהודה ושומרון? לא צריך. שלהם, שיקחו, רוצים מדינה, שיקימו מדינה. למה זה מפריע לי? אבל מה? אי אפשר סתם לתת להם שטחים. צריך שיהיה בטחון; שלא יהיו רקטות, שלא יהיו פיגועים. 

מכאן, היה קל להתקדם, במספר צעדים פשוטים:

1. ביבי לא מתכוון להקים מדינה פלשתינית אף פעם; כל מו"מ שהוא עושה הוא בדיחה; הוא העדיף לשחרר 1,200 מחבלים, כולל רוצחים עם דם על הידיים, ולא להפסיק את הבנייה בהתנחלויות.
2. בגלל שכל מה שאכפת לביבי, הוא לבנות בהתנחלויות.
3. מה שמפסיק פיגועים ביו"ש זה לא ביבי, זה שיתוף פעולה עם כוחות הבטחון הפלשתינים. זה גם צה"ל והשב"כ אומרים.
4. בדרום, תושבי היישובים ליד עזה נמצאים תחת ירי רקטות כבר יותר מעשור; ביבי לא דאג להם אפילו ליום אחד של שקט, הוא רק יוצא למבצעים שעושים להם רע יותר.
5. המסקנה היא אחת: אם רוצים מתישהו חיים נורמליים במדינת ישראל, אם רוצים דו-קיום, אסור להצביע ליכוד.

אוקי, אבל מה עם בוז'י? הוא סתם יתן להם כל מה שהם רוצים, ויהיו פיגועים.

אם יש למכונה הדמגוגית של הימין הצלחה, זה בהרעלת הרעיון של הסכמי אוסלו והמו"מ בציבור הישראלי; אבל גם כאן, אפשר להגיב. לבני, אחרי הכול, היא לא יוסי ביילין. "אף אחד לא אומר לתת להם הכול" אמרנו לה, "יש הסדרי בטחון בכל הסכם שמציעים; רצועה מפורזת, כוחות בטחון שלנו, זה לא שיהיה להם צבא; לבטחון ידאגו. ללבני ובוז'י יש תכנית, והיא כוללת הסדרי בטחון. וזה בטוח עדיף על זו של ביבי, שהיא פשוט להמשיך ככה."

וזהו; זה עבד. צריך לצאת מתיבת התהודה שנוצרת בפייסבוק, ולדבר עם מצביעי ליכוד; רבים מהם לא מקבלים מספיק מידע אמיתי על המחנה הציוני ועל מה שהם רוצים להשיג. לא אכפת להם מאיראן (במילותיהם שלהם), אכפת להם ממה שקורה כאן; והם מצביעים עם האינרציה. את האינרציה הזו צריך לשבור. הדרך לעשות זאת היא תקשורת; היא לשכוח מה ביבי ו"ישראל היום" ואםתרצו אומרים כל הזמן, ורק להקשיב. כי מה שבאמת מעניין את רוב מצביעי הליכוד, הוא לא שערבים בחיפה יעמדו בהמנון, ולא שמערת המכפלה תשאר בריבונות יהודית.

רוב האנשים, גם בקרב מצביעי ליכוד, מעדיפים להפרד מיהודה ושומרון אם יקבלו בטחון אמיתי. ביבי אף פעם לא התכוון ואף פעם לא יתכוון לתת את השטחים, ולכן הוא לעולם לא יביא בטחון אמיתי, הוא ימשיך לקדם מדיניות של בנייה והרחבת ההתנחלויות. זה משהו שחייבים להפיץ בקרב האנשים שמצביעים לו; בגלל שרוב מצביעי ליכוד מבינים, רק שדרך מו"מ אמיתי, אפשר להגיע לחיים נורמליים במדינת ישראל.

הם יורים גם באמריקאים

(הערה מקדימה: תמיד נדמה שלהסביר אלוזיה מאבד 90% מהאפקט, אבל אחרי שראיתי אנשים חסרי הומור מבינים לא נכון כמעט כל דבר, שווה לומר שהכותרת היא פרפרזה על "הם יורים גם בסוסים", סרט מטלטל ושווה צפייה, ולא קריאה לירות באמריקאים, או האשמה ששירותי הבטחון בנתב"ג יורים באמריקאים)

בכתבה מהיום, מתואר כיצד מאבטחי נתב"ג, כחלק ממאמציהם למנוע מטרוריסטים מסוכנים להיכנס לישראל, מכריחים מבקרים, בדרך כלל כאלו בעלי שם או מראה ערבי, לפתוח את חשבונות הדוא"ל והפייסבוק הפרטיים שלהם. כך יוכלו שירותי הבטחון לבחון תקשורת פרטית של אותם פרטים לחבריהם, ולבחון האם מדובר במבקרים תמימים, או "אקטיביסטיים", שהגיעו לישראל כדי למחות על פשעיה. 

אבל אני לא מקשר לכתבה כי מפתיע אותי שישראל מנסה למנוע ממפגינים להיכנס אליה או שערבים, אפילו ערבים-אמריקאיים, מושפלים תדיר על-ידי זרועותיה הרשמיות של המדינה. אני מקשר אליה בגלל משהו שאחת הנשים המושפלות אמרה, ומצוטט בכתבה:

Tamari said she was searched, placed in a holding cell and flown back to the U.S. the following day. "The idea that somebody my age, a Quaker, on a peace delegation with folks from the U.S., would be denied entry – that never crossed my mind," she said.

התגובה שלה מרתקת. סנדרה תמרי, אמריקאית בת 42 מסנט לואיס, לא מופתעת שמונעים כניסה מבחורים מוסלמים צעירים, כהי עור ומשופמים^[1]; אבל היא מזדעזעת שזה קורה לה. לנשים נוצריות מבוגרות זה לא אמור לקרות. אם נחלק את העולם בגסות ל"טובים" ו"רעים", אז די ברור איפה נמצאים טרוריסטים, ואיפה נמצאות נשים מבוגרות. בעיניי תמרי, נעשתה טעות; מישהו שם אותה בקבוצה הלא נכונה, יחד עם הרעים. 

את אותה חלוקה שטחית עושים אמריקאים גם ביחס לישראל. ישראל היא בצד של אמריקה, בצד של הטובים, ולכן מעשיה הם "טובים". זה גורם לעיוורון עקבי בכל הנוגע למעשיה "הרעים" של ישראל. אף פעם לא הבנתי, למשל, איך ישראל יכולה למנוע מיהודי להתחתן עם נוצרי או מוסלמי, ועדיין ליהנות מתמיכה כל כך רחבה במדינה שבה איסור כזה הוא שיקוץ מזעזע. למעשה, נראה היה שהדיון האמריקאי בישראל היה שטחי לא משנה מאיזה צד: תומכי ישראל היו מתעלמים מכל דבר שישראל עושה שאינו ליברלי (למשל, להרחיב התנחלויות, מאסרים מנהלתיים, צנזורה צבאית על העיתונות, וכן הלאה) ומתנגדיה תמיד מגיעים לאמירות שטחיות כמו שהיהודים שולטים באמריקה או שהם צריכים לחזור לפולין, סטייל הלן תומס. 

בלי להיגרר לקריאות חוזרות ונשנות להתערבות בינלאומית בישראל^[2], יש ערך בביקורת ידידותית הוגנת אך נוקבת. בלי הדרדרות לפנטזיות אנטישמיות, שמטרתן לענג את הקורא ותו לא, אך להפסיק את ההתעלמות מההפרות החוזרות ונשנות של ישראל את החוק, וזכויות האדם והאזרח. 

---

1 - כן, זה אני משתמש בדעות הקדומות שלי ושל הקוראת כדי לבסס נקודה רטורית. כמאמר וונגוט, so it goes. 

2 - אני דווקא מלא תקווה שנסתדר לבד; אם להמשיך את עפר שלח, משבר חוק ההסדרה יכול להוביל סוף סוף לסיפוח השטחים והפסקת הכיבוש.