אני זוכר שבפעם הראשונה ששמעתי שג'יי קיי רולינג "הוציאה את דמבלדור מהארון", די התעצבנתי. דמות כל כך דומיננטית באחת מסדרות הספרים הכי מפורסמות בעולם, אם רולינג הייתה חושפת את המיניות של דמבלדור בזמן שהספרים נכתבו ונקראו, ולא לאחר מעשה[1], הייתה יכולה להועיל להרבה מאוד אנשים, ולהוות צעד גדול לכיוון יותר שיוויון ויותר חופש מאלימות ופחד עבור צעירים להט"בים.
הדעה שלי השתנתה מאוחר יותר כאשר קיבלתי את זה שבניגוד לאנשים אמיתיים, שקיימים כל הזמן, דמויות ספרותיות קיימות במעין מצב קוונטי, סטייל החתול של שרדינגר: עד שרולינג לא נדרשה לשאלה הזו, דמבלדור היה גם סטרייט וגם הומו. רק כאשר היא נאלצה לענות כך או אחרת, היא קיבלה החלטה ספרותית, ופוף!, רטרואקטיבית, דמבלדור תמיד היה גיי. מאוד נוח. זה בגלל שבמציאות ספרותית, אפשר לקבל החלטות כאלו, שרטרואקטיבית ישנו את כל מה שאנחנו רואים את דמבלדור עושה ושומעים את דמבלדור אומר לאורך שישה ספרים[2].
אז במציאות ספרותית, כאשר אתה נדרש לשאלה, אתה מספק תשובה. עד אותו רגע, כל האפשרויות קיימות, אבל רק כאשר אתה מספק תשובה, אתה מעלים את כל האפשרויות האחרות ומשאיר רק את התשובה שלך בתור האמת, תהיה אשר תהיה. אבל מה קורה כאשר אתה מספק תשובה, לא כי אתה נדרש, אלא מתוך מוטיבציה פוליטית? אני מאמין שכאשר רולינג חשבה על דמבלדור, חשה אותו בתור דמות, זה נראה לה הגיוני שהוא יהיה הומוסקסואל. האם דמבלדור היה "פחות" הומוסקסואל אם היינו יודעים בוודאות שרולינג ביצעה את ההחלטה הספרותית הזו לא כי היא הרגישה לה החלטה נכונה, אלא כי היא רצתה לקדם מכירות, או לעורר סערה תקשורתית, או לקדם slash fiction?
השאלה הזו עולה כאשר אנחנו מסתכלים על האיורשת "דילברט" ועל הדמות של אסוק המתלמד הנצחי, באיור הבא:
באופן בוטה וגלוי סקוט אדמס אומר לנו: הפכתי את הדמות שלי, אסוק, להומוסקסואל כאמירה פוליטית על מה שהודו חוקקה. זה לא שכאשר אדמס נדרש לשאלה, הוא פתאום הבין שאסוק הוא גיי. האמירה הזו לא עלתה מתוך התחושה של אדמס מי ומה הוא אסוק. זו החלטה פוליטית, וככזו, האם יש לה פחות תוקף?
כמו שאין מניעה שדמבלדור יהיה הומו כי לאורך הספרים לא ראינו אותו יוצא עם אף אחד ולא שמענו על אף מערכת יחסים שהוא היה בה, כך גם אסוק קיים במציאות א-מינית המתאימה לשוליות הדמות והיותו שק אגרוף נצחי עבור רוב הדמויות האחרות. ההבדל העיקרי, לתחושתי, הוא שאם עובדת היותו של אסוק גיי לא הגיעה מתוך תחושה פנימית, ספרותית, של אדמס שאסוק הוא גיי, אפשרי שהיא תבוא בניגוד לדברים שאחרים שלמדנו על אסוק בעבר. בנוסף, אם דמבלדור יצא מהארון ושום דבר כבר לא ישנה את המיניות שלו, לגבי אסוק, עמדה פוליטית אחרת יכולה לשנות את המיניות שלו בעתיד, כפי שהיא שינתה את המיניות שלו עכשיו.
זה מצחיק, אבל אנחנו מתייחסים לעובדות ספרותיות כאילו הן עובדות אמיתיות, בעוד שברור לנו שהן שרירותיות ונתונות להחלטתו הבלעדית של הסופר. אם אדם שאנחנו מכירים או הומוסקסואל או לא, מדובר בתוצר של הרבה מאוד גורמים שונים, ונדמה כעובדה לא מעורערת[3]. אבל במקרה של דמות ספרותית, אפילו שאנחנו יודעים שמדובר בהחלטה שרירותית, זה אמור להרגיש לנו מציאותי ולא מעורער באותה מידה. לדעתי, זה מצביע על המקום שבו אנחנו רוצים שסיפורים יעמדו עבורנו. שירגישו יציבים ולא מעורערים כמו המציאות.
