יום חמישי, 6 באוקטובר 2011

QI FTW

אני יודע שזה לא יצירתי במיוחד, אבל הייתי חייב לחלוק אתכם קטע:

"Biblical Hebrew does not have a word for penis. This has led two scholars (Gilbert and Zevit in the American Journal of Medical Genetics in 2001) to suggest that Eve was made out of Adam's penis bone rather than his rib (Genesis 2: 21-23). This would explain why males and females have the same number of ribs but man has no penis bone.
The biblical account also states that afterwards 'the Lord God closed up the flesh', the suggestion being that this is the 'scar' (known as the raphe) that runs down the underside of the penis and scrotum."
- The Book of General Ignorance, John Lloyd & John Mitchinson

נכון קטע?

יום רביעי, 5 באוקטובר 2011

זבוב שווה מיליונים

לפני כמה שנים קראתי מאמר שדיבר על אבולוציה, וספציפית הדגים פיתוח שבבים בעזרת אבולוציה. בדוגמה, החוקרים ניסו לפתח שבב שיבדיל בין אות בן 5 הרץ ואות בן 10 הרץ. אם האות היה בן 5 הרץ, השבב היה אמור להשמיע קול. עבור מהנדס אנושי, פשוט למדי לפתח שבב כזה. אבל מה קורה כאשר מחשב, בצורה אקראית, אמור לפתח אותו?

יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

זוכרים? כן, כן, זוכרים.



הנה מה שמפריע לי יותר מכל בקמפיין (המובן לגמרי) של משפחת שליט לשחרור גלעד: שההחלטה האם לשחרר כמה מאות מחבלים שנמצאים בכלא מסיבות חוקיות ובטחוניות טובות ורלוונטיות (כך אני רוצה להאמין) בתמורה להחזרת שבוי אחד היא החלטה רגשית.

בסרטון אנחנו רואים ילד חמוד, פרצופו מרוח בקרטיב, מחייך בעליזות אינסופית אל המצלמה. עולל, שאימו מערסלת אותו. ילדון קטון, שאביו המאושר עומד מאחוריו. הדבר היחידי שהצלחתי לחשוב עליו בזמן שהשיר הסנטימנטלי מתנגן ברקע היה: "אם היה מדובר בחייל פחות חמוד, האם היה דחוף פחות לשחרר אותו?"

הטענה שאני שומע הכי הרבה היא זו: ממשלת ישראל אדישה; לא חשוב לה מספיק לשחרר את גלעד; מטרת העמותה/הארגונים/המשפחה/המחאה/הקמפיין הפרסומי היא להוציא את הממשלה מאדישותה ולגרום לה לשחרר את גלעד. בעוד שאני שמח להאמין בהרבה דברים רעים על אולמרט, ובכל הדברים הרעים שאפשר על נתניהו, אני לא חושב שזה המקרה כאן. אני בוחר להאמין שהמחיר שנדרש לשחרר את שליט פשוט היה גבוה מדי. כמו שכתבתי בהתחלה, אני רוצה להאמין שבבסיס, כולם היו מעדיפים שיהיה בבית מאשר שלא. אני מסרב להאמין שאדישות היא פקטור.

אני לא בא בטענות להורים של גלעד. בהשוואה לכמה מההורים שאני מכיר, הם רגועים יחסית. אין לי טענות למתנדבים באוהל, לתורמים לעמותה, או לאנשים שמקשיבים לשיר כזה ומתרגשים. מה שבעיקר מפריע לי הוא הרעיון שעומד בבסיס השיר הזה: הנה תראו; זה גלעד; הוא ממש מותק. לא הייתם רוצים שיחזור הביתה? זה כל מה שצריך. שכולנו נרצה שיחזור הביתה. הרי אין מציאות בטחונית, אין שום בעיה בעסקאות עם החמאס, שום סכנה בשחרור מאות רוצחים בעלי ניסיון ומוטיבציה עזה להמשיך לרצוח. כל מה שצריך, זה להאמין ממש חזק. אולי גם לשיר. זה הכול.