יום שלישי, 18 במרץ 2014

מה אני רוצה מפמיניזם

כאשר אני חושב על זה, יש ארבעה דברים שאני רוצה. הם עלו אצלי בתגובה לשאלה שנשאלתי: האם יש "איזה עיקרון כללי שמארגן את כל הטענות, או המוטיבציה שלך. יש איזה מסר אחד כזה, שבו מדובר?" אני חושב שזו שאלה טובה, כזו שהצריכה ממני תשובה. מטבעי, לא היה רק עיקרון כללי אחד.

כסייג לפני עיקר הדברים אני רוצה לציין שהדברים הללו מובעים כדברים חשובים עבורי, לא כדברים חשובים באופן חד וחלק עבור כולם. אני מניח שעבור אנשים שונים יהיו תשובות שונות לשאלה הזו, ואני מעודד את כולכם וכולכן לציין את התשובות שלכם ושלכן בכל פורמט שנוח לכם ולכן. השתתפות בדיון זה דבר חשוב. 

העיקרון הראשון שחשוב לי להעביר הוא שפמיניזם הוא מאבק שחשוב עבור גברים. לא מאבק שחשוב רק עבור גברים שאכפת להם מנשים, אם כי גם, אלא גם מאבק עבור גברים שאכפת להם מגברים; אכפת להם מעצמם ומגברים אחרים. במיוחד, זהו מאבק לשחרר אותנו מכבלים מסוימים המחייבים אותנו להתנהגויות שבסופו של דבר פוגעות בנו. הדוגמה האישית ביותר עבורי היא הכללים החברתיים המונעים מילדים צעירים, בנים ובחורים להיות חברים של ילדות, בנות, ובחורות, ללא כוונה רומנטית, והדרישה מנערים להתאים עצמם (בהכללה גסה) למודל לא מילולי, מסוגר, אדיש לבעיות רגשיות ורפואיות, לעתים אלים, של גבריות. חשוב לי לנסח בצורה נגישה עמדות קלאסיות של פמיניזם כך שנשתחרר מהרעיון שזו "תנועה לשחרור האישה" או "תנועה לשיוויון נשים", ולהראות שהרעיונות של המאבק הפמיניסטי נכונים לכולנו, וגם אנחנו, הגברים, סובלים מאלמנטים מגדריים מסוימים בחברה שלנו וצריך לשנות אותם. פמיניזם הוא מאבק ששואף לחשוף את הצורה שבה אנחנו בונים זהות מגדרית, ומאפשר לנו להשתתף בבנייה הזו במקום לקבל אותה באופן לא-מודע ופאסיבי. זה נכון גם כאשר הזהות המגדרית הזו היא זהות גברית; חשוב לי להעביר שכל הגברים צריכים להשתתף באופן מודע ואקטיבי בבניית הזהות המגדרית של גברים, לא רק זו של נשים.

העיקרון השני עלה אצלי כתוצאה מקריאת ספר המד"ב "שפת אם", שעזר לי לראות שיש נשים שמאמינות שהתוצאה הסופית המוצלחת של המאבק הפמיניסטי איננה עולם אידיאלי שבו גברים ונשים חיים בהרמוניה וממצים את הפוטנציאל המלא שלהם בלי לפגוע באחר, אלא שני עולמות כאלו, שבו גברים ונשים חיים בנפרד, בעצמאות אלו מאלו; עולם שבו נשים יכולות להיות משוחררות סוף-סוף מהעריצות הגברית, מההשתתפות הגברית בבניית העולם שלהן. נהייתי רגיש מאוד לשפה מהותנית, הרואה בגברים מטבעם גורם שלילי ומאיים (משפטים כמו "כל הגברים אלימים מטבעם" או "אף גבר לא יכול להיות פמיניסט" הם דוגמאות בולטות; אבל כמעט כל משפט שמתחיל ב-"כל הגברים..." בטקסט פמיניסטי הוא דוגמה טובה ומצערת לרעיון הזה). חשוב לי להשתתף בשיח הפמיניסטי ולהוביל למצב שבו השיח עוסק בהתנהגות גברית, ורואה בכל המאפיינים של ההתנהגות הגברית אלמנטים מקריים המחוברתים בנו. חשוב לי להעביר שעמדות הרואות בהתנהגויות גבריות מסוימות (ז"א באלמנטים מסוימים שהיום אנחנו מייחסים להתנהגות גברית) כמשהו מהותי, עיקרי, ללהיות גבר, הנן עמדות לא פמיניסטיות, וכאלו שפוגעות במאבק הפמיניסטי. חשוב לי מאוד להדגיש שעמדה כזו מגיעה בעיניי לא מאנטי-גבריות כלשהי אלא מהצורך בבניית מרחב נשי במצב שבו המרחבים הציבוריים ברובם עדיין מרחבים גבריים. לדעתי, יש לכולנו צורך פנימי בקיומם של מרחבים כאלו, והמציאות היא שישנם הרבה מרחבים גבריים ומעט מרחבים נשיים; בעוד חיוני ליצור מרחבים נשיים נפרדים, להפוך את המסגרות שבהן דנים במאבק הפמיניסטי למרחבים נשיים כאלו זו טעות. 

העיקרון השלישי החשוב לי הוא להצביע על כך שבדומה לכך שישנם מנגנונים הגורמים לגברים מסוימים להתנגד לעמדות חברתיות שמפחיתות מהפריבילגיות שלהם, אותם מנגנונים בדיוק פועלים כדי לגרום לנשים מסוימות להתנגד לעמדות חברתיות שמפחיתות מהפריבילגיות שלהן. אני חושב שהדבר בולט ודחוף במיוחד בשיח סביב הטרדות מיניות מקריות ואונס בין מכרים. חשוב לי להעביר שהניסיון הרווח להפחית הטרדות מיניות ולהפחית מקרי אונס שישנו היום, שניתן לאפיין בקצרה כתיאור גברים כחיות טרף חסרות שליטה שצריכים ללמוד לשלוט בעצמם ("הדרך להפסיק מקרי אונס היא פשוט שגברים יפסיקו לאנוס"), הוא לא יעיל. כמי שרוצה להפחית מקרי הטרדות מיניות ואונס לאפס, חשוב לי שננקוט בדרך שתעשה זאת. הדרך היעילה בעיניי להפחית מקרי הטרדות מיניות ומקרי אונס היא לבחון גורמים חברתיים שמעודדים גברים ונשים לאמץ התנהגויות שמעודדות הטרדות מיניות ומקרי אונס, ולגרום לגברים ונשים לאמץ התנהגויות אחרות, ובמיוחד הצורה שבה אנחנו רואים מערכת יחסים רומנטית ומינית. הדרך הנוכחית שבה אנחנו רואים מערכות יחסים כאלו, כמערכות יחסים שגברים יוזמים ונשים מקבלות, מעודדות גברים לא לשאול שאלות ונשים לא לתרום אינפורמציה; זה מה שמעודד הטרדות מיניות ומקרי אונס. העמדה הזו נתקלת שוב ושוב בביקורת שאני עוסק בהאשמת הקורבן; זה הגיוני בערך כמו להגיד שאם שמעתי מספיק בדיחות גסות על אונס, אז אני לא אחראי על זה שאנסתי. אם אני מבקר גברים על כך שהם משתתפים בבניית זהות גברית שמעודדת מקרי אונס, איך זה שאני לא יכול לבקר נשים? זה הגיוני רק אם אני טוען שנשים לא מחברתות גברים, וזה אבסורד. בגלל שזו הפסקה שגורמת להכי הרבה מקרי חוסר הבנה והכי הרבה מקרים של הפסקת קריאה ותחילת צעקות, אני אדגיש את האמירה שלי שוב: זה אבסורד לטעון שרק גברים מחברתים גברים; זו לא האשמת הקורבן לטעון שנשים מחברתות גברים לאנוס. ההבדל נמצא בהבדל בין המשפט "אם לא צעקת, את אשמה בזה שאנסו אותך", שזו האשמת הקורבן, והמשפט "לחנך נשים לא לתרום אינפורמציה במערכות יחסים מיניות ורומנטיות לא מאפשר לשיח הסכמה נורמלי להתקיים, ומעודד מקרי אונס", שזו לא האשמת הקורבן.

העיקרון הרביעי שחשוב לי הוא להצביע על כך שפרגמטיזם פוליטי שונה מיצירת היררכיה בין מאבקים, או מהשתקת המאבק, או מדרישה שנשים המבטאות עמדות פמיניסטיות ידברו בצורה "שנעימה לי". אני מכיר בכך שישנם ניסיונות רבים להשתיק את המאבק הפמיניסטי, והניסיונות הללו לפעמים מתהדרים בקריאה לתמוך במאבק אחר, "חשוב יותר", או בבקשה שפמיניסטיות יהיו "נחמדות" או "יפתחו חוש הומור". אין לי שום רצון להשתיק את המאבק הפמיניסטי; להיפך. אני מעוניין לחזק אותו, להגביר אותו, ובסופו של דבר, לבנות בעזרתו עולם אידיאלי עבור ילדי וילדותיי, נכדי ונכדתיי, וכמובן אלו של כל שאר תושבי העולם הגדול-קטן הזה. אני גם מכיר בכך שחלקים נכבדים מהמאבק הפמיניסטי אינם חלקים פוליטיים, אלא חלקים חברתיים, מוסריים, הכרתיים, ואלו צריכים להתנהל בצורות המתאימות להם, בלי קשר לביקורת פרגמטית. עם זאת, יש במאבק הפמיניסטי חלקים פוליטיים. מכיוון שבדרך כלל חשוב לי שהם יצליחו, הצבעה על חולשות בחלקים הפוליטיים לא נתפסת אצלי כמשהו שנועד לפגוע, אלא משהו שנועד לעזור. מכיוון שיש מקומות שבהם פעילות פוליטיות מסוימות מאמינות שהדרך היחידה לנהל מאבק פוליטי מוצלח היא על טהרת המין הנשי, ומכיוון שזו נדמית כעמדה פוליטית מעט מצחיקה (לאור זה שרוב בעלי זכות הבחירה הם גברים, ורוב המחזיקים בתפקידים ציבוריים הם גברים), אני חושב שביקורת פרגמטית על העמדה הזו היא במקום, ורק יכולה לעזור. אני אחזור על מה שאמרתי קודם ואגיד שבעיניי זה צורך חיוני לבנות מרחבים נשיים בעולם שבו יש מעט מדי מרחבים כאלו, אבל אני לא רואה שום סיבה לכך שהחלקים הפוליטיים של המאבק הפמיניסטי יהיו המרחבים הנשיים הללו, מלבד מקריות היסטורית. 

אלו, בקצרה, העקרונות שחשובים לי. זה מה שאני רוצה. לצערי, נדמה שכל שני משפטים מצריכים העמקה והבהרה, ואני מודע לכך שבנושא רגיש כגון זה, יש הרבה מקום לחוסר הבנה. אני מקווה שיהיה לי זמן להיות הן ברור יותר והן קצר ונגיש יותר בעתיד, והרי זו אחת מהמטרות של הבלוג הזה, אז יהיה בסדר.

Grab This Widget

6 comments:

עדי סתיו אמר/ה...

כה לחי. כתבת מה שחשבתי אני. הבדלים הם לכל היותר בניואנסים.

Itai Greif אמר/ה...

זו חתיכת מחמאה!

אנונימי אמר/ה...

שם מגיב: ארנון פרנטי
(המערכת מאפשרת להכנס רק כישות רשת או כ"אנונימי", אני לא יישות רשת שהמערכת מכירה בה אז בחרתי ב"אנונימי")

מכיוון שאני מסכים עם רוב הדברים שאמרת (עם כולם בהקשרים המתאימים) אני רוצה להגיב על המשפט "זה אבסורד לטעון שרק גברים מחברתים גברים; זו לא האשמת הקורבן לטעון שנשים מחברתות גברים לאנוס", האבסורד הוא לא בתוכן המשפט אלא בהקשר שהוא מובא בו, מכיוון שהמשפט הזה עולה כמעט תמיד כתגובה למישהי שכותבת על הטרדה או תקיפה שהיא עברה הוא הפך להיות חלק מהיופמיזם של האשמת הקרבן.

אני לא בא להגיד שהפרק הזה במאבק הפמיניסטי לא חשוב, אני רוצה להגיד שבהקשר הנפוץ שלו, כאשר מישהי מבקשת הזדהות או עזרה בהתמודדות עם תקיפה שהיא עברה זו דרישה ממנה לבטל את הפגיעה שלה כדי להסתכל על הפוליטיקה של המאבק ולחשוב "מה עשיתי שזה קרה לי", במקום "איזו התנהגות יכולה לשנות את ההסתכלות של גברים על יחסים".

כתבת על זה בנקודה הרביעית שלך ובפתיח, זה לא שאין מקום לפוליטיקה מגדרית, וזה לא שאין מקום לתיעדוף מאבקים, אבל במקום הזה של מישהי שעכשיו נפגעה ראוי אולי לחשוב מה באמת חשוב לה לשמוע או לקרוא, שגם היא אולי תורמת למציאות שהביאה לתקיפה שלה או שהתקיפה המקומית שהיא עברה לא היתה באשמתה, ייתכן שתרבות האונס ככלל גרמה לתקיפה של אותה אישה, אבל שום דבר שהיא היתה עושה אחרת באותו רגע לא היה מונע אותה ולכן זו לא יכולה להיות אשמתה ולכן הדרישה ממנה לחשוב בצורה פוליטית היא האשמה.

Itai Greif אמר/ה...

ארנון, אני חושב שאתה מפספס משהו מאוד מאוד חשוב:

אני אף פעם לא מתחיל להרצות למישהי שעברה התקפה או הטרדה מינית לגבי פוליטיקה מגדרית. זה אף פעם לא קרה, וזה אף פעם לא יקרה, ובחיי לא שאלתי מישהי שעברה התקפה או הטרדה מינית "מה לדעתך הוביל לזה? איך את תרמת לזה?"

אני מתייחס למצב שבו מדברים על הנושא מנקודת מבט חברתית או פוליטית; כאשר מנהלים דיון על איך לצמצם התקפות והטרדות, *לא* בשיחה עם מישהי שמבקשת הזדהות או עזרה בהתמודדות.

חשוב לי שתבין את ההבדל בין שני המצבים הללו; שיחה על איך מצמצמים אונס ושיחה שבה את מספרת על חווית אונס שעברת ומבקשת הזדהות ועזרה, אלו שתי שיחות שונות לגמרי.

Standback אמר/ה...

פוסט יפה; אהבתי.

Itai Greif אמר/ה...

תודה

הוסף רשומת תגובה