יום שלישי, 15 באפריל 2014

לפיד מתפלל שניתן לו שקט

בתפילה פרטית שפורסמה באופן פומבי, לכבוד חג המבקש מאיתנו לזכור את הניסים שכבר נעשו עבורנו, מבקש מרשראוצר יאיר לפיד, החילוני לכאורה, שאלוהי היהודים יבצע עבורנו שורה של ניסים ופלאות. מדוע על אלוהים לעשות זאת? משום שהעבודה לא הושלמה, החירות לא משהו; בפרפרזה על השיר שאומר שקיבלנו מעל ומעבר, אומר לפיד: לא קיבלנו מספיק.

אם היה אלוהים[1], בטח היה צוחק מהאירוניה שבחג המקדיש שירים ודברי מאכל לציין כל אות וכל מופת, לפיד מתלונן שלא קיבל מספיק, ובכל זאת, בטח היה מעמיק בתפילה ומנסה להבין: מה בעצם לפיד מבקש?

השימוש הקלוקל בפרדוקסים של זנון משך הרבה תשומת לב והומור, וגם הבלוג נהנה מהנושא, אבל זה על פני השטח. יש בעיות חמורות בתפילה של לפיד גם כאשר מעמיקים בה. לאורכה, זו תפילה מאוד מבולבלת, ועולה ממנה פרופיל של אדם שמבין שסביבו יש הרבה בלגן, הרבה קושי, הרבה בעיות, אבל בכנות לא מצליח להבין מה גורם לדברים הללו ומתחנן בפני "אבינו שבשמיים", ז"א בפני דמות אב (נעדר, אולי?) כל יכולה ובעיקר חכמה ובעלת ניסיון הרבה יותר ממנו, לפתור את הבעיות.

כפי שלפיד לא מבין את הגורמים לבעיות, לקשיים ולסבל סביבו, כך הוא לא מבין היטב מה יפתור אותם. יהודים רוצחים יהודים, האם תוכל, אלוהים, לחוקק איזה חוק נגד זה[2]? המו"מ עם הפלשתינים נכשל, ולפיד לא מצליח להבין למה, האם תוכל, אלוהים, לגלגל אותם מאיתנו[3]? אין לנו אהבה זה לזה, אז אולי נפט, אולי איזו המצאת הייטק, יפתרו את זה, כי הרי שום דבר לא מלכד אותנו כעם כמו כסף. אין לנו שמחה במדינה הזו, ולכן מה שאנחנו צריכים יותר מכל דבר, זה שקט. "העולם יצא מדעתו", הוא כותב, ומול עולם שיצא מדעתו, לפיד מתחנן ל"רגע אחד, שבו איש לא יאמר דבר. רגע של תום וטוהר, ללא חדשות, ללא שינויים, ללא מחשבה... רגע אחד של שלווה מוחלטת, בתוך עולם מטורף." 

המילה הזו, התפילה לשקט היא שטלטלה אותי יותר מכל. לו הייתי מנסח תפילה לאלוהים, כנראה שהייתי מבקש צדק; שלום; שגשוג; רווחה. שקט לא הייתי מבקש. השקט של לפיד לא מכיל אף אחד מאלו; זהו שקט אטום, שבו אף אחד לא מדבר, שבו לא שומעים חדשות, שבו לא חושבים. רגע של שלווה בתוך עולם מטורף, שלווה המושגת מכך שאוטמים עצמנו מהעולם הזה שיצא מדעתו.

מדוע מרגיש לפיד שיצא העולם מדעתו? "ככל שעוברים הימים, ומתרבות הדקירות, וההפגנות, והנקמות והשנאות..." [הדגשה שלי] עבור לפיד, יהודי שדוקר תינוקת בגולגולת, פוליטיקאי שמפרסם דברי שנאה ללא-יהודים, ומאות אנשים שמפגינים בעד צדק או חופש או רווחה, זה אותו הדבר. העולם יוצא מדעתו כי אנשים דוקרים, אנשים שונאים, ואנשים מפגינים

לפיד לא באמת רואה בעיות בדברים שמפגינים עליהם. לפיד לא רואה בעיה ביוקר המחייה, הוא לא רואה בעיה במחירי הנדל"ן, בשחיקת השירות הציבורי. הוא לא רואה בעיה בכך שהציבור יממן במיסיו גם את הסבסוד לחברות ההייטק וגם את השמירה על אסדות הגז וגם לא נגבה מיסי חברות וגם לא נקבל אף חלק במכירת הגז. הוא לא רואה בעיה באחזקת השטחים, בגזילת הקרקעות, בטרור היהודי, בסבל היומיומי שהוא חיי הפלשתינים בעיו"ש; לפיד הוא אלוף הסטטוס-קוו, אלוף ה"תעזבו אותי באימש'כם". מה שלפיד רוצה יותר מכל, זה שקט. שקט מהשנאוצרים בגשם, שקט מהמגאפונים שמעבר לקיר. שקט מהציבור; שקט מהעם; הוא רוצה להמשיך להעשיר את חבריו שמימנו לו את הקמפיין והמפלגה, להמשיך לעצום עיניים כאשר הבית היהודי מנשל את הפלשתינים, כאשר פירון מייהד את מערכת החינוך, כאשר הוא מטמטם את מצביעיו, את המערכת הפוליטית, והופך את האישי לחזות הכול. 

לפיד נבחר לכנסת, קיבל 19 מנדטים בצורה שלא האמנתי שאפשרית[4], על בסיס זה שהוא יודע למכור שאכפת לו, שהוא רוצה לעזור, שיש לו פתרונות, ושרק צריך לתת לו זמן והזדמנות. את ההזדמנות הוא קיבל, וכולנו רואים בצורה שאי אפשר להכחיש שלא אכפת לו, שהוא לא באמת רוצה לעזור. הוא מדבר על מו"מ מדיני אבל מחזק את ההתנחלויות ואת הבית היהודי, שנאבקת במו"מ בכל כוחה (ומנצחת). הוא מדבר על תרבות חילונית ונישואים אזרחיים אבל מחזק את הרבנות ואת השליטה השנואה שלה בתחומי החיים שלנו, נותן לשר חינוך אורתודוכסי להפיץ את משנתו בקרב ילדי מערכת החינוך. הוא מדבר על ערכים ליברלים אבל מקדם את הגזענות. הוא מדבר על שיוויון בנטל אבל מעביר חוק גיוס שלא יגייס אף חרדי ולא מקדם שיוויון. הוא מדבר על מצב כלכלי טוב יותר, על הקלה במיסים, אבל בינתיים, משרד האוצר מבטל הטבות, מבטל הקלות, והוא מעביר עוד ועוד מיליארדים למשרד הבטחון, וזה כמובן, על חשבוננו; על חשבון מערכת הבריאות, על חשבון מערכת החינוך, על חשבון מערכת הרווחה.

מה שקורה לא מפריע ללפיד; לפיד מיליונר, וחבריו מיליונרים גם. הוא לא צריך סבסוד לגנים והמע"מ לא מעניין אותו. מה שמפריע ללפיד, זה הרעש. ההפגנות. הכתבות בעיתון. ב-2011, למשך כמה חודשים קצרים, הייתה חברה אזרחית מעורבת בישראל. היו לתקופה הזו כמה השלכות מרחיקות לכת וחשובות[5], ואחת מהן היא להזכיר שאפשר. מזה מפחד לפיד. אין לו שום יכולת לעמוד מול הציבור, ועדיין להמשיך למכור את הלוקשים שלו. כל הסיפור של לפיד הוא שהוא הוא המיינסטרים; הוא "הישראלי". אם מאה או מאתיים אלף ישראלים יוצאים לכיכר ודורשים נסיגה מהשטחים, דורשים גיוס לכולם, דורשים ירידה ביוקר המחייה, לפיד לא יכול להגיד להם לא.

זה נראה כאילו לפיד מבקש עבורנו, הוא מדבר ב"אנחנו" הרבה, אבל צריך לגרד את פני השטח ולראות על מה התפילה הזו באמת: זו לא תחינה לאלוהים, זו תחינה אלינו. שרק ניתן לו רגע שקט. שרק נפסיק להתלונן, שלא נעיז לצאת מהבית ולהפגין. כפי שהשמיים יתעלמו מהתפילה הזו, כך מוטל גם עלינו להתעלם ממנה; להמשיך לעשות רעש, ומעל הכול, לחזור להפגין.



1 - אני חושב שקל לראות שאלוהים המתערב בנעשה בעולם, המקשיב לתפילות, המבצע ניסים עבור אנשים ספציפיים או עבור עמים - אינו קיים. ייתכן שאפשר למצוא מובן מסוים של המילה "אלוהים" שאת חוסר קיומו אי אפשר להוכיח, או מובן מסוים של המילה "אלוהים" שאת קיומו קל להניח (למשל, "אלוהים הוא אהבה"; ובכן, אני מרגיש אהבה - אז אלוהים קיים!) אבל אם אנחנו מתייחסים לאלוהים המתואר במקרא, ובפרט בהגדת פסח - אז לא, הוא לא קיים. []
2 - אתם בטח חושבים לעצמכם, יש כבר חוק נגד זה, לא? יש גם דברה נגד זה. []
3 - הוא נשאל בתגובות אם הוא בעד טרנספר; אני מניח שהוא גם לא בעד רצח-עם, אבל אם הוא לא בעד זה ולא בעד זה, לא ברור לי למה הוא מתפלל; אם לא מעבירים אותם למקום אחר ולא הורגים אותם, איך הם יעלמו? []
4 - והוכיח שכאשר הבלוג אמר שלפיד ישיג "רק" כמה עשרות אלפי קולות, הבלוג טעה, וכנראה שעוד יטעה. []
5 - למשל העבודה המאורגנת בישראל לא ידעה ימים יפים מאלו. מכאן: "בשנים האחרונות החלה התעוררות של עובדים רבים בישראל אשר מאסו בהעסקה הפוגענית, בניצול ובפערי השכר הענקיים בינם לבין הבעלים וההנהלה. עובדים רבים במשק הבינו כי הדרך היחידה לדאוג לזכויות שלהם ולרווחתם היא להתאגד.
להלן רשימה חלקית ומקוצרת של קבוצות עובדים שהתאגדו בשנים האחרונות: ועדי מאבטחים באזור רחובות וירושלים, ועד עיתונאי הארץ, קופי טו גו, קופי בין, הדיילים בישראייר, עובדים פלסטינים במפעל הישראלי אבן בר במישור אדומים, עובדי מפעלי ויטה, כימאגיס, ההתארגנות-מחדש בחיפה כימיקלים דרום, גננות חרדיות ברשת הגנים של “אגודת ישראל”, עובדי חברת ECI, עובדי עמותות חינוך ורווחה, עובדי סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, עובדי סינמטק ירושלים, עובדי רשת כללית רפואה משלימה, עובדי מוזיאון גן המדע במכון ויצמן, מטפלות משפחתוני התמ”ת ועוד." []