יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

אבא צא לעבוד אמא תחזרי לילדים

יום אחד, הדיון בעניין גבר התובע שיוויון זכויות הורות עבור עצמו יצא מנקודת מבט שיש לעזור לו להיות יותר מעורב בבית, ולא מנקודת מבט שצריך לאפשר לאישה לעבוד יותר.

ידיד הבלוג שלח אליי מאמר מצוין ואמר "קח; ישמח אותך שדברים כאלה נכתבים" וזה נכון. המאמר שימח אותי מאוד. במאמר, כיצד המשפט הישראלי מעצב את (אי) יכולתם של אבות לשלב בין משפחה לעבודה (PDF), יפעת מצנר-חרותי שואפת להראות את
האופן שבו המשפט מבנה ומעצב את האפשרויות של גברים למלא אחר מחויבויותיהם המשפחתיות בשילוב עם מחויבויותיהם התעסוקתיות.
במאמר, מצנר-חרותי מסתכלת על פסקי דין במספר מקרים שבהם גברים תבעו זכויות הורות שלדעתם מגיעות להם לפי החוק: שעת עבודה פחות ביום (מה שמכונה "משרת אם"), תוספת שכר עבור מעון-יום, וכן הלאה. במקרים שבהם בית המשפט פסק לטובת האבות התובעים, המניעים של בית המשפט לא היו סעד לגברים הרוצים לממש את הזכות ההורית הטבעית שלהם, אלא עזרה לאם להגיע לשיוויון במקום העבודה. כך למשל
השופטים קובעים שיש לבחור בפרשנות המרחיבה של הסעיף שלפיה אבות יוכלו לקצר את יום עבודתם כיוון שפרשנות כזו "תאפשר למקסימום נשים עובדות להאריך את שעות עבודתן מבלי שילדיהן ייפגעו".
מבחינת המחוקק ובית המשפט, המצב האידיאלי הוא זה שבו הנשים עובדות כמה שיותר, ומטרת הזכויות הניתנות לגבר, בין אם קיצור יום העבודה או חופשת לידה או תוספת שכר, היא להקל על האישה לצאת לעבוד. מעבר לעניין הקפיטליסטי, הרואה במשפחה נטל ומכשול בדרך לכך שגברים ונשים יהיו כמה שיותר יצרנים, נקודת המבט הזו מעמיקה את המחשבה שהורות היא תפקיד מקרי, "התנדבותי", עבור הגבר, ולא משהו מהותי; חלק ממנו ברגע שיש לו ילדים. גרוע מזה:
אותם אבות שביקשו לעבוד פחות על מנת לגדל את ילדיהם נחשבים על ידי השופטים כגברים שוויתרו על הקריירה שלהם: "בחברה שלנו, גבר השב הביתה מוקדם ומטפל בילדיו, גבר המוכן לוותר על קריירה בעוד אשתו עושה חיל בעבודתה — איננו חזון נפרץ".
לא רק שהשופטים רואים בהורות הגברית משהו מקרי, שיש גברים "המוכנים לשאת בעול המשפחה בנטל שווה או שונה מבנות זוגן", אלא שהם רואים השקעה כזו כוויתור הכרחי של אותם גברים על הקריירה שלהם; וזה כמובן פוגע בתפקידם המסורתי כמפרנסי המשפחה. אותם שופטים הם חלק מהחברה סביבם, "המענישה" גברים שמשקיעים בבית ובמשפחה:
כפי שהדגימו מחקרים אמפיריים, אבות שהינם שותפים פעילים בגידול ילדיהם סובלים מסנקציות בעבודה, כמו גם מסטריאוטיפים ומדעות קדומות כנגדם, על כך ש"העזו" לערער על נורמות חברתיות.


כפי שכתבתי בעבר, חורה לי שהחברה סביבי רואה באהבה של גבר לילדיו פחותה מהאהבה של אישה לילדיה, ומתעלמים מכך שיש לחצים עצומים המפריעים לגברים רבים לממש את ההורות שלהם וההשקעה שלהם בבית ובמשפחה; אם לצטט את עצמי (מותר?):
ישנן נשים שיכולות לחשוב שהמציאות הזו היא טובה עבור גברים. שגברים איכשהו מעדיפים להיות רחוקים מהילדים שלהם, מחווית הורות. ההורות הזו, שנכפית עליהם על-ידי האם, האישה, הרעיה - המסגרת והעול שמהם מנסים להימנע. 
מה שנראה כהעדפה היא בעצם תגובה הגיונית ללחצים הללו. לחצים כלכליים הלוחצים על אישה לקחת חופשת לידה ועל הגבר להמשיך לעבוד; לחצים המקשים על הגבר לממש את אותן זכויות הורות שניתנות לאישה. לדוגמה מהמאמר, אישה יכולה לממש את זכותה ליום עבודה מקוצר כאשר בן זוגה סטודנט, מובטל או אינו עובד מסיבה אחרת, ואילו הגבר לא. לכן, אם זוג הורים דנים בשאלה, מי כדאי שישאר בבית בשנים הראשונות ומי יצא לעבוד, למדינה יש דעה מאוד ברורה בעניין: האם עדיין נדרשת לשלב בין הבית לעבודה, והגבר נדרש לוותר על הבית לגמרי ופשוט לצאת לעבוד.

קריטי להדגיש שאין כאן תלונה על פערים בזכויות בין גברים ונשים, או קריאה לשיוויון פורמלי מלא בפני החוק. חוק או תקנה המעדיפים נשים על גברים, המיועדים לאפשר לנשים לממש הזדמנויות שוות בין השאר במקום העבודה, הם מצוינים. מכיוון שאנחנו לא חיים בעולם שבו יש שיוויון מלא, קריטי שיהיו חוקים ותקנות המסייעים לנשים במקום שבו היסטורית קשה להן להשתלב ולהתקדם. המטרה היא להצביע על האבסורד שבו הרצון של גברים לממש את הזכות שלהם להורות נתפסת כהרחבה של "אפליה מתקנת לנשים", במקום להכיר ברצון הטבעי של אבא לילדים להיות נוכח ופעיל בחיים שלהם.

צריך לומר מאוד בפשטות שראיית עולם ליברלית מעין זו, האומרת שעל האם לעבוד שעות מרובות ביום כדי להתקדם בעבודה כמו הגבר, זו ראיית עולם שלא יכולה לעבוד. אי אפשר להתעלם מהצרכים של הילדים ומהעובדה הפשוטה שמשפחה דורשת השקעת זמן ומאמץ. במקום לראות בטיפול בבית ובמשפחה תפקיד גברי ונשי, זו ראיית עולם שמנסה לצמצם את התפקיד הזה לאפס; זה בלתי אפשרי. ילדים ידרשו תשומת לב, תמיד; אבל, תחת ראיית העולם הזו, שבה אבא ואימא שניהם בעבודה ועובדים שעות מרובות עד הערב כדי להצליח ולהתקדם בקריירה שלהם - איכשהו, הצרכים השקופים הללו תמיד יגיעו לאם. מישהו צריך לדאוג לילד; המישהו הזה יהיה כמעט תמיד מישהי. כל ראיית עולם, בוודאי כזו השואפת להפוך את שני ההורים למעורבים ותומכים, בוודאי כזו השואפת לקדם נשים בעולם המקצועי כך שההזדמנויות שלהן ישתוו לאלו של גברים, חייבת להתייחס למאמצים ולזמן שיש להשקיע בבית ובמשפחה.

המצב הקיים אינו מספק; החוק צריך להקל על גברים לממש את זכויות ההורות שלהם, כדי לסייע להם להיות מעורבים יותר בבית ובמשפחה, לא רק כדי שהתפקיד הזה לא יפול בלעדית על האם אלא בעיקר משום שזו זכות טבעית שלהם כאבות. מקומות עבודה, מעסיקים, והחברה בכלל צריכים להתחיל להכיר בזמן ובמאמץ שבית ומשפחה דורשים מהורים, ולהשתנות כך שהזמן והמאמץ הזה ישתלבו במקום העבודה וקידום הקריירה בצורה נוחה יותר.

יום שני, 15 בדצמבר 2014

כאשר פמיניסטיות ממציאות מספרים

בתור התחלה נבהיר: יש הרבה מאוד פורנוגרפיה משפילה כלפי נשים, שמעודדת הסתכלות בעייתית על נשים. יש גם בעיה חמורה כאשר נערים ונערות לומדים על יחסי מין בין גברים ונשים[1] דרך פורנוגרפיה ולא דרך חינוך מיני, שיחות עם הורים, וערוצי מידע אחרים.

לכן זה נהדר שיש מישהי שרוצה לדבר על מין, בלי חוכמות, בצורה כנה וברורה. אבל, כאשר היא ממציאה מספרים ועובדות, זו בעיה גדולה מאוד. זה לא לעניין שאתחיל לייחס לה מניעים ואתחיל לשער למה היא ממציאה מספרים ועובדות. אז נגביל את עצמנו, בתור התחלה, לאמירה מאוד ברורה:

הפוסט באתר "מין אמין" על פורנו, תחת הכותרת המבטיחה גדולות "פורנו - איך זה באמת?" מכיל 5 אמירות ברורות ומוחלטות לגבי פורנו וחמישתן, ללא שום סייג, אינן נכונות בשום צורה. 

נביט עליהן בקצרה, אחת אחת:

"88% מסרטוני הפורנו הכי פופולריים מכילים תכנים אלימים" - האם אנחנו מדברים על כל סרטוני הפורנו באינטרנט? כי מן הסתם, סרטוני פורנו באתר BDSM, למשל, כנראה יכילו יותר תכנים אלימים מאשר באתר אירוטיקה רכה... אם נסתכל על רשימת אתרי הפורנו הכי פופולריים ברשת, אתרים שהתכנים שלהם מוקדשים בעיקר לאלימות לא מגיעים אפילו לעשירייה הפותחת. כאשר בוחנים מה מדווחים האתרים עצמם על הסרטונים הפופולריים, התמונה ברורה: הסרטונים הפופולריים ביותר מציגים סקס בהסכמה בין מבוגרים. האמירה הזו, בפירוש, איננה נכונה.

"94% מהתכנים האלימים מופנים כלפי נשים" - אם אנחנו מגבילים את עצמנו להסתכל רק על סרטונים באתרים שיש בהם רק סרטונים אלימים, זה כנראה נכון; אם אנחנו מסתכלים על אתרי הפורנו הנפוצים, אז נראה תמונה אחרת. אם נגביל את עצמנו רק ל Big Gay Porno Stream, שזה אתר שיש בו בדיוק מה שאתם חושבים שיש בו, אז דווקא 100% מהתכנים האלימים מפונים כלפי גברים. אם האמירה היא על 94% מהתכנים בסרטונים הכי פופולריים, אז זו אמירה לא נכונה בפירוש.

"ב-20% מכלל הפורנוגרפיה באינטרנט מערבת ילדים או ילדות". פורנוגרפיה המערבת ילדים היא כנראה אחת הדברים הכי מתועבים שיש, ולכן גם אם היו 20 תמונות בכלל, אלו היו עדיין 20 תמונות מתועבות. עדיין, הטענה המספרית הזו מופרזת ולא נכונה; ב-Center for Problem-Oriented Policing מעריכים שיש מיליון תמונות המערבות ילדים באינטרנט, כאשר מוסיפים כ-75,000 תמונות חדשות בשנה. שוב, בעוד שמדובר בתופעה מחרידה, היא מהווה שבריר של אחוז מכלל התמונות הפורנוגרפיות באינטרנט, ולא מתקרבת ל-20%. 

"תעשיית הפורנו מכניסה יותר ממיקרוסופט, גוגל, אמאזון, אפל, איביי ויאהו ביחד". לא נכון. המשפט הזה מרגיז אותי במיוחד, כי יש בו עיוות מוחלט של סדרי גודל. ברשימה של עשרות חברות הפורנו הגדולות בעולם, החברה במקום העשירי מכניסה פחות מ-2 מיליון דולר, ואילו היקף ההכנסות של פלייבוי, החברה במקום הראשון, הוא מעל 200 מיליון דולר. מיקרוסופט, גוגל, אמאזון ואפל ביחד מכניסות מעל 200 מיליארד דולר בשנה. להגיד שתעשיית הפורנו מכניסה יותר מהסכום הזה, זו אמירה מגוחכת. אני לא מבין איך היא משתרבבת למישהו לפוסטים שלו.

"מחקרים מכל העולם מראים שבני נוער מדווחים שהם משתמשים בפורנו כדי לקבל אינפורמציה לגבי יחסי מין בחיים האמיתיים." אני מאמין שיש בני נוער שמקבלים אינפורמציה לגבי יחסי מין בחיים האמיתיים מלראות פורנו. אני לא מאמין שיש "מחקרים מכל העולם" שמראים את זה. אני במיוחד כופר בכך שלכותבת הפוסט יש "מחקרים מכל העולם".

כמו שראינו, כל האמירות הללו מופרכות לגמרי. 

אני רוצה להציע מחשבה, מדוע עיוותים מופרכים כאלו קורים לפעמים[2]: לפעמים, המספרים במציאות לא משקפים עד כמה תופעה היא מחרידה בעינינו. להגיד שפורנוגרפיית ילדים היא מחרידה, זה לא מספיק. אם נגיד ש-0.01% מכלל התמונות הפורנוגרפיות באינטרנט הן תמונות המערבות ילדים או ילדות, יכול ליצור את הרושם שאנחנו מקטינים את התופעה. אם נגיד שתעשיית הפורנו מכניסה כ-2 מיליארד דולר בשנה, שזה אחוז מכמה שמכניסה תעשיית הספורט או המשחקים או המשקאות הקלים, זה עלול ליצור את הרושם שאנחנו מקטינים את הנזק שהתופעה יוצרת.

אז אנחנו מגזימים. אנחנו מתחילים לדבר על תעשיית הפורנו כאילו היא מפלצת חובקת עולם; כאילו היא "40% מהאינטרנט!" כדי שנוכל להעביר איך אנחנו מרגישים לגביה. 

אבל זה פוגע באפקטיביות של הטיעונים שלנו. אם 20 שניות בגוגל מספיקות כדי להראות כמה מגוחכות הטענות שלנו, אנחנו מחלישים את הביקורת שלנו על תעשיית הפורנו. במקום שמתייחסים לביקורת שלנו ברצינות, פותרים אותה בלעג, כי אנחנו ממציאים מספרים. 

תעשיית הפורנו עושה נזק. חלק מתעשיית הפורנו מנצל נשים. חלק מתעשיית הפורנו מקדם דימויים אלימים נגד נשים. יש פורנוגרפיית ילדים בעולם, וצריך להיאבק בה עד חורמה. יש בני נוער שלומדים על יחסי מין מפורנוגרפיה באינטרנט (אם כי לא הרבה כמו שאנחנו חושבים), וצריך לתת להם חלופה לזה. הפוסט הזה, הוא לא חלופה.

הפוסט הזה הוא בפירוש, לא איך שפורנו הוא באמת. 


1 - רוב הטקסטים הפמיניסטים מתעלמים לחלוטין מפורנוגרפיה שאיננה בין גברים לנשים, ולא מתייחסים לפורנוגרפיה בין גברים וגברים או בין נשים ונשים. מכיוון שזו עדיין רוב הפורנוגרפיה, זה לא נורא בעייתי, אבל כדאי גם לזכור את זה כל פעם שמישהי אומרת ש"כל הפורנוגרפיה משפילה נשים", כי זה עובדתית לא נכון. בחלק מן הפורנוגרפיה אין נשים בכלל. []
2 - אני לא יודע אם זה המצב כאן; אין לי מושג למה מי שפרסמה את הפוסט הזה, שבבירור אינו נכון, בחרה לפרסם אותו. []