יום שני, 15 ביוני 2015

איך למנוע אונס

האם לא צריך ללמד נשים להימנע מאונס? תוצאות של מחקר אחד שנערך בקנדה מראות בצורה שקשה להתעלם ממנה שיש ערך רב בללמד המנעות.

451 נשים צעירות, בשנתן הראשונה בשלוש אוניברסיטאות בקנדה נבחרו באופן אקראי להשתתף בסמינר על מניעת אונס והתמודדות עם התקפות מיניות; שנה לאחר הסמינר, אותה קבוצה של נשים נבדקה מול 442 נשים אחרות בשנה הראשונה באוניברסיטה, שלא עברו את הסמינר אלא קיבלו עלון בנושא התקפות מיניות; התוצאות היו מובחנות וברורות: בקבוצה שלא עברה את הסמינר היה סיכון כפול (!) לאונס - כמעט 10% מול 5% בקבוצה שכן עברה את הסמינר. הסיכון לנסיון לאונס היה עוד יותר נמוך: 3.4% מול 9.3% בקבוצה שלא עברה את הסמינר, ז"א סיכוי נמוך פי שלושה!

התוצאות ברורות: אם אישה צעירה עוברת סמינר המדריך אותה כיצד להתמודד עם נסיונות אונס, כיצד לזהות סימני סכנה, וכיצד להציב גבולות בהתנהגות מינית, הסיכוי שינסו לאנוס אותה והסיכוי שהיא תיאנס נמוכים משמעותית.

כאשר אנחנו בוחנים את הטקסטים שמקדמות פמיניסטיות להתמודדות עם אונס, אנחנו נראה לעתים קרובות גרסה כזו או אחרת של אותו המשפט: "אל תלמדו אותנו לא להיאנס, תלמדו אותם לא לאנוס". "מה גורם לאונס? אנסים!" ובכן, קשה להתווכח עם תוצאות; הסטטיסטיקה בכתבה היא שבממוצע, על כל 22 נשים שיעברו את הסמינר הזה, אונס אחד ימנע. זו סטטיסטיקה מספיק חזקה כדי לעודד אותנו לשאוף לכך שכל אישה צעירה תעבור סמינר כזה בשנה הראשונה שלה באוניברסיטה; משום שזה ימנע מאות מקרי אונס בשנה. יהיו עדיין מקרי אונס, אבל הרבה מקרי אונס אחרים ימנעו; ואונס הוא משהו מחריד ומזיק מספיק בשביל שזה ימשוך הרבה תשומת לב.

סקירת המחקר גם עוזרת לנו לשים לב לאילו מקרי אונס נמנעים; אנחנו מורגלים לחשוב על אונס בתור סיפור מאוד חד וברור: אישה נמצאת לבדה, גבר זר קופץ עליה מאחורי השיחים - אבל במציאות, הרוב הברור של מקרי האונס הם אונס מצד גבר מוכר: בעל, בן זוג, ידיד, או מכר בדייט. הסמינר גם חשף שבהרבה מקרים, ההתמודדות של נשים עם אונס מצד גבר מוכר היא של הלם ושיתוק; אחת הדרכים שבהן הסמינר עזר לנשים לצמצם מקרי אונס הוא בכך שסייע להחליף את ההלם הזה בתגובות אחרות: השתחררות מאחיזה, צעקה בקול רם. במילים אחרות - הפיכת שתיקה לדיבור, שיתוק לפעולה.

הסמינרים הללו לא ימנעו את כל מקרי האונס, כי חלק ממקרי האונס הם באמת גברים זרים שפשוט מחפשים את מי לתקוף; אבל הם יעזרו למנוע מקרי אונס מגברים מוכרים. פמיניסטיות לא מקדמות פתרונות כאלו ולמעשה נאבקות בהן בצורה פעילה כי קל מדי להפוך קידום סמינר כזה להאשמת הקורבן; קל מדי להגיד "לא צעקת ולא נאבקת, ולכן האונס קרה באשמתך". לצערי, כמו שכתבתי בעבר, המטרה היא לא להאשים את הקורבן אחורה, אלא למנוע נפגעות אונס קדימה; אבל כמו שאפשר לראות בתגובות שם ובמקומות אחרים, הרעיון הזה לא מתקדם. כל ניסיון להציע צעדים לשינוי שלא מתחילים ונגמרים במשפט "תלמדו גברים לא לאנוס" נתקל באטימות מוחלטת.

זה נובע משני גורמים. הגורם האחד, סירוב לקבל את העובדה שמקרי אונס מסוימים, ובמיוחד במקרים של אונס מצד גבר מוכר, קורים לא כי הגבר החליט לאנוס אלא כי הוא לא הבין שהוא אונס. תקשורת ברורה יותר יכולה להבהיר שאין רצון והסכמה מצד האישה, ושהוא צריך להפסיק. סמינרים כאלו, וקמפיינים אחרים לתקשורת ברורה יותר במהלך יחסי מין, שמטבע הדברים פונים גם ואף בעיקר לנשים, יכולים לסייע לנשים לתקשר גבולות בצורה ברורה יותר ולהכין אותם להתמודדות עם חוסר הבנה כזה, שעלול לקרות. תקשורת ברורה יותר תבטל את גורם חוסר ההבנה, ותמנע את האונס. בעוד שאפשר להדגיש מול נערים וגברים צעירים את הצורך בתשומת לב לשפת גוף וסימנים אחרים לא מילוליים ולאותות של רצון והסכמה אצל הפרטנרית שלהם, נסיונות כאלו ינחלו הצלחה חלקית בלבד כל עוד אנחנו לא משלימים אותם עם דחיפה להרגיל נערות ונשים צעירות לתקשר יותר; אם יש מעט מאוד תקשורת שאפשר לפרש והרבה מאוד מקום לפרשנות, יש מקרים רבים של חוסר הבנה. הרגלים מיניים ורומנטים נוכחיים, המדגישים שתיקה ופאסיביות אצל נשים ופיענוח, ניחוש, ונקיטת פעולה על סמך מעט מאוד סימנים אצל גברים, מובילים למקרי אונס שאפשר וצריך למנוע.

הגורם השני הוא העובדה שיש, בפירוש יש כאלו המשתמשים בטיעונים דומים לאלו כדי להאשים את הקורבן. עובדת קיומם של גברים המאשימים את הנפגעת מאונס בכך שהאונס קרה, לא צריכה להשתיק אותי מקידום אמצעים שלדעתי יצמצמו מקרי אונס, אלא מחייבת התייחסות לדבריהם והבחנה בינם וביני. לכן חשוב לי לציין שאני לא מדבר אחורה, לנפגעות אונס, אלא קדימה, למי שלא נפגעה. משום שדיון על מי אחראי על מה ומה היה אפשר לעשות כדי למנוע אונס שכבר קרה, סביר שלא יעזור למי שנפגעה מאונס. אני לא יודע מה כן יעזור, ואני לא מעמיד פנים שיש לי מושג ולא מנסה לנחש; אני בפירוש לא פונה למי שנפגעה מאונס, ולא מחפש לפשפש בקורותיה בניסיון להבין מה לבשה, מה שתתה, מה אמרה ואיפה בילתה ועם מי. אני לא חושב שהאשמה נופלת עליה, כמו שאני לא חושב שאם אתה חוצה את הכביש במעבר חציה בלי להסתכל ימינה או שמאלה ודורס אותך נהג שיכור ונשארת משותק לכל החיים - זה באשמתך; אני כן חושב שכדאי לחנך ילדים וילדות להסתכל ימינה ושמאלה לפני שהם חוצים את הכביש כי עובדתית לעשות זאת מפחית את מספר התאונות ויגרום לכך שפחות מהם ידרסו וחלילה פחות מהם יהפכו לנכים לכל החיים.

המחקר הזה צריך לקבל תשומת לב מצד ארגונים ויחידים המעוניינים לצמצם מקרי אונס אצל נשים צעירות בצבא ובאוניברסיטה; הוא צריך להוביל ליישום סמינרים דומים במסגרות הללו, כדי לצמצם בצורה משמעותית חלק מיותר משלושת אלפי (!) מקרי האונס שנשים סובלות בשנה בישראל. זה לא הכול, אבל זה הרבה; וצריך להגיד את זה.

יום שני, 25 במאי 2015

תני לי להסגביר

דבר מעניין קרה בדרך לפורום - בקבוצת "פמיניזם צעדים ראשונים" שאל בחור את השאלה: "מה זה הסגברה ואיך אני בתור גבר נמנע מלהסגביר" הוא קיבל הסבר, וחלקו מעניין, אבל העיר אחד המגיבים שמשתמשים בהסגברה לאו דווקא כביקורת, אלא כטקטיקה של השתקה, בדומה לביטוי "בחן את הפריבילגיות שלך". 

היה אפשר לפתור את ההערה שלו כתלונה שגורה של גבר שלוקחים לו את הפריבילגיות, לולא התגובה הראשונה לפוסט, זו של שולפת צפורניים, שהדגימה היטב שימוש קלוקל בביטוי הזה. 

נקדים ונאמר שאיננו חושב שהסגברה איננה בעיה קיימת. או שאני מבין הסגברה טוב מאחרות. הגדרה יפה למונח מופיעה (איך לא) בעמוד הו'יקיפדיה

Explaining without regard to the fact that the explainee knows more than the explainer, often done by a man to a woman.

כאמור, זו תופעה קיימת, ואני מניח שיהיה נכון לומר שהיא מתרחשת בעיקר מכיוונו של גבר לאישה; בין אם זה גבר שיניח שהוא מבין יותר מאישה שהוא לא מכיר בנושאים כמו כלכלה, פוליטיקה, עסקים או נושאים אחרים שנחשבים "גבריים", או אולי עמית לעבודה שיניח שהוא מבין יותר מעובדת אחרת, גם אם היא בכירה ממנו או מנוסה ממנו. המונח מצביע על כך שיש גברים, אולי גברים רבים, שנוהגים לחשוב שבממוצע, גברים מבינים יותר מנשים, ולכן הם יכולים להניח שהם מבינים במשהו יותר מבת השיחה שלהם, לא משנה מי היא. 

חשוב לתת להרגל הזה מונח משלו, כי זה הרגל נפוץ וחשוב להצביע עליו; ואם אתה גבר שסובל מן ההרגל הזה, חשוב לך ולנו שתשים לב אליו ותנסה להפטר ממנו בדרכים יצירתיות. אבל רק משום שהמונח מתייחס בעיקר לגברים, ואפילו כולל את המילה גבר בתוכו, אין זה אומר שרק גברים סובלים מהמנהג הזה. בתגובה לפוסט, "שולפת צפורניים" חלקה כמה תמונות עם דוגמאות להסגברה; הנה דוגמה אחת:




זו דוגמה שהזדהיתי איתה מאוד, כי פגשתי אותה ממש לאחרונה בדיון ארוך מאוד על אלימות מינית ואונס; אחד המגיבים באופן די שגור ביקש מבנות השיחה איתו "נתונים" או "קישורים למאמרים" שיתנו תוקף להודעות שלהן; הוא סירב לקבל את ההודעות שלהן כבעלות ערך, אם הן כללו טענות סטטיסטיות כמו "מקרים רבים" או "כמעט כל הנשים", ללא הנתונים הללו. אחד הדברים הכי מרתיחים שיש הוא שהאדם איתו אתה מדבר מבטל כל מה שאתה אומר ומסרב להתייחס לדברים שלך ברצינות, מתוך עמדה מופרכת וצבועה שהוא עצמו לא עומד בה. 

מה שהפך את התמונה הבאה למפתיעה במיוחד:




חשבתי כמה מוזר זה שפמיניסטית כלשהי תחשוב שהיא מבינה איך גברים חושבים טוב יותר מגבר אחר. לא כי זה בלתי אפשרי, אלא כי נראה שהיא "לא מייחסת חשיבות לחוויה שלי ושל גברים אחרים"; נראה שהיא חושבת שהיא מבינה טוב יותר מהגבר שמולה, לא משנה מי הגבר שמולה. 

הסגברה זה מונח טוב וחשוב כי הוא מצביע על הרגל קיים, והדבר הראשון שצריך לעשות כדי לעקור הרגל שלילי קיים ולהחליף אותו בהרגל חיובי יותר הוא להכיר בו ולדעת לזהות אותו; אם אתה שם לב שאתה מזלזל בבת השיח שלך ומניח מראש שהיא לא מבינה על מה היא מדברת, אתה צריך להשתדל להפסיק וללמוד להמנע מהנחות מוקדמות כאלו. אבל, אולי, השילוב של המילה "גבר" במונח הזה גורם לפמיניסטיות מסוימות להניח שזה משהו שיכול לקרות רק בין גבר לאישה, במקום משהו שיכול לקרות בין כל אחד לכל אחד.