יום שני, 13 בנובמבר 2017

מהפיכת ההטרדות המיניות צריכה לכלול גם גברים

(הערה מקדימה: פוסט זה הוא חלק מסדרת שלושים ימים של פמיניזם, סדרה שתלווה אותנו לכל אורך חודש נובמבר. לחיצה על הקישור או על התגית "שלושים" תוביל לאוסף כל הפוסטים השייכים לסדרה)
אומרים לנו שמתחילה מהפיכה. גברים חזקים, גברים מקושרים, גברים שרואים בעצמם, ואולי גם אחרים ראו בהם, בלתי-מנוצחים, נחשפים כמטרידים ותוקפים, והגאות החברתית עולה נגדם. כן, יש עדיין אנשים שמתקיפים את המתלוננות, שמחפשים להכפיש את שמן, ששואלים "למה עכשיו?" או מנסים למצוא תירוצים; אבל אפשר להרגיש את הרוח משתנה באוויר. בשנים הקרובות, יש אומרים, יהיה בלגן כאשר הגבולות החברתיים מצוירים מחדש, אבל בסוף, אחרי שנתיים או חמש או עשר, נשים יוכלו ליהנות ממקומות עבודה, ממרחבים ציבוריים, בטוחים יותר ונעימים יותר.

זה מצוין.

על כן, זו הזדמנות מצוינת לדבר על זה שהטרדות מיניות, ואפילו התקפה מינית הם בסדר גמור - כל עוד מבצעות אותן נשים בטלוויזיה או בקולנוע, נגד גברים. את רוחות השינוי המנשבות אנחנו צריכים לרתום לטובת שינוי גם בממד הזה, וזה לא יעבוד בלי שיתוף פעולה של נשים. בדיוק כמו שנשים מבקשות מגברים לכעוס, להגיד משהו, לפעול נגד הגברים שמטרידים ותוקפים, כך גם אנחנו צריכים לדרוש מנשים שיתוף פעולה ותמיכה בנוגע לביטויים של הטרדה מינית או התקפה מינית נגד גברים.

קחו לדוגמה את הפרסומת הזו:


דמיינו את המצב ההופכי מגדרית; שלושה גברים, בחברותא, שותים אלכוהול, צופים דרך חלון פתוח באישה ערומה שכרגע יצאה מהמקלחת. הם צוחקים, נהנים מן הכוח שיש להם על הגוף שלה, על היכולת שלהם לפלוש לפרטיות שלה בלי שהיא שמה לב; אחרי כמה שניות, הצחוק נרגע, ושלושת הגברים מתחילים להתרגש מינית; הגוף שלה כל כך מושך ויפה שפעולת ההתלבשות רק מדגישה כמה טוב היא נראית; כמו מסגרת טובה של ציור. 

לא הייתם רואים פרסומת כזו בשום מקום; כבר לא מראים סיטואציות שבהן שלושה גברים מתחרמנים מאישה ערומה שיוצאת מהמקלחת בתור משהו לגיטימי. אין זה לומר שהכול טוב ואין שום סקסיזם בשום מקום, עולם הפרסום עדיין מכיל הרבה מאוד מסרים בעייתיים מאוד בנוגע לנשים - וכאשר גולדסטאר מוציאים פרסומות סקסיסטיות, ארגוני נשים קוראים להחרים את המוצרים שלהם ובכל רחבי הרשתות החברתיות שותי גולדסטאר מתבקשים להצטרף למחאה. אתם לא תמצאו מחאות כאלו ביחס ל Hoodies. 

תשובה אחת יכולה להיות שיחסי הכוח גורמים לכך שהסימטריה כאן מסולפת; יש פמיניסטיות שיגידו שהמבט הגברי נמצא בכל מקום אז "לא נורא" אם מדי פעם עושים קצת חפצון לגוף הגברי[1]. לא צריך להתייחס לזה; אם אישה נותנת סטירה לגבר, לא צריך להגיד שזה לא כואב באותה מידה כמו אם היה נותן לה סטירה כדי להגיד ששתי הסטירות הן מעשי אלימות ולא צריכות להתרחש.

בנוסף, הסיטואציה המוצגת כאן גם רעה לנשים. הסיבה שאין אותה מחאה כלפי ייצוגים כאלו של הטרדות מיניות כלפי גברים היא שבייצוגים רבים, המיניות הגברית היא משהו תוקפני, טורפני, וחסר מעצורים, ואילו המיניות הנשית, אם בכלל קיימת, היא משהו פאסיבי, כמעט פריג'ידי, שחייב לקבל ריגושים מבחוץ. זה ייצוג שמראה נשים כמשהו חלש, ואין שום סיבה שנשים יסכימו לזה.

כאשר נושא פוגע בעיקר בנשים, זה צודק לגבי שגם גברים פמיניסטים יתגייסו להתמודד איתו ולדבר עליו, בגלל שאנחנו נאבקים למען עולם צודק יותר לכולם. גם כאן, בנוגע לייצוג של הטרדות והתקפות מיניות כלפי גברים, זה נושא שפוגע בעיקר בגברים, וצודק שנשים פמיניסטיות יתגייסו להתמודד איתו ולדבר עליו.



1 - עם החפצון דווקא אין לי שום בעיה, אבל הסיטואציה שבה פולשים שלושה אנשים לפרטיות של אדם אחר ככה כאשר הוא יוצא מהמקלחת, זו סיטואציה אלימה, ללא שום ספק. []

יום ראשון, 12 בנובמבר 2017

כוח חיובי - כי להיות גבר זה להיות חזק

(הערה מקדימה: פוסט זה הוא חלק מסדרת שלושים ימים של פמיניזם, סדרה שתלווה אותנו לכל אורך חודש נובמבר. לחיצה על הקישור או על התגית "שלושים" תוביל לאוסף כל הפוסטים השייכים לסדרה)
"גבר אמיתי הוא גבר חזק". כוח פיזי, עמידות רגשית, דעות מוצקות וברורות; הוא צריך להתנהל בחיים שלו בדחיפות ומשיכות, בשבירת דברים, ולעולם, לעולם לא להתקפל. זו גבריות. 

באחת התגובות לפוסט שלי על הצורך בארגז כלים לגבריות חדשה, כתב Standback ככה:

"אין לי הרבה רעיון מה זה "גבריות," או מה שאני רוצה שזה יהיה. אני גבר, אבל אני לא מרגיש ש"גבריות" היא דבר שיש לי, או שממש רלוונטית אלי, או שהיא חלק מההגדרה העצמית שלי (מעבר ל"אז אני לא סובל מכל השיט החברתי שנשים סובלות ממנו")."

הדבר הזה, הסנטימנט הזה ש"גבריות" זה לא משהו מורגש, היא פריבילגיה גברית די ברורה. כבר סימון דה-בובאר כתבה על זה, ש"קתוליות", לדוגמה, מוגדרת בעצם לפי הגבר הקתולי, כאשר האישה הקתולית היא "קתוליות + אישה"; הגבר הוא ברירת המחדל, הוא "האדם הבסיסי", וגם Standback כותב: "אני יכול לדבר יפה-יפה על אנושיות, אבל אני לא מרגיש שיש לי שום דבר בכלל להגיד על גבריות", כביכול איזה דמות אידיאלית מניסוי מחשבתי של רולס, מנותקת מהקשר מגדרי ספציפי לזמן ולמקום שלנו.

כמובן ש-Standback הוא גבר, ואני לא חושב שהוא מתאר את המצב באופן מדויק; אני חושד שהוא עושה חיבור בין הדברים שהוא רואה בתור "התנהגות נכונה" ובין "התנהגות נכונה כגבר", כמו הרבה גברים אחרים. כמו שנכתב פעמים רבות, על השיוך בין תכונות גבריות ובין תכונות טובות, ובין תכונות נשיות ובין תכונות רעות, החיבור הזה מתחיל כאן; במקום לחשוב על עצמי כעל גבר במקביל לתכונות החיוביות שאני חושב שצריך להיות לאדם, אני חושב עליהן על בסיס הנתון השקוף לי שאני גבר; וכתוצאה מכך, מה שנפרד מן הגבריות, או אפילו הופכי לה, הופך להיות נפרד מן הטוב, ואפילו הופכי לא.

אני חושד ש-Standback יודע היטב מה זו גבריות משום שהמודל של גבריות כחוזק נמצא סביבנו ללא הרף; זו התכונה המשויכת לגברים הכי הרבה, וכאשר גברים מדברים על מה זו גבריות, הם בעיקר מדברים עליה. "חוזק" היא תכונה אמורפית כמעט כמו גבריות; המחשבה הראשונית היא על חוזק פיזי, על הגבר השרירי[1], הבריא, הפותח צנצנות וחסין לכאב ומחלות, אבל חוזק נדבק לגבריות בדבק מגע; הוא ממשיך הלאה לתחום הרגשי, הנפשי, למערכות יחסים ולתכונות אופי. חוזק דורש מאיתנו, כגברים, לא לצאת אף פעם מהקופסה; לא להפסיק אף פעם להיות "בסדר", לא לחרוג אף פעם מהתחום הנורמלי. חוזק זה קשיחות, ובגבריות, חוזק זה דבר מאוד מגביל.

כי לא רק שגברים אינם חולים, הם גם לא סובלים ממחלות נפש, לא הולכים לרופא או לפסיכולוג, לא בוכים כי עצוב או בודד או מייאש; הם לא סנטימנטלים, לא זוכרים ימי הולדת או ימי נישואים ולא מכירים אף חבר ואף מורה של הילדים; לא אכפת להם להיות רווקים, לא כזה חשוב להם להיות הורים, הם מעריכים רק את השעון, המכונית והמחשב היוקרתיים, אבל לא שום דבר אחר ובטח שלא צריכים להיות יפים או מטופחים[2] או מושכים; הם לא קרייריסטים, כי ברור מאליו שהם הולכים לצאת לעבודה, ולעבוד נורא קשה כדי להצטיין בזה; הם תחרותיים, מקוריים, ונעים תמיד בין הגאון ובין המטורף, אם לא משלבים את שניהם; יש להם חוש טכני, ראייה מרחבית (אבל לא יכולים לעשות שני דברים בעת ובעונה אחת) והם אף פעם, אף פעם לא מודים שהלכו לאיבוד.

היות "גבריות" מושג שקוף ל-Standback ולמיליוני גברים אחרים, והעדר הדיון במה זו גבריות, גורם להרבה מאוד הססנות בתעוזה לשנות ולהרחיב את המושג הזה; באופן מצער, דווקא משום שגבריות היא חוזק, וחוזק זו קשיחות, היא גם תכונה שמקבלת פחות את העמימות, רב-המשמעות, ולפעמים אפילו הסתירה הפנימית המתחייבת מדיון בתכונה כדי להרחיב ולשנות אותה. 

חשוב שלא נטעה לחשוב שגבריות זה דבר שביר; זה לעג די נפוץ אצל פמיניסטיות כלפי גברים, כאשר הן מצביעות על כך שגברים לעתים קרובות מאשימים גברים אחרים שהם "לא גברים", או ליתר דיוק מאשימים אותם שהם "נקבה" או "הומו" שהם, כמובן, המונחים המנוגדים לגבריות[3]. גבריות היא לא דבר יותר או פחות שביר מנשיות, שגם היא משהו שלנשים אין בעיה לבקר אצל נשים אחרות (נגיד בסדרת הפרסומות הזו שבה משווים בין לא לגלח ובין להפסיק להיות אישה) אבל היותה שקופה פירושה שמדברים עליה פחות במובן החיובי. אז נשים מדברות על נשים ונשיות, ומתי הן מרגישות יותר ופחות אישה; אצל גברים זה עולה רק כהתקפה, כחברות, להשאיר אותם בתוך הגבולות הקשיחים של גבריות - ושאר הזמן, זה פשוט שקוף. לכן זה נראה שביר. אבל אני לא יכול לחשוב על משהו פחות שביר מאשר גבריות; זו הזהות הכי בסיסית שאנחנו נולדים לתוכה. עוד לפני שאמרו "זה איתי", אמרו "זה בן", ומאז לא מפסיקים. אין אף תכונה שאני יכול לאמץ לעצמי, אין אף הרגל שאני יכול לשבור, שיגרום לזה שאני אפסיק להיות גבר, ואותו הדבר הנכון לגבי כל שאר הגברים.

אני חושב שחוזק היא נקודת הפתיחה הטובה ביותר לגבריות חדשה, חיובית, ובונה. להיות מישהו שאפשר לסמוך עליו, מישהו שמספק, שעושה, שתורם, שנותן; מישהו שמוסיף לעולם, יותר מאשר גורע ממנו, ומשאיר אחריו עולם טוב יותר מאשר העולם שלתוכו נולד; מישהו שמדגים ערכים חיוביים; מישהו שמעיז. אני לא חושב שזה סוף פסוק; יש הרבה מה לדבר גם על הקשר ההיסטורי, המשמעותי שבין גבריות, חוזק ואלימות; ועל איך אנחנו מסתכלים על חולשה פיזית, חולשה נפשית, חולי וחוסרים בהקשר הזה. זו נקודת התחלה לדיון, לא המסקנה ההכרחית שלו. אני כן יודע שאנחנו צריכים להתרחק מדיבורים כאלו על "גבריות רעילה" הכורכים ביחד את הרצון להיות עצמאי או ערכים הרואים בחוזק דבר חיובי, עם הרגלים שליליים של הדחקת רגשות וצרכים כמשהו הכרחי; אנחנו צריכים להתרחק ממי שמגדיר גבריות בשפה מהותנית, ובמיוחד ממי שמגדיר גבריות בשפה מהותנית כדי להגיד שגבריות היא דבר רע, ואנחנו צריכים להיות "פחות גבריים". שום דבר לא יהפוך אותנו לפחות גברים; אבל באותו אופן שום דבר לא מונע מאיתנו לשנות את ההרגלים שלנו ולאמץ הרגלים וערכים חדשים כי אנחנו חושבים שהם טובים יותר.




1 - חשוב להזכיר שאנחנו מדברים על גבריות מודרנית, גבריות של החצי האחרון של המאה ה-20, ותחילת המאה ה-21; ידיד הבלוג ישי מרזל ציין בעבר שמודל הגבריות במאה ה-19, למשל, היה דווקא של גבר מאופר, מגונדר, חיוור משום שלא נחשף לשמש - במילים אחרות, מי שיש לו את היכולת, הפנאי והעושר להתרחק מעבודת כפיים כל המעמדות הנמוכים. עכשיו כאשר עבודה משרדית משעממת, או עבודה בפס ייצור ללא מאמץ פיזי, לאור מנורות פלורסנט בוהקות, השרירים של חדר הכושר והשיזוף של החופשה דווקא הם מצביעים על הפנאי והעושר של הגבר. [] 2 - זה, בהשפעת חברות האופנה שמצאו שוק ענק לא מנוצל, התקדמות בזכויות של הומוסקסואליים וצמיחת מעמד המשפחות בקבוצת "שתי משכורות, אפס ילדים" הולך ופחות; אבל גם היום תחומים שלמים של טיפוח הם נחלת נשים בלבד. [] 3 - כמה אירוני, אם כך, שאפשר להיות גבר ממין נקבה, וכמובן שאתה חייב להיות גבר כדי להיות הומו... []