יום ראשון, 24 ביולי 2011

מה עושים בכיכר

מהר מהר לפני שהאנרגיה שוקעת., לפני שהחום יורד, לפני שמיתרי הקול שוכחים את הקריאות המהדהדות, מעשרות אלפי אנשים, צועקים ביחד, מבקשים צדק חברתי, שורקים "בוז" לביבי ושולחים אותו הביתה - עם פנסיה ותנאים מלאים. רק שילך. נקעה נפשו של העם ממנו; או לפחות החלק הזה ממנו.

חברי הכנסת מהשמאל מתביישים לצאת מהבית. מתביישים להגיע למאבק. אמרו להם מאגודת הסטודנטים ששמאל זה רע; זה לא פוטוגני. זה לא נראה טוב בחדשות. אם יגיעו, אז עלולים להגיד עליהם מילים לא יפות. כמו שהם "שמאלנים". זה בגלל ששמאלנים אוהבים ערבים; שונאים את ישראל; ויהרגו את כולנו. 

שמאל זה צדק חברתי. שמאל זה מדינת רווחה. שמאל זה לדאוג לפריפריה, לסבסד פעוטונים לנשים עובדות, להעלות שכר של עובדים סוציאליים ומורים, לחנך לאהבת האדם ולא רק לאהבת ישראל, ביטוח בריאות בר השגה ודיור בר השגה ותחבורה ציבורית בת השגה. שמאל זו מדיניות ופוליטיקה שחברי הכנסת מהשמאל לא מצליחים כבר לקדם. אין להם כוח.

ימין זה שוק חופשי. זה להפריט. זה לדאוג לעשירים, כי הם "יוצרים מקומות עבודה", כי הם מביאים השקעות, ואולי ימשכו את כלכלת המדינה כלפי מעלה בשרוכי מגפייה. כמו שצעקו בהפגנה; זו לא טעות - זו מדיניות. זה לא במקרה שנתניהו היה שר אוצר ואז ראש ממשלה והביא אותנו עד הלום; זה לא במקרה שהפרטה רודפת הפרטה ורק אלו שעומדים בין לבין משלמים יותר ויותר וזוכים בפחות ופחות. זו לא טעות. זו מדיניות.

הנוכחות הכי מרשימה, לצד החולצות הכחולות של הנוער העובד והשומר הצעיר, הייתה של חד"ש. דגלים אדומים, שלטים נוקבים, וקריאות; קריאות. קריאות! צדק חברתי. מדינת רווחה. די לשלטון ההון. הכוח אצל העם. הכוח אצלנו. 

אלו משפטים של השמאל שנאלם דום; איפה הייתה מרצ? איפה היו חברי הכנסת מטעמה, איפה היו חברי המרכז, חברי עיריות, חברי אופוזיציה? מה קרה לנציגי הציבור?

הם מפחדים לבוא. מפחדים שיזרקו עליהם מים, אבל עוד יותר מפחדים שאין להם בוחרים. שבבחירות הבאות הגוש יצטמק עוד יותר. הם רוצים להצטופף במרכז, ליהנות קצת ממצביעי קדימה לשעבר, אולי להצליח לקבל איזו ועדה. העיקר שלא ירביצו להם. הם רואים את האדום בעיניים של ליברמן ויודעים שהמכות עוד יבואו.

לכן צריך להיות בכיכר. שינויים נדחפים על-ידי העם, אבל הם דורשים פוליטיקאים שיבצעו אותם. נציגי ציבור. מחוקקים. ראשי עיריות. חברי ועדות. אנחנו צריכים אופוזיציה. מישהו שיציג חלופה; מישהו שישמע את זעקתנו ויבין שיש מי שרוצה לשמוע את החלופות שיש להם להציע. מישהי להצביע בעדה; לבחור בה. מפלגת שמאל. כזאת אמיתית, כמו שהייתה לנו פעם. לפני שכולם נסעו לאוסלו וחזרו דיפלומטים ושכחו להיות משהו חוץ מזה.

זו הסיבה שאנחנו באים לכיכר; כי לא קיבלנו מה שרצינו. עדיין.
זו רק תחילת המאבק. 
יש עוד דרך ארוכה. אבל בסופה יהיה טוב. 

יום ראשון, 17 ביולי 2011

Cary Brothers

חשבתי לעשות משהו קצת זול, לאסוף כמה שירים ב-YouTube יחדיו, ליצור playlist, ולשים אותה כאן.






אז כך עשיתי.

יום שישי, 15 ביולי 2011

זה לא דיון על סקסיזם ברשת

ברשימה אליה אני מכותב נשלח לינק לקומיקס המתאר כיצד, לדעתה של הכותבת, ייראו כל הדיונים על סקסיזם ברשת (ובחיים האמיתיים) אי-פעם, תמיד, לנצח, לא משנה מה. מכיוון שאני חובב גדול של דעות קיצוניות, החלטתי... לשכתב מעט... את הקומיקס הנ"ל. מומלץ לקרוא לאור הקומיקס הקודם. תהנו (ותודה להדר עם העריכה). 

יום שלישי, 12 ביולי 2011

חרם זה לא צחוק

במידה ויש לכם ברירה בין שני מוצרים בעלי ערך זהה, אם האחד מהם יוצר מעבר לגבולות הקו הירוק, ונשען לשם הייצור שלו והבאתו למדף הסופר הקרוב למקום מגוריכם על סבלם של מיליונים, והאחר לא, אני מעודד אותם להקשיב לצו מצפונכם. רשימה של חלק מהמוצרים ניתן למצוא כאן[1].

חרם? מה, אנחנו בגן?

חוק "החרם" אושר אתמול, והוא במהרה הפך לדבר החם שכל הבלוגרים מדברים עליו. הוא עודד פרוזה מרגשת, והשוואות מתבקשות לגרמניה הנאצית. "זה לא מדרון חלקלק, זו נפילה חופשית", הסוף קרב, וכו'. מצד הקרובים, שמתי לב לאדישות מסוימת, ואצל אחדים, אפילו התנגדות נחרצת להתנגדות; "המרכז השפוי", השם המכובס לרוב המוחלט של העם שאדיש לפוליטיקה ולא מבין מה הקשר בינה לבין מחיר הקוטג', לא מבין על מה המהומה. המהומה, כרגיל, היא על כסף.

יום שישי, 8 ביולי 2011

בשר זה לא רצח

יש לי בעיה עם צמחונות. לא עם צמחונים, בהכרח, אני מכיר כמה והם מאוד נחמדים, פשוט צמחונות, כעמדה פילוסופית, היא עמדה טיפשית. דווקא בתור עמדה צרכנית, אני יכול להבין אותה - אבל אז, לא ברור לי למה טיעונים צמחוניים חייבים להיות טיעונים פילוסופים...

בשר זה רצח

הסיסמה המופיעה על מיליון מדבקות ובראש מיליון עלונים מטומטמת בעיניי במיוחד. הריגה, הפסקת חיים של יצור חי, היא עניין עובדתי - אם אני מבצע פעולה שמסיימת חיים של משהו, הרגתי את אותו משהו. אבל "רצח" היא אמירה מוסרית על ההריגה הזו; כדי שהריגה תהיה רצח, אנחנו חייבים לקטלג את ההרוג כקורבן. חייל שהורג חייל, מדינה שמוציאה להורג פושע, אדם שמגן על חייו בכוח קטלני - כל אלו דוגמאות להריגות שלא בהכרח נגדיר כרצח[1]. אם לאכול בשר פירושו להיות שותף לרצח, אנחנו צריכים להגדיר את הפרה שהרג השוחט בתור קורבן. בכך, פתחנו דלת אבסורדית למציאות שבה פרה היא גורם מוסרי, שיש לו זכויות. כמו למשל, הזכות לחיים.

רדיפה אחר האושר

אם לפרה יש זכות לחיים, האם יש לה זכויות אחרות? חופש התנועה, זכות הקניין, זכויות רבייה? אם להרוג פרה זה רצח, אז לשים פרה ברפת זו כליאה. אז להרביע פרה עם פר זה אונס, ולקחת את העגל שלה לפינת חיות בבית הילדים בקיבוץ זו עבדות. הטענה שלפרה יש רק את הזכות לחיים היא טענה מגוחכת; או שפרה היא גורם מוסרי בעל זכויות, או שלא. מי אנחנו שנאמר שיש לה רק זכות אחת, ורק את הזכות לחיים? כמו שאמר ו'יליאם ו'אלס, עדיף מוות על חיים ללא חירות. אולי גם פרות היו מעדיפות למות מאשר לחיות ברפת.

מן הדבש ומן העוקץ

אם פרה היא גורם מוסרי, אז בנוסף לזכויות מוסריות, יש לה גם אחריות מוסרית. היא אחראית לבחירות שלה. אז איך פרה, שהיא גורם מוסרי, אמורה לאכול? אני מניח שהיא יכולה למכור חלב ולתת חרא תמורת זכויות אוכל ומגורים - אבל אז אנחנו נתקעים בשלב של חתימה על חוזה והסכמה על תעריפים... וקשה לי להאמין שרפתנים יסכימו לתת לפרות זכויות עובד. 

חי באות ו"ו

העמדה שלפרה יש זכויות מוסריות נהיית מגוחכת במיוחד ברגע שאנחנו עוזבים את העולם של דיסני, שבו חיות מדברות, יש להן רגשות, והן מנהלות מערכות יחסים בין-גזעיות[2]. ברור לכל צמחוני שאם לפרה יש זכויות מוסריות, כך גם לחזיר, כבשה, ועז. מה לגבי כלב וחתול? ציפורים? דגים? רוב הצמחונים לא אוכלים שום סוג של בשר: בקר, צאן, עוף, דגים. אבל מה לגבי חרקים? מה לגבי החיידק והנגיף? איפשהו צריך להעביר גבול בין אורגניזם חי בעל זכויות, כמו פרה, לאורגניזם חי ללא זכויות, כמו חיידק האבולה. קל לנו מאוד להעביר קו בין בני אדם, שהם אורגניזם חי בעל זכויות, לבין פרות, ציפורים ודגים - כי בני אדם יכולים לתקשר זה עם זה ולהבין את הרעיון של זכות, אחריות, בחירה ומוסר. כל שאר בעלי החיים, לא.

תעשה שלא יכאב

צמחוני חכם יראה שהחזקת עמדה הטוענת שפרה היא גורם מוסרי הוא מבוי סתום, וילך מכיוון אחר: סבל. בעלי חיים מרגישים סבל. צמחים, חרקים, חיידקים ונגיפים, כנראה שלא. אז, פרה אינה גורם מוסרי, אבל השוחט כן. אם אנחנו יכולים להפריד בין שתי פעולות שונות (האחת, שגורמת סבל, והשנייה, שלא גורמת סבל) אז אנחנו יכולים לתת להן ערך מוסרי שונה. אנחנו יכולים להגיד שאין זה ראוי שהשוחט גורם סבל לפרה. יש ארגונים בינלאומיים שזה בדיוק הכיוון שלהם - ארגונים כמו WWF לדוגמה, שעובדים להבדיל בין אוכל שגורם נזק וסבל לבין כזה שלא. כשאנחנו רואים סמל של דולפין על פחית טונה, אנחנו יודעים שדגו את הטונה הזו באופן שונה מטונה בפחית שאין עליה את הסמל הזה. אנחנו יודעים שביצי חופש הגיעו מתרנגולות שאיכות החיים שלהן שונה מאלו של ביצי תנובה. אנחנו יודעים שכבד אווז בקליפורניה מגיע מאווזים שלא סובלים מפיטום. אנחנו רואים שברגע שאפשר להבדיל בין שתי פעולות שונות, אפשר גם לתת להן מובן שיווקי, ולהשפיע על אנשים לבחור ביניהן. ככל שיותר אנשים יקנו ביצי חופש, כך מצבן של התרנגולות, כל התרנגולות, יהיה טוב יותר. זו הסיבה שסמל הארנב על מוצרי קוסמטיקה הביא לזניחת המנהג לבדוק מוצרי קוסמטיקה על בעלי חיים. זו הסיבה שסמל הענן הלבן על מטהרי אוויר הביא לזניחת השימוש ב-CFC.

צמחונות כעמדה צרכנית

אני לא אוכל עגל "רך" - עגלים שגודלו במצב של ניוון שרירי מכוון כדי לגרום לבשר להיות רך יותר. אני גם לא אוכל כבד אווז מפוטם, אם כי יצא לי לאכול כבד אווז מיובא מאירופה, שגם בה הפיטום נגד החוק. אני לא קונה ביצי חופש, אבל זה בגלל שהן עולות פי שתיים מביצים רגילות. לו הייתי צמחוני, והעמדה הזו הייתה חשובה שלי, המטרה הגדולה שלי הייתה לייצר אותה הבחנה שניתן לעשות בין כבד עוף וכבד אווז או בין בשר עגל לבשר עגל "רך" גם בבשר בקר רגיל שנמכר בסופרמרקט. אם פרה מבלה את חייה בשוטטות באיזו חווה אקראית בארגנטינה או ברמת הגולן, ומסיימת את חייה ללא כאב אחרי שהשוחט הימם אותה כדי שלא תסבול, אני לא רואה שום בעיה עם אכילת הבשר שלה. האמירה הברורה, שיש להם בחירה בין בשר שמגיע מסבל ובשר שלא מגיע מסבל וראוי שיבחרו בבשר שלא מגיע מסבל, היא אמירה שרוב אוכלי הבשר יוכלו לאמץ.

בסוף יהיה לא טוב

כמו שאמרתי בתחילת דברי, יש לי בעיה עם צמחונות. לא עם צמחונים, בהכרח; פשוט נראה שהעמדה הצמחונית, אצל רוב הצמחונים שדיברתי איתם, לא מגיעה מעמדה מוסרית טיפשית שמנסה להעמיד פנים שפרות הן גורם מוסרי, וגם לא מעמדה צרכנית פרקטית שמבחינה בין בשר לבשר. היא מגיעה מרגש חזק, שיצורים גדולים שיש להם עיניים לחות וגורים קטנים הם איכשהו כמונו. לכן להרוג אותם ולאכול אותם זה לא בסדר. וזהו. צמחונים אומרים "בשר זה רצח" לא כי הם מבינים מה הביטוי הזה אומר, אלא פשוט כי זו מילה חזקה מספיק כדי להעביר את הרגש שהם חשים שמישהו אוכל בשר. כעמדה רגשית, זו לא עמדה שהם יצאו ממנה או שאפשר לשכנע בה אנשים; מקסימום אפשר לגייס אליה אנשים נוספים באמצעים רגשיים. אני, כשהייתי קטן לא ראיתי את הסרט "במבי" ולא עברתי טראומה. לכן, בכנות, לא ממש אכפת לי מפרות.
ככה זה.


1 - עמדה פציפיסטית יכולה לטעון שכל שימוש באלימות לסיים חיים הוא רצח, ואין דבר כזה הריגות מוצדקות. אבל גם עמדה כזו לא יכולה להצדיק צמחונות.
2 - במדגסקר 2, אחד הזוגות הרומנטיים בסוף הסרט הוא ג'ירף ונקבת היפופוטם. I'm just saying.