יום רביעי, 1 באוקטובר 2014

שני מקרי אונס היפותטיים


שימו לב, שום דבר ממה שמתואר בסיפור הזה לא קרה באמת.

"אהבה" הוא שם זול למלון זול בתחנה המרכזית הישנה, שבו יש זוגות השוכרים חדר לפי שעה, שבו הם יוכלו להתייחד.

יום אחד, היום שבו מתרחש סיפורנו, הלכה סופיה, המנהלת של המלון, במסדרון בקומה השלישית בשעת בוקר מוקדמת, כאשר שמעה שניים משומרי הלילה, קסטור ופולוקס, מתווכחים ביניהם. סקרנית ומוכנה לפשר הציצה מבעד לדלת חדר האבטחה, וראתה את שניהם יושבים מול מסכי מצלמות האבטחה, מצביעים בלהט על שניים מהמסכים ועליהם קפואות שתי תמונות; בשתיהן רואים גבר ואישה, זוג שונה בכל מסך, באמצע אקט מיני. במקרה, או שלא במקרה, שני הזוגות היו קפואים בדיוק באותה התנוחה.

"מה קורה כאן? על מה הוויכוח?"
שני שומרי הלילה הסתובבו בכסאם לעבר הבוסית שלהם, וקסטור הצביע מעבר לכתפו "אנחנו פשוט מתווכחים אם היה כאן אונס, או לא." סופיה הרימה גבה, ואז במהירות הצביעה לעבר אחד המסכים, "ובכן, כאן" אמרה (ושכחתי לעבר אילו מהמסכים היא הצביעה) "היה אונס; מוקדם יותר היום היא התלוננה בתחנת המשטרה; ואותה" אמרה, והצביעה לעבר המסך השני (שכחתי איזה) "שמעתי מדברת בשירותי הנשים - היא תיארה את הלילה שעבר עליה כנחמד, ולא יותר; בטח שלא כאונס! אבל על מה יכול להיות הוויכוח ביניכם?"

"ובכן", אמר פולוקס, "תסתכלי על המסכים; תצפי בקלטות. אין שום הבדל בין האירועים! בשניהם קרה בדיוק אותו הדבר, אז אני אומר - "
"לא נכון" קטע אותו קסטור, "כרגע שמעת את גברת סופיה אומרת: כאן היה אונס, וכאן לא" והצביע במרץ על שני המסכים ביחד "אז ברור, שהיה ביניהם הבדל כלשהו. המצלמות פשוט אינן רגישות מספיק כדי לאתר את ההבדל. אבל בטוח שהיה סימן כלשהו, כלשהו, שהגבר יכל לקלוט ולהבין שהיא לא רוצה בזה."
"איזה מין סימן?" שאלה סופיה
"לא משנה איזה; תנועה, או הברה כלשהי, ניע של הראש, הדיפה עם היד; אולי קפאון היכן שאמורה להיות תנועה. משהו, קטן ככל שיהיה, היה שם. סימן חיצוני, פיזי, שהוא היה יכול לקלוט."
"ויש את זה בכל מקרה?" שאלה
"בוודאי! בכל מקרה שבו האישה לא רוצה, היא מסמנת את זה, איכשהו."
"אז אפשר אולי" הציעה סופיה, מביטה לתקרה במחשבה "לעשות רשימה כזו של סימנים; קטלוג, אולי. להפיץ אותו בקרב הגברים כולם, כשהם מגיעים לבגרות מינית, וכך ידעו תמיד מה לבדוק. כך נמנע כל מקרה של חוסר הבנה או חוסר תשומת לב; כי ידעו כולם בדיוק מה עליהם לבדוק."
"לא" התנגד קסטור "זה יכול להיות שונה מאישה לאישה."
"אוקי" משכה בכתפיה סופיה, "אז כל אחת נשאל אותה מה הרשימה שלה, ונבדוק האם עשתה אחד מהסימנים הללו במהלך המאורע."
אז החל לנוע קסטור בחוסר נוחות בכיסאו, "אני לא בטוח שאנחנו צריכים להתחיל לברר מה היא עשתה אם היא זו שנאנסה -"
"בדיוק!" קטע אותו פולוקס "זה לא משנה מה היא עשתה או לא עשתה! רק אם היא עברה אונס! אם היא אומרת שעברה אונס, הרי שהיה אונס."
"אוקי" אמרה סופיה, "אז נביט בשני המקרים, שיכולים להיות זהים לגמרי, ואם אחת" החוותה לעבר מסך אחד "אומרת שהיא עברה חוויה של אונס הרי שזה היה אונס, ואם אחרת" אמרה והחוותה לעבר אותו המסך "אומרת שלא עברה חוויה של אונס, הרי שזה לא היה אונס. חד וחלק."
"אהם..." כך פולוקס
"אתה בטח לא אומר שאם מישהי עברה חוויה של אונס באירוע כלשהו, אז כל אישה אחרת באותו האירוע בהכרח הייתה עוברת חוויה של אונס, נכון?" פולוקס נענע בראשו לשלילה
"ובכן, אם אונס הוא בכל מקרה שבו אישה עוברת חוויה של אונס, הרי שאין כל טעם בכל בתי המשפט או הנסיונות להגיע לחקר "האמת"; הרי הבדלים פיזיים לא נמצא בכל מקרה. כל שמשנה הוא מה שעובר בראשה של אותה אישה. אם היא אומרת שהיא עברה אז חוויה של אונס, הרי שכך היה, והיה אונס."
"אהם... אני לא בטוח אם אין טעם בלברר, אחרי הכול, יש תהליך, חזקת חפות, האשמה אינה שקולה להרשעה..." 
"אבל לא במקרה הזה" טוענת סופיה, "היחידה שיכולה להגיד אם עברה חוויה כלשהי או לא, היא זו שעברה את החוויה. לא אף אחת אחרת. מה טעם יהיה בדיון בכלל? מרגע שהגישה תלונה, הרי שאמרה שעברה חוויה של אונס. לא צריך לאסוף עדויות או לקבל פרטים, החוויה מספיקה."
"טוב" החזיר קסטור, "אנחנו לא מדברים על חלומות, פה. משהו באמת קרה לה."
"האקט המיני?" שואלת סופיה, "לגביו אף פעם אין וויכוח. שני הצדדים תמיד יודעים אם היה אקט מיני או לא; אם יש וויכוח, הוא רק אם היה אונס או לא; לא כך?"
"אבל כשאת אומרת חוויה של אונס ותו לא, את גורמת לזה להישמע שקול לכך ש... מישהי ממציאה לעצמה אונס, וזה נורא!" התנגד פולוקס
"חוץ מזה" הוסיף קסטור, "אם אונס זו רק חוויה של אונס, אז זה נשמע כאילו אפשר לפתור את כל זה בעזרת... לא יודע, טיפול פסיכולוגי או משהו כזה. לשכנע אותה שזו בעצם הייתה חוויה אחרת; או מראש שתכין את עצמה לא לעבור חוויות כאלו. זה אבסורד; זה להאשים אותה בהכל."
"אוקי, אז בוודאי ישנו איזה סימן חיצוני, לא? משהו שקרה לה, שנעשה או שלא נעשה; משהו שהיא עשתה או לא עשתה, ואנחנו יכולים לראות שאכן עשתה ולא עשתה..."
הם משתתקים וסופיה ממשיכה
"לא; כי אז חזרנו להתחלה; לחקור אותה מה היא עשתה, ומה היא לא עשתה; האם ראה, או לא ראה. אנחנו לא רוצים לעשות את זה."
הם מביטים בה, אומללים, בגבם לשתי התמונות הזהות על המסכים
"ובכן" שאלה אותם בסופיה, "מה דעתכם? אונס הוא רק חוויה של אונס? או שבכל אונס יש איזה סימן חיצוני כלשהו, שהגבר בוודאי היה יכול לשים לב אליו, שמצביע על כך שהיה אונס?"