יום ראשון, 15 באפריל 2012

קצרמר על מכתב אנונימי לפעילי שלום-כביכול

מגוון טיסות השייכות ל"מטס מחאה" התחילו לנחות היום בבוקר בנתב"ג, ומסיבות שאגע בהן בסוף לא היה לי אכפת כלל עד שהפנו את תשומת ליבי למכתב, נושא סמל מדינת ישראל אך ללא חותמת[1], הפונה ישירות אל כל "אקטיביסט" ומזמין אותו ללכת להציק למדינות אחרות באזור, לפני שהוא חוזר לישראל (כביכול אז מדינת ישראל תקבל אותו בזרועות פתוחות). ההשוואה במכתב לסוריה, איראן ולחמאס היא כנראה הדרך של ישראל להצהיר בפני אזרחי אירופה שהיא לא רואה עצמה שייכת למועדון המדינות המערביות, הדמוקרטיות, הפתוחות, אלא משווה עצמה למשטרים פשיסטים אלימים ורצחניים. אבל ההשוואה השגורה (בפי הימין, דווקא; השמאל עדיין שואף ליותר) לא הציקה לי, אלא דווקא הפסקה שמתארת את ישראל:

"...you chose to protest against Israel, the Middle East's sole democracy, where women are equal, the press criticizes the government, human rights organizations can operate freely, religious freedom is protected for all and minorities do not live in fear."

כך ישראל, "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" מקבלת שורה של מחמאות שהיא בפירוש לא ראויה להן. אף מדינה דמוקרטית לא מגיעה לאידיאל של חירות ושיוויון שהן שואפות אליו, וכולן צריכות לנסות יותר; אבל מנסחי המכתב בחרו (אולי, מתוך חוש אירוני, בכוונה) בתחומים שבהם ישראל גרועה במיוחד:

  1. נשים שוות בישראל? הן חסומות משירות קרבי בצה"ל, אחד המסלולים הכי חשובים בישראל לשירות ציבורי והצלחה בעסקים; נאסר עליהן לשבת בדין על עצמן בנושאי גירושין, מזונות ומשמורת; עצם קיומן במרחב הציבורי נמצא תחת התקפה (שרק הולכת וגוברת). 
  2. תקשורת חופשית לבקר את השלטון? גם אם מתעלמים מעלון "מפלגת אוהדי ביבי", ידיעות, מעריב והארץ מתרחקים מסיקור שקריו של ביבי. הם יודעים מה קורה לעיתונים שמבקרים את ביבי חזק מדי; הון או שלטון, כך או כך, הם הולכים הביתה.
  3. ארגוני זכויות אדם פועלים בחופשיות? אם נתעלם מציד המכשפות של "אם תרצו", בליווי ממשלתי צמוד, אי אפשר להתעלם מהחקיקה לרדיפת ארגוני שמאל בישראל. זאת אומרת אפשר, אבל רק במשרדי ממשלה...
  4. חופש דתי לכל? אפילו הרוב בישראל לא נהנה מחופש דתי, אז המיעוט? כמו הסעיף הקודם, זה כנראה נלקח ישירות מפנטזיה של מישהו לגבי איך נראית דמוקרטיה, ורק מחזק את התחושה שייתכן שכל המכתב הזה הוא הלצה מתוחכמת...
  5. מיעוטים לא חיים בפחד? אולי אם למיעוטים הייתה גישה לתקשורת-המונים, היינו יודעים איך הם חיים, אבל בינתיים אפשר לשאול אם הם מרגישים בטוחים לנסוע ברכבת או להסתובב בירושלים.
הפסקה הזו מעליבה למי שגר בישראל; היא חלק מהפמפום הקבוע שלפחות לא יורים בנו ברחובות אם אנחנו מפגינים (בינתיים), שלפחות עדיין מרשים לנו לגלוש באינטרנט כדי שנוכל לראות איך נראה חופש דת או תקשורת נשכנית במקומות אחרים, ולקנא; כך שכל מי שלא מאמין שחייבים לחיות בישראל כי בכל מקום אחר ירצחו אותנו אנטישמים אלא רוצה לחיות בישראל כי הוא ישראלי ושואף שיהיה כאן טוב יותר פשוט יוותר ויעזוב. יהיה לביבי ודומיו הרבה יותר נוח ככה.



לגבי המטס עצמו (אף שזה לא נושא הפוסט): זו נראית לי כמו הפגנה טיפשית; הפגנה שהיעד העיקרי שלה, כך נדמה, הוא להראות כמו עשייה בלי להיות עשייה אמיתית, והיותה הפגנתית תלויה בכך שממשלת ישראל ומשטרת ישראל יתנהגו בבריונות ויתנו ל"מפגינים" תמונות וסרטים שאפשר להעלות לרשת. אני חש שעדיף להשקיע מאמצים במציאת דרכים יעילות יותר להפעיל לחץ על ישראל.




1 - הכתבה הזו מתייחסת לכך שדיילות של משרד התיירות "יקבלו את התיירים בפרחים ובאיגרת מיוחדת כדי למנוע פגיעה בתדמית הישראלית." ייתכן שזו האיגרת המדוברת.

יום שלישי, 3 באפריל 2012

סיפור מוסרני לאתאיסטים

יום אחד נכנסתי לעבודה וראיתי חבר לעבודה, יהודי אתאיסט, צועק על דתיים, פניו אדומות וידיו מתנופפות.

"מה קרה?" שאלתי אותו; הוא הסביר שנקלע לוויכוח מרגיז ורועש עם בחור אחר, חובש כיפה, על האם זה "טוב" לקיים מצוות.

"זה לא טוב?" שאלתי

לא, הוא מצדיק, ומיד פוצח בתיאור מיני זוועות שנעשו בהיסטוריה של האנושות, על ידי יהודים ולא יהודים, בשם "הדת". 

"אוקי" אני מקשה "אבל אותו בחור לא מציע שתסקול באבנים מחללי שבת או תאנוס נשים בזמן המילואים בימינו אנו נכון? הוא מדבר על דברים שעושים היום."

רגע, רגע, חברי אומר, הוא גם מצפה שאאמין בכל מיני דברים טיפשיים, כמו זה שהיקום כולו בן 6,000 שנה, או שחכמי התלמוד חזו מראש את מהירות האור - כל מיני שטויות כאלו!

אני מסכים איתו "אלו אכן שטויות; אבל זה לא קשור להאם זה טוב או לא לקיים מצוות - אתה יכול לקיים מצוות בלי להאמין."

כן, אבל הוא ממלא את הראש של ילדיו בשטויות האלו!

אני מושך בכתפיי "הורים יכולים לספר לילדים שלהם איזה אגדות שהם רוצים, ולחנך אותם לאיזה ערכים שהם רוצים[1]; מה הוא אמר כדי לשכנע אותך?"

זו הנקודה שבה חברי מתפוצץ, האמירה שעבורו מכילה בתוכה כל מה שכל כך נורא באמונה הדתית:
הוא חושב שטוב להתנהג ככה, כי זה מה שאלוהים אמר!

לא ממש אמירה שאפשר להתווכח איתה.


אחר כך המשכתי לחשוב על האמירה הזו. "כי אלוהים אמר" זו אמירה די חזקה, אם מאמינים בה. "אדם בתורת ישראל בראש ובראשונה מצווה, הוא לא אדם חופשי." אמר השבוע ד"ר אביעד הכהן. מצווה היא מילת המפתח - עם ישראל חותם על הסכם עם אלוהים, ולבני ישראל אין את החופש להימנע מהציוויים בהסכם הזה. אחר כך אנחנו משאילים מהנוצרים עוד כמה הטבות: אלוהים הוא טוב ומיטיב, יודע כל; מה שהוא מבקש, הוא מבקש מסיבה טובה, ואם נקיים את הבקשות שלו, נקבל גמול לאחר המוות. למזלנו, אנחנו אמנם "חייבים" לציית, אבל זה לטובתנו.

כמובן, זהו טיעון מעגלי. האמונה באלוהים היא האמונה ביישות חיצונית, כל-יודעת, מיטיבה, שאנחנו חייבים לה; אז בוודאי שדבריה לא יכולים להיות טיעון בעד להאמין בדבריה... מלבד זאת, אף אחד מאיתנו לא פוגש את היישות הזו. כל הדיבורים והכתיבה עליה, הם רק דיבורים וכתיבה של בני אדם אחרים, בריות כמונו, זמניים וברי טעות. לאמירה "כי אלוהים אמר" אמור להיות אותו התוקף כמו לאמירה "כי אני חושב ככה" עבור חברי האתאיסט, הרי מלכתחילה הוא לא מאמין באלוהים. עבור אדם מאמין, אלוהים הוא בסיס יחיד במינו לציווי מוסרי; אבל עבור אדם לא מאמין, ביסוס האמונה שלך במה שטוב ומה שלא על אלוהים לא שונה מביסוס האמונה הזו על כל רעיון אחר.

אנחנו תולים את האמונות שלנו במה טוב וצודק בדברי וכתבי אחרים כל הזמן, ואנחנו מעבירים אותם הלאה לאחרים בתורנו. כאשר אחנך את ילדיי אלמד אותם את שאבי לימד אותי, שטוב להיות אופטימי אבל להתכונן לרעות - אבל אפילו שהוא המקור לכלל הזה, זו עדיין בחירה שלי לחיות ככה וללמד אותם לחיות ככה. אותו בחור לובש כיפה שמע על אלוהים ממוריו, מחנכיו, הוריו - הוא עדיין זה שבוחר להאמין להם, לקיים את מה שאמרו לו, ולהעביר את דבריהם האלה, לילדיו ולאחרים.

כך, הרוגז האתאיסטי על הרצון של מחנכים והורים דתיים להעביר את האמונה הדתית שלהם, על כך שהיסוד של "טוב" הוא אלוהים, נראה מצחיק. אם הורה או מחנך דתי חושב שיסוד הערכים שלו איכשהו תקף יותר מיסוד הערכים שלי או של אתאיסט אחר, זו מחשבה שקולה לחלוטין למחשבה שלי, שיסוד הערכים שלי נכון יותר מיסוד הערכים שלו, מלבד אם יש לי אמונה דתית - ואז מלכתחילה לא הייתי מתרגז כל כך...


1 - לצורך הסיפור, נניח שזה נכון, אם כי זו לא באמת העמדה שלי. אני מאמין שחובתם של הורים לספק לילדיהם חינוך מתאים לחיים רווחיים, כמו שחובתם לדאוג להם לבית בטוח ואוהב, לדאוג לבריאותם, וכן הלאה. חינוך חרדי בפירוש לא מכין את תוצריו לחיים בישראל, אבל זה לא הנושא כאן.