יום שלישי, 20 בנובמבר 2012

תשובה סופית למבצע עמוד-ענן

אני מתנגד בעוז למבצע הצבאי/מלחמה כוללת שמתרחש כרגע בעזה. אני לא יודע אם הוא התחיל בגלל הבחירות הקרבות, או כדי להרוג את ג'עברי. אבל אני משוכנע שלא היה צריך להתחיל אותו, נפשע להמשיך אותו, ואסור בתכלית האיסור להסלים אותו לכדי פלישה קרקעית. 

יש אנשים המעודדים הידברות עם הצד השני; אותם אנשים נתקלים כמעט תמיד באותן שאלות סרקסטיות כמו "מה יקרה אם נדבר איתם? מה תעזור הפסקת אש? הם רק ישתמשו בה כדי להתחמש וינסו שוב!" לכן, אני לא חושב שעמדה חזקה נגד המבצע צריכה לבוא מנקודת המבט שלי. היא צריכה לבוא מנקודת המבט של אנשים שאני לא מסכים איתם בכלל. אנשים שלהבנתי מאמינים באמונות הבאות:

  1. יש מספר מאוד גדול של אנשים "בצד השני" שרוצים להפסיק את קיומה של מדינת ישראל.
  2. אותו מספר מאוד גדול של אנשים רוצה להרוג מספר גדול של יהודים כדי להביא להגשמתה של מטרה זו.
  3. אין שום צעד שישראל יכולה לעשות, שום מהלך דיפלומטי, כלכלי או חברתי שאפשר לבצע, לא לאורך חודש ולא לאורך עשר שנים, שיגרום לאותו מספר מאוד גדול של אנשים לשנות את דעתם. הם תמיד ימשיכו לרצות ב-1 ו-2.
אם מישהו מציע הידברות, מו"מ מדיני, התערבות בינלאומית, אלו התשובות שהוא מקבל: שאין עם מי לדבר, אין איך לשנות את דעתם. זה לא בגלל סיכולים ממוקדים או בגלל ההתנחלויות; זה בגלל שהם שונאים אותנו, הם לא רוצים בנו כאן, ואין מה לעשות עם זה. רק לחיות עם זה.

אוקי. אז נחיה עם זה. בואו נראה מה יקרה אם נמשיך עם הנחות היסוד הללו עד הסוף:

האפשרות הראשונה והמתבקשת מאליה היא כמובן שילוב באחוזים שונים של רצח-עם וגירוש כלל הפלשתינים מעזה. אחרי הכול, אם מיליוני בני אדם נחושים בדעתם להרוג אותי, איזו סיבה יש לתת להם גישה לנשק וחומרי נפץ? משום מה, האפשרות הזו לא נמצאת על השולחן.

האפשרות השנייה היא להחזיק ברצועת עזה בצורה כל כך צמודה, שלאותם מיליוני בני אדם לא תתאפשר ההזדמנות להשיג כלי נשק וחומרי נפץ, ולהשתמש בהם כדי להרוג אותנו. זה בדיוק מה שקורה ביהודה ושומרון: גושי התיישבות מוקמים בנקודות אסטרטגיות שימנעו רצף גיאוגרפי ויאפשרו שליטה בשטח, בונים גדרות ומחסומים כדי לחצות יישובים ולהפריד ביניהם, מטילים עוצר תנועה בצורה קיצונית על יישובים שלמים ולעתים על הגדה כולה - בלתי אפשרי לשגר טילים מיהודה ושומרון ומאוד מאוד קשה להוציא פיגועים בגלל הצורה שבה הצבא והמתנחלים מכילים את האוכלוסיה הערבית.

אפשר לעשות זאת: יש בעולם סבלנות גדולה הרבה יותר להזזת אוכלוסיה שאתה שולט בה ממקום למקום בתוך אותו שטח פוליטי-גיאוגרפי, מאשר לגירוש. ארה"ב עשתה את זה עם הילידים שלה, סין עושה את זה עם הטיבטים ואנשיה שלה לתוך טיבט, רוסיה עשתה את זה בצ'צ'ניה - זה אפשרי. ישראל יכלה להזיז אוכלוסיה בתוך רצועת עזה, ולהושיב את אנשיה שלה בצורה אסטרטגית, כפי שעשתה ביהודה ושומרון.

אם אני שולל טרנספר/רצח-עם, האפשרות ההגיונית היחידה הנובעת מתוך הנחות היסוד הרשומות למעלה היא להיכנס לעזה באותה צורה רחבת היקף כפי שנכנסתי ליהודה ושומרון. כל דבר אחר הוא שגעון.

עכשיו, בוא נבחן את התוכנית של ממשלת נתניהו וצה"ל, לאור אותן הנחות היסוד:

  • הפצצת אלפי מטרות (מיעוטן מטרות צבאיות; רובן אזרחיות);
  • הרג מספר מוגבל של בני אדם (אולי אחוז מהאוכלוסיה; מדובר באלפי בני אדם, אבל זה רחוק מאוד מרצח-עם);
  • פלישה קרקעית שתוביל להרג והרס, ואז נסיגה החוצה. 
מה יהיו תוצאות המבצע? הרג של אלפי בני אדם והרס של כמויות אמל"ח. מה יקרה אחרי המבצע? מכיוון שלפי הנחות היסוד אין שום דבר שיכול לגרום לאותו מספר מאוד גדול של בני אדם לשנות את דעתם, שום דבר. הצד השני עדיין ירצה להפסיק את קיומה של ישראל, ולהרוג הרבה מאיתנו כדי לעשות זאת. בלי שליטה מלאה בעזה כמו ביהודה ושומרון, חמאס יחזור להתחמש (ולמה לא? לפי הנחות היסוד שלך, הם רוצים להרוג הרבה מאיתנו), ועוד שנה, שנתיים או ארבע, יחזור לירות רקטות על יישובי הדרום, בדיוק כמו שקרה אחרי עופרת יצוקה...

אם הנחות היסוד הן שמספר מאוד גדול של אנשים תמיד ירצה להפסיק את קיומה של ישראל ולהרוג הרבה מאיתנו ואין שום צעד שיכול לשנות את דעתם, ואם אנחנו לא עושים טרנספר/ג'נוסייד, אז איזו סיבה רציונאלית יכולה להיות למבצע הזה?

בנקודה הזו, כל תומך במבצע חייב להודות באחת משתי חלופות: או שהנחות היסוד מוטעות, ויש צעדים שיכולים לשנות את דעתם של מספר מאוד גדול של אנשים מהצד השני ולגרום להם להסכים לחיות לצד קיומה של ישראל, או שאין סיבה רציונאלית לקיומו של המבצע הזה.

קל מאוד לראות שיש למבצע הזה סיבה לא-רציונאלית: יוצאים למבצע הזה כדי להרוג מספר גדול של בני אדם בצד השני, כדי שאנשים בצד שלנו ירגישו ש"נכנסנו בהם". זהו. זו סיבה מחרידה להרוג בגללה אנשים (וזו אפילו לא סיבה טובה מספיק כדי להעליב אותם קצת). זו סיבה שבגללה אנשים צריכים לסרב לשרת, שבגללה אנשים צריפים להפסיק לשמוח, שבגללה קצינים בכירים ופוליטיקאים גסי לב צריכים לשבת בכלא. לכל ימי חייהם. אם אפשר במקום אחר, שבו אין לא שוקולד ולא כוסברה.