להיות "בחור נחמד" זה לא לראות מאצ'ואיזם כמשהו שלילי, וזה לא לאמץ אסטרטגיות רומנטיות מסולפות כדי להשיג בחורות. זה לוותר על מודל גברי אחד, כי אתה לא מתאים לו, ולאמץ מודל גברי אחר, שאתה מתאים לו יותר, בדרך כלל בלית ברירה.
כתבתי הקדמה שמסבירה מדוע כותבות פמיניסטיות מעדיפות להימנע מלכתוב על פריבילגיות נשיות. אני רוצה, בפוסט תגובה לפוסט שכותרתו על גיקים, בחורים נחמדים, וגבריות אלטרנטיבית להסביר מדוע בעיניי זה מאוד בעייתי כאשר מישהי כותבת טקסט מנקודת מבט גברית בלי לדבר על פריבילגיות נשיות, ובמיוחד, הפוסט הזה לא מקיים את הבטחתו לדבר על גבריות אלטרנטיבית, ובמקום זאת עושה את חלקו כדי להשמיץ את הנערים שנוטים להיות חלשים יותר ובוחרים במודל של "הבחור הנחמד" כדרך התמודדות הן עם פריבילגיות גבריות והן עם פריבילגיות נשיות בחיים שלהם.
אני רוצה להתחיל בקבלה של "עריכת האזהרה" של חנה, כותבת הפוסט, ולומר שאין לי כוונה לתקוף את הטקסט כלא תקף. אין לי כוונה לומר שלחנה אין זכות לכתוב על החוויה הגברית רק כי היא מבססת אותה על דיונים ברשת או היכרות עם חבריה[1]. אין לי כוונה לתקוף את התופעות שהיא מתארת, אלא להציע דרך הסתכלות אחרת, או כלשונה "reframing של תפיסת עולם קיימת" ובמיוחד להצביע על כך שחנה מתעלמת מכך שהרבה מדרכי ההתנהגות שהיא מתארת גיקים מאמצים כאופן התגוננות וכתגובה לפריבילגיות נשיות ולא, כמו שהיא מציעה, כאסטרטגיה חלופית להשגת בחורות.
בתחילת הפוסט שלה, חנה טוענת שכאשר נער לא עומד במודל של גבריות מאצ'ואיסטית, הוא מאמץ מודל גבריות חלופית, וכנגזרת מזה, הוא מגדיר את הגבריות שלו כדחיית הגבריות המאצ'ואיסטית. מכיוון שזו נקודה כל כך קריטית בפוסט הזה, שווה להתחיל בה ולדחות אותה מכל וכל. בעוד שזה נכון שהרבה מאוד גיקים, או חנונים, לא עומדים מבחינה התנהגותית ובמיוחד גופנית במודל של גבריות מאצ'ואיסטית, זו תהיה טעות גדולה להניח שהם דוחים את סולם הערכים של הגבריות הזו. אם נבחן את הגיבורים ודמויות המופת שלנו במשחקי תפקידים, ספרי מד"ב ופנטזיה, סרטי אקשן, קומיקס סופר-גיבורים, משחקי מחשב, משחקי קונסולות, וכל תחום תוכן אחר שגיקים ממלאים אותו במיליוניהם נראה, שוב ושוב, את אותם גיבורים העונים להגדרות הקלאסיות של גבריות מאצ'ואיסטית: גברים גבוהים, יפי תואר, חסונים, פעילים, יוזמים, בריאים, פזיזים, ברי מזל, מוצלחים מאוד מבחינה רומנטית; בקיצור, הם "כלים", הם "זיינים", הם "תותחים", כמעט כולם. כן, יש לנו את פרודו, והוא חלש פיזית; אבל כל הגיקים רוצים להיות אראגורן.
מה שחשוב שנראה כאן הוא שבניגוד לנערים המנסים לממש את מודל הגבריות המאצ'ואיסטית ב"עולם האמיתי", גיקים מסתפקים במימוש המודל הזה בתחום התוכן המועדף עליהם. הם קשוחים ואלימים ובלתי פגיעים במשחק המחשב או משחק התפקידים או בספר הפנטזיה האהוב עליהם, אבל כאשר הם יוצאים החוצה, הם נתקלים בעובדה הלא מעורערת שהם לא יכולים (או כי הם לא מסוגלים או כי הם בוחרים שלא) לממש את המודל הזה מול אנשים אחרים שאינם גיקים. לעומת זאת, בתוך עולם התוכן שלהם, הם מקבלים כבוד והערכה מעמיתיהם לקבוצה, שגם הם כמוהם, גיקים שמעריכים את מג"מ[2], אבל מעתיקים את ההערכה שלהם לעולם התוכן הזה. כך שבכיתה, כולם מעריכים את "מלך הכיתה" שנורא מוצלח בכדורגל, או שמצליח עם הבנות הפופולריות; אבל אחר הצהריים חבריו של הגיק מתלהבים מכמה הוא מצליח לחסל אחרים ב-Halo או איך הברברי דרגה 15 שלו הצליח להשכיב את בתו של בעל הפונדק. עבור הגיקים הללו, עולם התוכן שלהם הוא מרחב גברי בטוח, מקום שבו חוסר היכולת שלהם לממש את מג"מ לא מפריע להם והם לא נתונים לביקורת בגינו.
אחת הבעיות הגדולות בפוסט הזה היא ההתעלמות מכך שנערות, ומכאן גם גיקיות, הן חלק ממה שמחברת נערים לראות את מג"מ בתור משהו חיובי, וחלק ממה שמחברת אותם להצטער על כך שהם לא יכולים לממש אותו בעולם האמיתי. בכניסה ההולכת וגוברת של נערות גיקיות לתוך עולמות התוכן שהיו ברובם מרחבים גברים כמעט לגמרי, הגיקיות חוות דחייה. את הדחייה הזו חנה מפרשת כאמירה שנערות לא יכולות להיות גיקיות "באמת", כי גיקיות היא דחיית הגבריות. אלא שהסיבה שגיקים דוחים גיקיות מתוך עולמות התוכן שלהם נובעת מהפחד שהם לא יוכלו להמשיך להרגיש בטוחים במרחב הגברי הנקי שלהם. עד כניסת הגיקיות, המרחב שלהם היה נקי ממבטים שיפוטיים שגרמו להם להרגיש רע לגבי זה שהם לא מצליחים לממש את מג"מ. התגובה היחידה שהם יכולים לדמיין שהם יקבלו מגיקיות היא תגובה של דחייה: הגיקיות יחשבו שהם מרושלים, לא מקולחים, גמלוניים, חסרי אישיות, אימפוטנטיים. בגלל שהצלחה עם המין הנשי היא גם חלק קריטי במג"מ וגם משהו שהגיק נכשל בו בצורה כל כך כואבת, המבט הנשי עבורו הוא רק זה: השמדת המרחב הבטוח. הדוגמאות לא רבות אך חזקות מאוד: החל מנקמת החנונים, "גוניס", דרך רייצ'ל ורוס, "תיאוריית המפץ הגדול", ועד "היפה והחנון": תקוותו היחידה של החנון היא להצליח בעולם האמיתי ולהוכיח את אונו מול גברים אחרים; רק כך הוא יכול לקבל הערכה נשית. בתור גיק, הוא אבוד.
אני בשום פנים ואופן לא אומר שהדחייה שגיקיות מקבלות מגיקים כאשר הן מנסות להיכנס למרחב הגיקי היא מקובלת או נכונה או מוצדקת. אני אומר שאין שום דרך לפרק את הדחייה הזו, מבלי הכרה בפריבילגיה הנשית שהנערות הללו נהנות ממנה. החלק השני של הפוסט עוסק בדיוק בפריבילגיה הזו, אבל איכשהו, מתעלם לחלוטין מקיומה של הפריבילגיה הנשית הזו ובמקום זאת משמיץ את הגיק על היותו "נחמד". כדי להבין ולפרק את הדחייה שגיקיות סובלות ממנה אנחנו צריכים להכיר בכך שבעולם המיני והרומנטי, שהוא כמובן עניין עצום וחשוב עבור כל אחד ובטח שעבור גיקים וגיקיות, דווקא הגיקיות נהנות מזכויות-יתר. ממש כמו הפריבילגיות שנערים בדרך כלל נהנים מהם בעולם המיני והרומנטי בחוץ, הפריבילגיות הנשיות שקופות עבור הגיקיות, והן מעדיפות להתעלם מקיומן כדי שלא יצטרכו לוותר עליהן.
כאשר הגיק בא במגע עם המין הנשי, אומרת חנה, הוא לא יכול לאמץ לעצמו את מג"מ אז הוא מאמץ לעצמו מודל גברי אחר: מודל "הבחור הנחמד". במודל הזה, הגיק הוא אדיב, הוא מכבד היררכיות וסמכות, ומאמץ אידאלים רומנטיים של "אהבה חצרונית". חנה מפספסת שהאדיבות וכיבוד הסמכות הם טקטיקות שהגיק מאמץ משום שקשה לו או שהוא בוחר לדחות את האלמנט הזה במג"מ הדורש גסות רוח וערעור על סמכות[3] בעולם האמיתי. היא טועה בגסות כאשר היא כותבת שגיקים מדחיקים את המיניות שלהם. עולם התוכן של גיקים מלא בסקס[4], אבל בעוד שהם יכולים לדמיין שהם מוצלחים רומנטית בעולם התוכן שלהם, עד ש-Weird Science או Her או ה-Holodeck ב"מסע בין כוכבים" יהפכו למציאות (עוד כמה דוגמאות חזקות לעד כמה גיקים יכולים להיות אובססיביים לגבי סקס) אין להם ברירה אלא לנסות להצליח עם נערות אמיתיות בעולם האמיתי. שם הם מגלים שחוסר היכולת שלהם לממש מג"מ נכון גם לגבי העולם הרומנטי.
הפריבילגיה הנשית שקופה לחנה; הנה היא: בעולם הרומנטי הנורמלי שלנו, הצורך ליזום, ליצור, ולהוכיח נמצא כולו על הגבר. נער שלא יודע ליזום מצבים רומנטיים, שנבוך מכדי לדבר עם נערות שהוא לא מכיר, שלא יודע כיצד להפגין חיבה או משיכה או להראות את המיניות שלו, פשוט לא יצליח למשוך נערות ולצאת איתן. חנה בעצמה כותבת זאת, בפסקה מרגיזה במיוחד שהופכת את זה לאשמת הנער עצמו: "מן הסתם, זה הופך את דרכי החיזור שלו למאוד לא אפקטיביות. רוב הנשים והנערות שמעוניינות בקשרים עם גברים או נערים (גם הצעירות שבהן שעוד חוששות לבצע אקטים מיניים של ממש), לא מעוניינות בגבר א-מיני. אם גבר לא מראה שום משיכה, למה שאישה תימשך אליו? אני חושבת שאולי גברים לא מבינים את זה כי מקובלות התפיסה של אישה כאובייקט (מיני או רומנטי) מאפשרת להם משיכה חד צדדית, אבל אצל נשים זה הרבה יותר נדיר." מה שקיים בתפיסה המקובלת הוא לא משיכה חד-צדדית אלא תקשורת חד כיוונית. בעוד שמצופה מהגבר להבהיר את הכוונות שלו, האישה אמורה לרמוז לו בעדינות שהוא יכול להמשיך, שהיא מגיבה באופן חיובי לניסיונות החיזור שלו, שעדיין יש לו סיכוי להשיג "כן".
אני שוב חוזר ומדגיש: אני לא מאשים נערות בכך שנערים לא יודעים איך להתחיל איתן. אני אומר שאין מודל רומנטי נורמטיבי רווח שנער, שלא מסוגל או לא רוצה לממש את מג"מ בעולם האמיתי, יכול לאמץ. בנוסף, אני אומר בתוקף שאי אפשר ליצור מודל רומנטי חלופי ולהפוך אותו לנורמטיבי ורווח, בלי שיתוף פעולה של נערות והנכונות שלהן לחברת נערים גם למודל הרומנטי הזה. אני אומר שהתנגדות של נערות למודל רומנטי חלופי כזה נובעת מחוסר הרצון שלהן לוותר על פריבילגיות נשיות בתוך המודל הרומנטי הקיים, ז"א, חוסר הרצון שלהן לעבור מתפקיד של מושא התשוקה, מושא החיזור, ומושא האהבה, לתפקיד שנושא גם הוא בעול היוזמה הרומנטית.
נער אדיב, שמתנהג באדיבות ובידידותיות לנערה שהוא מעוניין בה מבחינה רומנטית, אינו יודע כיצד להפגין את המשיכה שלו וכיצד לסמן לה שהוא מעוניין להפוך "ליותר מידידים". כאשר נער כזה מתלונן שהוא נכנס ל-"friend zone", זו יכולה להיות אמירה כמו "את חייבת לי סקס כי הייתי נחמד אלייך", אבל כמעט תמיד זו תהיה אמירה כמו "אף פעם לא היה לי סיכוי, מול כל הגברים האחרים האלה". ה"מאנייקים" שחנה מדברת עליהם, אינם גברים שהגיק נדחה מהם; הם גברים שהוא מקנא בהם, כי הם יודעים כיצד לבטא את המשיכה והתשוקה שלהם, והם מצליחים להשיג בנות, והוא לא. חנה יכולה לטעון, בצדק גמור, שאין לנערה שום דרך לדעת שהגיק נמשך אליה אם הוא לא מראה את זה או אומר לה. היא יכולה גם לטעון, ושוב להיות צודקת, שאם ה"מאנייק" מציע לנערה לצאת איתו, היא יכולה לומר "כן", ואם הגיק לא, היא אף פעם לא תגיד לו "כן". אבל היא אף פעם לא עושה את הצעד המתבקש הלאה. בגלל שהצעד הזה דורש מחנה להכיר בכך שאם בתוך מערכת היחסים בין הנער לנערה, מצופה ממנו להפגין תשוקה ומשיכה, ולא מצופה ממנה להבין את התשוקה או המשיכה הזו או לשאול אותו[5] לגביהן, זו פריבילגיה של הנערה בתוך מערכת היחסים הזו. יש להכיר בכך ששינוי המודל הזה דורש ויתור על הפריבילגיה הזו, וכמו שאנחנו יודעים היטב, ויתור על פריבילגיה לא יכול להתקיים בלי להכיר בקיומה, וזה מאבק לגרום לקבוצה שנהנית מפריבילגיה להכיר בקיומה ולוותר עליה.
התחלתי את הפוסט הזה באמירה הפרובוקטיבית שחנה משמיצה את "הבחור הנחמד". הפסקה שגרמה לי לכתוב בלהט רב הולכת כך: "כאן הגענו ל- ™Nice Guy, שהוא בעצם בחור שהפך למריר ומיזוגני בעקבות הבעיה שתיארתי בפסקה הקודמת. זה הבחור שנוהג להסתובב סביב אישה ולשחק אותה ידיד נאמן כשבעצם הוא עושה את זה רק כי הוא רוצה לצאת איתה, מבלי להגיד לה שהוא מעוניין, ואחר כך להתלונן שהיא שמה אותו בפרנדזון ובכלל נשים מעדיפות מניאקים, וזה הכל כי הוא נחמד מדי, וזה לא הוגן כי מגיע לו כי הוא נחמד. הוא בעצם חווה את אותם קשיים כמו כל בחור נחמד/ג’נטלמן אחר, אבל הוא בוחר להאשים את הנשים בחוסר ההצלחה שלו." הפסקה הזו מפגינה חוסר מודעות פוגעני לדיכוי שממנו סובל הגיק. כמו שכתבתי בהקדמה על פריבילגיות חנה נדרשת כאן בתקיפות לבחון את הפריבילגיות שלה לא כדי להשתיק אותה או כדי למנוע ממנה בעתיד לכתוב על גיקים, אלא כדי לחשוב "האם הפריבילגיה של חנה מונעת ממנה לראות מה פוגע בגיק?"
הבחור שמסתובב סביב האישה ועושה זאת "רק כי הוא רוצה לצאת איתה" לא יודע כיצד להגיד זאת אחרת. אין מולו אף מודל חלופי: הוא לא יכול להיות "מאנייק", אז נשאר לו רק להיות ידיד. כאשר חנה כותבת "הוא בוחר להאשים את הנשים בחוסר ההצלחה שלו" בטון המשמיץ הזה, היא מתעלמת מכך שזו אמנם לא אשמת הנשים, אבל שהפריבילגיה שלה מגינה עליה מחוויה דומה. אם חנה תסתובב סביב הגבר, כלשונה, בגלל שמצופה ממנו לעשות זאת, הוא ישקיע זמן בלנסות להבין את ההתנהגות שלה, לקרוא את המחוות שלה, ואולי אף ישאל אותה (אם הוא "מאנייק" מספיק) אם היא רוצה אותו. אף אחד לא ישים את חנה ב-friend zone אלא אם היא תבחר להיות שם.
חנה ואני רוצים את אותו הדבר. שנינו רוצים שגיקיות לא יחוו דחייה ממרחבים גיקיים ושגיקים לא ינהגו באלימות וגסות נגד גיקיות שמנסות להיכנס למרחב הגיקי. שנינו רוצים שנערים יוכלו לאמץ מודלים חלופיים של גבריות. שנינו רוצים שנערים ירגישו שהם יכולים להיות אדיבים בעולם האמיתי, וירגישו בנוח להיות ידידים של בחורות, וירגישו חופשיים לבטא את המשיכה או התשוקה שלהם לבחורות הללו בצורה שלא דורסת את האדיבות שלהם. אבל אם התגובה של פמיניסטיות לטקסט הזה היא המחשבה שאני איכשהו "מגן" על מיזוגנים, או שאני מצדיק את מי שחושב שהידידות והנחמדות שלו מזכות אותו במשהו מלבד חיוך ונחמדות בחזרה, אז אנחנו אף פעם לא נשיג את מה שחנה ואני רוצים. כדי להשיג את זה, צריך להכיר באיום שגיקיות מהוות על הבטחון של גיקים במרחב שלהם, למצוא לזה בדיוק את אותם פתרונות שמוצאים עבור נשים כאשר אלו מאוימות מכניסה של גברים למרחב שלהן, ולהכיר בפריבילגיה הנשית בתוך העולם הרומנטי כדי שיהיה אפשר לפרק אותה ולהציע מודל רומנטי חלופי שגיקים יוכלו או ירגישו בנוח לאמץ.
אני שוב חוזר ומדגיש: אני לא מאשים נערות בכך שנערים לא יודעים איך להתחיל איתן. אני אומר שאין מודל רומנטי נורמטיבי רווח שנער, שלא מסוגל או לא רוצה לממש את מג"מ בעולם האמיתי, יכול לאמץ. בנוסף, אני אומר בתוקף שאי אפשר ליצור מודל רומנטי חלופי ולהפוך אותו לנורמטיבי ורווח, בלי שיתוף פעולה של נערות והנכונות שלהן לחברת נערים גם למודל הרומנטי הזה. אני אומר שהתנגדות של נערות למודל רומנטי חלופי כזה נובעת מחוסר הרצון שלהן לוותר על פריבילגיות נשיות בתוך המודל הרומנטי הקיים, ז"א, חוסר הרצון שלהן לעבור מתפקיד של מושא התשוקה, מושא החיזור, ומושא האהבה, לתפקיד שנושא גם הוא בעול היוזמה הרומנטית.
נער אדיב, שמתנהג באדיבות ובידידותיות לנערה שהוא מעוניין בה מבחינה רומנטית, אינו יודע כיצד להפגין את המשיכה שלו וכיצד לסמן לה שהוא מעוניין להפוך "ליותר מידידים". כאשר נער כזה מתלונן שהוא נכנס ל-"friend zone", זו יכולה להיות אמירה כמו "את חייבת לי סקס כי הייתי נחמד אלייך", אבל כמעט תמיד זו תהיה אמירה כמו "אף פעם לא היה לי סיכוי, מול כל הגברים האחרים האלה". ה"מאנייקים" שחנה מדברת עליהם, אינם גברים שהגיק נדחה מהם; הם גברים שהוא מקנא בהם, כי הם יודעים כיצד לבטא את המשיכה והתשוקה שלהם, והם מצליחים להשיג בנות, והוא לא. חנה יכולה לטעון, בצדק גמור, שאין לנערה שום דרך לדעת שהגיק נמשך אליה אם הוא לא מראה את זה או אומר לה. היא יכולה גם לטעון, ושוב להיות צודקת, שאם ה"מאנייק" מציע לנערה לצאת איתו, היא יכולה לומר "כן", ואם הגיק לא, היא אף פעם לא תגיד לו "כן". אבל היא אף פעם לא עושה את הצעד המתבקש הלאה. בגלל שהצעד הזה דורש מחנה להכיר בכך שאם בתוך מערכת היחסים בין הנער לנערה, מצופה ממנו להפגין תשוקה ומשיכה, ולא מצופה ממנה להבין את התשוקה או המשיכה הזו או לשאול אותו[5] לגביהן, זו פריבילגיה של הנערה בתוך מערכת היחסים הזו. יש להכיר בכך ששינוי המודל הזה דורש ויתור על הפריבילגיה הזו, וכמו שאנחנו יודעים היטב, ויתור על פריבילגיה לא יכול להתקיים בלי להכיר בקיומה, וזה מאבק לגרום לקבוצה שנהנית מפריבילגיה להכיר בקיומה ולוותר עליה.
התחלתי את הפוסט הזה באמירה הפרובוקטיבית שחנה משמיצה את "הבחור הנחמד". הפסקה שגרמה לי לכתוב בלהט רב הולכת כך: "כאן הגענו ל- ™Nice Guy, שהוא בעצם בחור שהפך למריר ומיזוגני בעקבות הבעיה שתיארתי בפסקה הקודמת. זה הבחור שנוהג להסתובב סביב אישה ולשחק אותה ידיד נאמן כשבעצם הוא עושה את זה רק כי הוא רוצה לצאת איתה, מבלי להגיד לה שהוא מעוניין, ואחר כך להתלונן שהיא שמה אותו בפרנדזון ובכלל נשים מעדיפות מניאקים, וזה הכל כי הוא נחמד מדי, וזה לא הוגן כי מגיע לו כי הוא נחמד. הוא בעצם חווה את אותם קשיים כמו כל בחור נחמד/ג’נטלמן אחר, אבל הוא בוחר להאשים את הנשים בחוסר ההצלחה שלו." הפסקה הזו מפגינה חוסר מודעות פוגעני לדיכוי שממנו סובל הגיק. כמו שכתבתי בהקדמה על פריבילגיות חנה נדרשת כאן בתקיפות לבחון את הפריבילגיות שלה לא כדי להשתיק אותה או כדי למנוע ממנה בעתיד לכתוב על גיקים, אלא כדי לחשוב "האם הפריבילגיה של חנה מונעת ממנה לראות מה פוגע בגיק?"
הבחור שמסתובב סביב האישה ועושה זאת "רק כי הוא רוצה לצאת איתה" לא יודע כיצד להגיד זאת אחרת. אין מולו אף מודל חלופי: הוא לא יכול להיות "מאנייק", אז נשאר לו רק להיות ידיד. כאשר חנה כותבת "הוא בוחר להאשים את הנשים בחוסר ההצלחה שלו" בטון המשמיץ הזה, היא מתעלמת מכך שזו אמנם לא אשמת הנשים, אבל שהפריבילגיה שלה מגינה עליה מחוויה דומה. אם חנה תסתובב סביב הגבר, כלשונה, בגלל שמצופה ממנו לעשות זאת, הוא ישקיע זמן בלנסות להבין את ההתנהגות שלה, לקרוא את המחוות שלה, ואולי אף ישאל אותה (אם הוא "מאנייק" מספיק) אם היא רוצה אותו. אף אחד לא ישים את חנה ב-friend zone אלא אם היא תבחר להיות שם.
חנה ואני רוצים את אותו הדבר. שנינו רוצים שגיקיות לא יחוו דחייה ממרחבים גיקיים ושגיקים לא ינהגו באלימות וגסות נגד גיקיות שמנסות להיכנס למרחב הגיקי. שנינו רוצים שנערים יוכלו לאמץ מודלים חלופיים של גבריות. שנינו רוצים שנערים ירגישו שהם יכולים להיות אדיבים בעולם האמיתי, וירגישו בנוח להיות ידידים של בחורות, וירגישו חופשיים לבטא את המשיכה או התשוקה שלהם לבחורות הללו בצורה שלא דורסת את האדיבות שלהם. אבל אם התגובה של פמיניסטיות לטקסט הזה היא המחשבה שאני איכשהו "מגן" על מיזוגנים, או שאני מצדיק את מי שחושב שהידידות והנחמדות שלו מזכות אותו במשהו מלבד חיוך ונחמדות בחזרה, אז אנחנו אף פעם לא נשיג את מה שחנה ואני רוצים. כדי להשיג את זה, צריך להכיר באיום שגיקיות מהוות על הבטחון של גיקים במרחב שלהם, למצוא לזה בדיוק את אותם פתרונות שמוצאים עבור נשים כאשר אלו מאוימות מכניסה של גברים למרחב שלהן, ולהכיר בפריבילגיה הנשית בתוך העולם הרומנטי כדי שיהיה אפשר לפרק אותה ולהציע מודל רומנטי חלופי שגיקים יוכלו או ירגישו בנוח לאמץ.
הנה בלוג חב חוב באופן כללי והפוסט הזה חב חוב באופן מיוחד לידיד הבלוג ישי מרזל שכתב את הפוסט המחכים הזה שבו הוא מבקר קומיקס הנקרא The Friend-Zoner vs. Nice Guy ומבטא חלק מהרעיונות שמצאו דרכם לפוסט הזה.
1 - אף כי ביקורת שגורה היטב בפי פמיניסטיות כנגד גבר שכותב על פמיניזם היא שהוא עושה זאת בלי להיות אישה בעצמו, ורק מהיכרות עם חברות שלו ומדברים שכותבים לו בדיונים ברשת.[↪]
3 - ובאמת, היא מוזמנת לכל פורום משחקי מחשב, ערוץ צ'אט או שרת VOIP כדי לשמוע בדיוק כמה גסות רוח ומרדנות יש אצל גיקים כאשר הם מרגישים בטוחים בעצמם.[↪]
4 - רשימת הדוגמאות היא באמת אינסופית, קפטן קירק וקומנדר רייקר והיינליין וספרי "סקס במשחקי תפקידים", וכל ה-naked mods של כל משחקי המחשב אי פעם, ו-GTA וכל משחקי המחשב שיוצאים מאז, השדיים של לארה קרופט, כל הדמויות הנשיות ב-League of Legends, הציורים של Larry Elmore ו- Ralph Bakshi, פליקס החתול, כל הסופר-גיבורות שלובשות חוטיני וחזיה להילחם בפשע, הנסיכה ליה... אין שום מקום שיד גיק נגעה בו שאינו שטוף זימה. פשוט, חוק 34. להכול יש פורנו.[↪]