יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

ברית מילה

אני לא בטוח באיזה גיל נגמלה בליבי ההחלטה לא למול את הבנים שיוולדו לי[1]. חלק מזה בוודאי קשור לחינוך שקיבלתי מבית, אבל אני מאמין שהעיקרון הבסיסי היה Primum non nocere: לפני שאסכים לפגוע באדם אחר, גם אם הוא בן 8 ימים, אני חייב להבין מה הסיבה לפגיעה. הצדקה הכרחית לפגיעה, והמנעות מפגיעה היא תמיד ברירת המחדל. אתם, אלו שמלים את בניכם, צריכים להצדיק את הפגיעה הזו; לא להיפך.

טיעונים כגון "זה לא כואב" או "התינוק בטח שלא יזכור" לא רלוונטיים בעיניי; זה עדיין הבשר שלו, לא שערה או ציפורן, אלא בשר ודם שאני מחליט לחתוך בהם. אני לא חייב להתייעץ בילד שלי לפני שאני פורץ לאוטונומיה של הגוף שלו; אני לא אשאל אותו מה לתת לו לאכול או אם למנוע ממנו ממתקים, אני אחליט אם יקבל זריקה ואם יתקלח ומתי ילך לישון. אבל לרגע אני לא מאמין שהיכולת שלי לקבל החלטות בשמו על הגוף שלו שקולה לזכות כלשהי על הגוף הזה שעדיפה על שלו; במקום, אני מתייחס לגופו, לשלומו, כפקדון שניתן לי. מוטל עליי כאחראי על הפקדון להביא אותו לגיל שבו יעמוד על דעתו ויהיה אחראי על עצמו בצורה הטובה ביותר האפשרית עבורי. לברית מילה יש תועלת רפואית זניחה, ובוודאי לא כזו שמצדיקה את הכאב או את הסיכונים[2]. כבעל פיקדון, אני לא רואה לה שום הצדקה.

דבר אחד שכן הטריד אותי ותהיתי לגביו, היה האלמנט החברתי. אני הרי מדבר ממקום של יתרון מסוים; אני כן נימול, ולכן אם יש השפעה חברתית שלילית להיות לא נימול, אני לא מכיר אותה. חשבתי לעצמי שאם בני ירצה לקחת חלק בפולחן הדתי הזה, יוכל לעשות את זה בגיל יותר מבוגר (13, נניח), אבל זה לא יבטל השפעות חברתיות שליליות בילדותו, אם יהיו כאלה.

לכן, שמחתי על הזדמנות שנקרתה בדרכי לתשאל מישהו לא נימול[3], דרך האפליקציה Secret (הוא במודגש, אני לא)

אני לא נימול
בן כמה אתה?
37
אתה יכול לדבר קצת איך זה השפיע על החיים שלך? אנחנו חושבים אם למול את הבן או לא, ויעזור לו לשמוע ממישהו לא נימול
בגדול, ההשפעה לא היתה גדולה. כילד בגיל גן חובה עשינו פיפי מאחורי הגן ולא היו בעיות. בגיל מבוגר יותר כשהתחלתי לעשות סקס הייתי לחוץ מזה אבל שוב לא היו בעיות. מישהי אפילו אמרה שהיא לא שמה לב כשדיברתי איתה על זה בטירונות השתדלתי להסתיר את העניין במקלחות. אז לי זה היה בסדר. אחי לא התמודד עם זה באותה מידה של קלות, אבל הוא אדם שתמיד מחפש חיזוקים וקבלה. עם זאת, יש לי היום שני בנים ולשניהם עשיתי ברית (רופא כירורג, ללא טקס דתי), כי אני לא חושב שזה ביג דיל, ויותר חשוב לי שלא תהיה להם סיבה להרגיש שונים. אלוהים יודע שכאתאיסטים שמאלנים יהיה להם מספיק גם ככה ;)
אז זה לא השפיע על החיים שלך בשום צורה שלילית, למה עשית להם ברית?
זו לא היתה החלטה קלה, כי מבחינה דתית אין לזה ערך עבורי או עבור אשתי. אבל למרות שלי לא היו ממש בעיות עם זה אני יודע שיכולות להיות, והעדפתי למנוע את זה מהילדים שלי. ההורים שלי חשבו שזה מנהג ברברי ומיותר. דעה שיתר בני המשפחה שלהם לא חלקו. אני מסכים במידה מסוימת אבל לא מרגיש לגבי זה באותה עוצמה כמוהם.
האם דיברת עם ההורים שלך על זה מתישהו במהלך ההתבגרות? חשבת לעשות את הניתוח בעצמך?
כן, דיברתי איתם. זה היה נושא שהרגשתי צורך להעלות יותר מפעם-פעמיים. ותמיד כשחשבתי אם לעשות לעצמי ברית, לא לקח לי יותר מכמה שניות להחליט שאני לא באמת רוצה. אחרי הסקס הראשון שלי, כשראיתי שהגרוע מכל לא קרה, זה הפסיק להיות עניין. זה כמובן סובייקטיבי לגמרי, והתנסות עם בת זוג פחות גמישה מחשבתית היתה יכולה להיות שונה לגמרי. אבל אני חושב שאפילו בגיל 17 הבנתי שאני לא רוצה להיות עם אנשים שלא יקבלו אותי כמו שאני. זה לא שאני מסתובב וצועק את זה ברחובות, אבל לא היתה לי בעיה עם בנות זוג.
נשמע שיש לך טיעונים די חזקים מהילדות והבגרות שלך מדוע ברית מילה מיותרת. מה גרם לך לחשוב שזה ייצור בעיות לבנים שלך?
אח שלי לא הסתדר באותה קלות כמוני, וזה גרם לי לחשוב על זה. הכאב של הברית הוא לא משהו שהבנים שלי מודעים לו, והגעתי למסקנה שלהיות שונים מיתר הילדים בצורה הזאת זה משהו שאני מעדיף למנוע מהם.



התשובות שלו הדהימו אותי. הוא חיזק את ההנחה שלי[4] שאין השפעה חברתית שלילית לנוכחותה של ערלה בחיים של מישהו. כמי שאין לטקס הזה שום משמעות דתית עבורו, הוא ביטל את האפשרות שיעשה את הניתוח בעצמו, בפעמים שבהן חשב על הרעיון, ומדגיש שגם היום, גם מבחינת הבנים שלו, אין לטקס שום ערך דתי בעיניו. הערך היחידי הוא חברתי, אף שהוא עצמו לא נימול ולא סבל מכך. הדהים אותי לראות כמה חזק הלחץ החברתי להיות כמו כולם, גם על מי שמגדיר עצמו כאתאיסט או שמאלני. לחץ חברתי כל כך חזק שנהיה שקוף; שמטביע את כל הטיעונים נגדו, עד שההורים פשוט מושכים בכתפיהם, ועושים את זה. רק כדי להפסיק את הלחץ.

ההצדקה שלו לגרימת כאב לאחר, שאותה שמעתי גם מהורים אחרים, היא "הבנים שלי לא יהיו מודעים לו". זה כמובן לא נכון; בנים שעוברים ברית מילה סובלים במהלך הניתוח, במהלך תהליך ההחלמה, ורגישים לכאב גם חודשים לאחר מכן. מה שהוא מתכוון לומר הוא "הבנים שלי לא יזכרו את הניתוח ולא יבואו אליי בטענות". העובדה שאדם אחר לא יזכור את העוול שעשית לו לא מצדיקה את העוול בשום אופן. כמו שכתבתי בתחילה, צריך הצדקה בעד גרימת כאב לאחר; אי אפשר להצדיקה בכך שתתחמק מלשלם על העוול.

המשפט "להיות שונים מיתר הילדים בצורה הזאת זה משהו שאני מעדיף למנוע מהם" עורר אצלי תחושות קשות, כמי שבילה את כל ילדותו בלהיות שונה מיתר הילדים, וסבל מבריונות ולעג. אם מלאך כלשהו היה מציע לי נס, לחזור להיות בן 5 אבל להיות "כמו כולם", הייתי מסרב בתוקף. אם היה מציע לי אותו מלאך להפסיק להיות ביסקסואל ולהפוך להיות סטרייט, הייתי מסרב בתוקף. כל חלק בי שייך לי, ולא הייתי מוותר עליו כדי להיות "כמו כולם", וצר לי לשמוע שמישהו היה רוצה למחוק את הייחודיות של הילדים שלו ולהפוך אותם ל"כמו כולם" רק כדי למנוע מהם מצוקה חברתית. תפקידנו לבנות חברה שנותנת מקום גם לשונה, ומעניקה לכל אחד הגנה מפחד ואלימות, בין אם חנון או מישקפופר או גרוע בכדורגל או נשי או תולעת ספרים או עבר דירה באמצע השנה או נשאר כיתה או מגמגם או פשוט מוזר. אני מקווה שאף הורה, כשהוא מביט בילד המוזר שלו, לא אומר לעצמו "חבל; אם היה ניתוח קטן בגיל 8 ימים שהיה הופך אותו לפחות מוזר, פחות הוא, הייתי עושה אותו; הוא הרי לא מודע למה שעושים לו..."

פסקה על הזהות היהודית שלי. כמו כל הזהויות האחרות שלי, בעוד שיש להן בוודאי מרכיב היסטורי או גופני, בסופו של דבר, הן עניין של בחירה. אני מרגיש יהודי ומזדהה כיהודי מתוך בחירה. אני מאמין שאגדל את ילדיי כיהודיים[5] ובאופן טבעי, זו הקבוצה שאני מרגיש לה שייכות ואקווה שהם ישתייכו לאותן קבוצות שאני שייך להן, כפי שאני מעדיף שיגורו בישראל, ידברו עברית, וישחקו משחקי תפקידים. אני דוחה מכל וכל את האמירה שברית מילה קשורה איכשהו לזהות יהודית. לא היה אף רגע בילדות שלי שבו מישהו הצביע על איבר המין שלי והסביר למה הוא נראה כך ולא אחרת; לעומת זאת, ילדותי מלאה בטקסים יהודיים אחרים, כגון קבלת שבת, בית שבו לא אוכלים חזיר או מערבבים בשר וחלב, סדר פסח, צום ביום כיפור, ועוד. אם נסתכל על בתיהם של מיליוני יהודים אחרים בישראל, אני מאמין שנראה דברים דומים. אלו הדברים שמעצבים את הזהות היהודית של הילדים שגדלים בהם. לא ברית מילה.

מה שעזר לי לגבש סופית את ההתנגדות המוחלטת שלי לברית מילה הייתה פסקה שכתב מישהו באחד מדיוני הפייסבוק על הנושא, בה כתב "למה רק לבנים מגיע? אז החלטתי להזמין את כל החברים והמשפחה לטקס קצר, שבו אצרוב את בתי בת 8 ימים על הטוסיק בעזרת ברזל מלובן בצורת מגן דוד." התחלחלתי מהתמונה של הברבריות והאכזריות לאותה תינוקת מסכנה, ועדיין; כוויה על הישבן, אם מורחים עליה באופן קבוע משחה אנטיספטית כדי שלא תזדהם, הרבה פחות מסוכנת לבריאות התינוקת מאשר ברית מילה...



1 - אני מקבל את זה שחולשתו של הפוסט הזה היא שאין לי בנים; אני גם מקבל את האמירה שייתכן וכאשר יוולדו לי בנים, אני אחשוב או ארגיש אחרת. אפשרי. הנה זה קרה לד"ר רועי צזנה, וכשהוא מדבר על הקולות המאוכזבים ששמע, אני הייתי אחד מהם. []
2 - בכל מקרה, גם אם מלים את הבן, חובה לעשות זאת בהליך כירורגי, ולאחר כמה חודשים, שבהם הערלה נפרדת מהפין והניתוח קל יותר ובטוח הרבה יותר. בגיל 8 ימים הערלה עדיין צמודה לפין מה שהופך את הניתוח לכואב יותר ומסוכן יותר; אין בישראל שום רגולציה על מוהלים, מה שמעלה את הסיכוי לסכנות בריאותיות ולתקלות במהלך הברית. אין שום עדויות לכך שבגיל 8 ימים יש עדיפות במערכת החיסונית, קרישת הדם, או היחס לכאב; זה הכול אגדות ובדותות שנועדו לגרום להורים להרגיש טוב יותר עם הכאב העז שהם גורמים לבן שלהם. []
3 - מכיוון שאין לי דרך לוודא שמדובר באדם אמיתי, אני מקבל את הביקורת שייתכן ומדובר בהמצאה. אישית, אני לא מאמין שמישהו היה משקר לגבי דבר כזה, ובכל מקרה, נראה שהרוב מאמין רק לסטטיסטיקות שתומכות בדעתו, אז זה כנראה לא משנה... []
4 - על בסיס החוויה האישית שלי מהטירונות, המלתחות בקאנטרי-קלאב וטיולים שנתיים; אם הייתי נשאל מי מהאנשים שהיו במקלחות איתי נימול ומי ערל, לא הייתי יכול לענות כי ביליתי 0% מהזמן בלבדוק. אני מאמין שכמוני, כך גם כל האחרים שהיו שם. []
5 - אני מקבל את ההגדרה של דוקינס, שאין "ילד יהודי" או "ילד קתולי" כי אין להם אוטונומיה לפתח אמונה דתית משל עצמם; אבל מנהגים דתיים יש, ואם אותם ילדים יגדלו בבית שבו המנהגים הדתיים היחידים הם יהודיים, ואין מנהגים דתיים אחרים, אז במובן הצר הזה, הם יהיו ילדים יהודיים. []

Grab This Widget

14 comments:

אנונימי אמר/ה...

גם אני לא הייתי רוצה לעשות ברית מילה לילדי. ועדיין - אני חושב שהטיעון של "זה כואב" הוא טיעון שקרי בעידן שבו ניתן לבצע את הפרוצדורה בהרדמה. ההתמקדות בנושא הכאב, ואפילו בנושא הסיבוכים (שהם בכל זאת, נדירים ביותר) מיותרת.

השאלה העיקרית היא האם הנזק (הרפואי - ירידה ברגישות בעת יחסי מין, וכו') מהתהליך גדול מהתועלת (פחות סיון להדבקות במחלות מין מסויימות, פוטנציאל לבעיות חברתיות, וכו').

מאחר שאני לא בטוח בתשובה הרי שאין לי הצדקה לביצוע התהליך ופגיעה באנטומיה הגופנית של בני. אם הייתי בטוח שהתועלת עולה על הנזק - הייתי מבצע את התהליך (בדיוק כמו שהייתי מבצע, לדוגמא, ניתוח הסרת תוספתן לבני אם הייתי חושב שהוא נדרש, ואפילו אם ההתאוששות ממנו הייתה לא נעימה, וכו').

Itai Assaf Greif אמר/ה...

הכאב ממשיך גם אחרי שההרדמה פגה, כי ההחלמה גם כואבת, וכאמור, התועלת הרפואית זניחה.

עמית אמר/ה...

בכל פעם בה אני נתקל בטיעונים נגד קיום ברית מילה אני בעיקר תוהה - לרוב, הטיעונים מייחסים משקל כבד מאוד לפגיעה הפיזית בתינוק, ומדי פעם מזכירים כל מיני דברים כמו זכויות שיש לתינוק על גופו.
וכאן נכנסת השאלה שלי - במה שונה קיום ברית המילה מהליך משמעותי הרבה יותר כמו בחירת גן או בית ספר? למה גרימת כאב זניח היא "עוול" וגרימת נזק פסיכולוגי קבוע (המכונה בלע"ז חינוך*) אינה?

כיוון שההשפעה הרפואית (לחיוב או לשלילה) זניחה, למה רוב הדיון מתחיל תמיד משם? ולא משאלה הרבה יותר מעניינת (אותי), כמו מה המסר שמשדר הורה בבחירה למול או לא למול את ילדו. הבחירה לשחות נגד הזרם ולא למול את הילד נראית לי כמו בחירה חינוכית לגיטימית (וכמוה הבחירה לשחות איתו) אבל ההתייחסות לכאב זמני ונשכח ולנזק קוסמטי מינורי כאל שיקול חשוב מוזרה לי.

* חשוב להבהיר - אני לא מתייחס ל"חינוך" ככלל, שם אני מניח שיש בו תועלת ברורה, אלא לבחירות חינוכיות ספציפיות לאורך חיי הילד - האם לשלוח את הילד לחוג פסנתר? האם לשלוח את הילד לבית ספר בו האוכלוסייה טובה יותר אבל אינו תואם את השקפת עולמי או לבית ספר בו יקבל הילד פחות כלים לעתידו, אבל תואם יותר את עולם הערכים שלי? כל בחירה שכזו היא כפייה של סדר העדיפויות של ההורה על הילד ושל האמונה שלו לגבי "מה חשוב".

Itai Assaf Greif אמר/ה...

למה התשובות שלי לשאלות שלך זה פשוט לצטט את עצמי?
"אני לא חייב להתייעץ בילד שלי לפני שאני פורץ לאוטונומיה של הגוף שלו; אני לא אשאל אותו מה לתת לו לאכול או אם למנוע ממנו ממתקים, אני אחליט אם יקבל זריקה ואם יתקלח ומתי ילך לישון. אבל לרגע אני לא מאמין שהיכולת שלי לקבל החלטות בשמו על הגוף שלו שקולה לזכות כלשהי על הגוף הזה שעדיפה על שלו; במקום, אני מתייחס לגופו, לשלומו, כפקדון שניתן לי. מוטל עליי כאחראי על הפקדון להביא אותו לגיל שבו יעמוד על דעתו ויהיה אחראי על עצמו בצורה הטובה ביותר האפשרית עבורי. לברית מילה יש תועלת רפואית זניחה, ובוודאי לא כזו שמצדיקה את הכאב או את הסיכונים[2]. כבעל פיקדון, אני לא רואה לה שום הצדקה."
הכאב זמני אבל חסר כל תועלת עבור הילד; הבחירה בגן לא פולשת לגופו, ומלבד זה, יש לה המון תועלת עבור הילד.

נראה שאנשים מבטלים את הכאב של אחרים הרבה לפני שהם מבטלים את שלהם. בטח לא היית מוכן לסבול כאב זמני שבו אני בועט ברגל שלך ממש חזק כי ככה אלוהים אמר לי כל פעם שהיינו נפגשים; ועדיין אתה מוכן לכרות חלקים מגוף של מישהו אחר כי אלוהים אמר לך.

זה מגוחך להשוות בין לעשות ברית מילה ובין לבחור איפה לגור או לאיזה בי"ס לשלוח את הילד, שברור שהבחירה בבי"ס היא חיונית וחשובה, וזו אחריות של ההורה לדאוג לחינוך של הילד. איזו דאגה זו ברית מילה? איך זה עוזר לילד?

זה לא. זה עוזר להורים להתחמק מלחץ חברתי. זה הכול. אם היו שואלים ילדים אם הם רוצים לעבור את ההליך הזה בגיל 3, 100% מהם היו אומרים לא.

עמית אמר/ה...

אני לא יודע למה התשובות שלך הן לצטט את עצמך, בעיקר כי אני לא מוצא פה תשובה לשאלה המרכזית מבחינתי - להיות הורה משמעו להחיל את העולם הערכי שלך על הילד, על כל הסבל והנזק שזה יכול לגרום. למה בחירות עם השלכה פיזית נמצאות במדרגה אחרת?
כשאתה בוחר לא למול את הילד שלך, אתה לא שומר על פיקדון, אתה מבצע בחירה על הגוף שלו. אתה בוחר לשים אותו בתוך קבוצת מיעוט (עם או בלי השלכות) ואם אני יכול ללמוד מהמקרה שציטטת, אתה מכניס לחייו את הדילמה - להימול או לא (והבחירה שאתה משאיר לו היא בחירה בפרמטרים שונים למדי מהבחירה שאתה יכול לבצע, כי עכשיו זו החלטה להיכנס לתוך מצב מכאיב, וזה לשנות את איך שאתה רגיל לראות חלק מסויים בגופך וכו').

ולגבי ההשוואה בין מילה לבית ספר, למה זה מגוחך? כי אחד מהם תואם את עולם הערכים שלך? מה התרומה שמקבל ילד מללכת לבית ספר עם לימודי יהדות מתוגברים לעומת הליכה לבית ספר חילוני בו האוכלוסיה טובה יותר? האם גם בחירה כזו היא "עוול"? ומה עם הבחירה ללמד את הילד בבית, מה שישפיע באופן משמעותי על חיי החברה שלו לכל החיים?

אנונימי אמר/ה...

אני כותב הסיקרט, ואני מעדיף להישאר אנונימי.
אני לא מבטיח לענות על שאלות שיעלו כאן, כי אני לא מבקר בבלוג הרבה, אבל אם יצא לי, אענה.

דבר ראשון, די שמחתי לראות את הפוסט הזה, גם אם איתי לא מסכים איתי.
אני בטוח שיש לא מעט אנשים שמתמודדים עם הסוגיה הזו ואני מקווה שעזרתי לתת איזו פרספקטיבה.

לגבי "להיות שונים מיתר הילדים בצורה הזאת זה משהו שאני מעדיף למנוע מהם": אני רוצה להרחיב מעט. אני לא רוצה שיובן שאני בעד קונפורמיות מוחלטת.
אני לא מתכוון שבני יהיו "רגילים", ובהחלט לא אנסה לשנות אותם אם הם יהיו שונים מהנורמה בצורה כזו או אחרת, ואני לא מרגיש שבכך שעשיתי ברית מילה לילדי גזלתי מהם את הייחודיות שלהם.

מה שלא ציינתי בסיקרט זה שלמרות שעניין ה(אין)מילה שלי לא היה ממש "עניין" שהטריד אותי ביום יום, זה כן היה משהו שהסתרתי כשהיה לי צורך (מלתחות בבריכת השחיה, למשל, בסביבות כיתות ו'-ח') על מנת להמנע מלתת לאנשים משהו נגדי.
היו מספיק דברים שגרמו לי להרגיש שונה גם ככה. לא הייתי ספורטיבי, לא הייתי חתיך או פופולרי עם בנות, העדפתי להסתובב עם ספר מאשר עם אנשים... בקיצור, חנון עם נטיה להתבודדות ויכולת חברתית לא מי-יודע-מה. עד היום אני לא מסוגל לעשות small talk.

אני מקווה שהבנים שלי יגדלו להיות חנונים מוצלחים גם כן, ואם אני יכול למנוע מהם בעיות, אני אעשה את זה.

דבר שני, לגבי זה "שאין השפעה חברתית שלילית לנוכחותה של ערלה בחיים של מישהו" - זה תלוי קונטקסט. אף פעם לא היו לי חברים קרובים שהיו דתיים, ולמעשה די הופתעתי לפני כמה שנים כשגיליתי שאחד מחברי שומר כשרות. אני חושב שכל חברי הם אנשים רחבי אופקים שיודעים לקבל רעיונות מגוונים.
לעומת זאת, בבניין שלי יש מספר משפחות דתיות, והבן שלי משחק עם ילדים דתיים בגילו, וממה שיצא לי לדבר אתם (על נושאים אחרים, לא על מילה) לא התרשמתי שמדובר בחבר'ה שיקבלו משהו כזה בהבנה, וזה היה פקטור בשיקולים שלי.

את הברית לשני הבנים לא ערכתי בגיל 8 ימים, אלא אחרי חודש, בערך. אני רוחץ אותם ומחליף להם חיתולים, אז אני יכול להיות בטוח שלאחר ההחלמה הם לא המשיכו לסבול מכאבים.
בנוסף, כאב פיזי קצר עכשיו עדיף בעיני על כאב נפשי מתמשך בעתיד (בפוטנציה, כמובן, אני לא אומר שבהכרח יהיה סבל למי שאינו נימול)

לגבי נושא הזהות: אני די מסכים עם איתי כאן. ברית המילה היא לא משהו שהיה חשוב באפיון הזהות הדתית שלי. הרבה יותר העסיקו אותי נושאים של התייחסות הדת לשכר ועונש, קיומה של אלוהות, וגיל היקום, והמחשה והקריאה שלי על הנושאים הללו הם שהביאו אותי להיות אתאיסט, ולא איזו תכונה גופנית שיש או אין לי.
מה שכן, השונות הפיזית הזו, שכל כך משמעותית להיותו של אדם מזוהה כבן דת כלשהיא, היתה נקודת התחלה לחשיבה שלי כילד. הנה, אני יהודי, ולא עברתי ברית מילה. ולא קרה לי כלום (בן 8, בערך, אני חושב).
אני לא מזהה את עצמי כבן דת כלשהיא, ואם היה אפשר לעשות זאת בקלות, הייתי מוחק את המילה "יהודי" מתעודת הזהות. אני מעדיף להיות "ישראלי", ואם תהיה אפשרות כזו בעתיד, אשתמש בה, כמו שאם תתאפשר חתונה אזרחית בארץ, אעשה זאת.

זהו בינתיים

דליה אמר/ה...

הרעיון הראשוני, הטוען כי אלו שעושים ברית מילה הם אלו שצריכים להצדיק את עצמם, ולא להפך, הוא משהו שאני מאוד מתחברת אליו.
אני גם מאוד מתחברת לכך, שלמרות שלדעתך נטל ההוכחה אינו חל עליך, אתה מבין כי זוהי הנורמה החברתית, ולכן כל מי שהולך נגד הסטטוס קוו יאלץ להסביר את עצמו באיזהשהו שלב.
אבל - שיחה עם אדם אנונימי שלאו דווקא קיים/דובר אמת לא צריכה לחזק את ההנחה שלך (שאין עלות חברתית להמנעות מברית מילה) ולמעשה לא צריכה להשפיע על דעותיך בשום צורה שהיא. זוהי אנקדוטה נחמדה המציגה את שני צידי המתרס (שניהם! הרי יש פה אח אחד שגדל בסדר ואחד שכן חווה קשיים בהתבגרות...). אתה חוטא כאן בהטיית האישור, ולקוראים האינטילגנטים שלך זה עלול לצרום. הטיעונים שלך מספיק חזקים, אתה לא צריך סיפור אנונימי שאין לו משקל בעניין בכדי לתרץ את תפיסת העולם שלך.

וכתגובה למספר דברים שנאמרו למעלה - נכון הרבה החלטות שאנו עושים בנוגע לחייהם של ילדינו יהוו משקל אדיר בהתפתחות שלהם, מכל הבחינות. בחירה פיזית כגון ביצוע ברית מילה אינה שונה במהותה מבחירה רגשית כמו האם להגיד לילד שלך כל יום שאתה אוהב אותו. השוני הוא בסיבה - יום יבוא והילד הנימול יגדל וישאל "למה עשית לי ברית מילה?". אם התשובה *היחידה* שלכם היא "זה מה שכולם עושים ולא רציתי שתהיה שונה", אז אל תתפלאו ש"זה מה שכולם עושים" תהיה התשובה של הילד כשתשאלו אותו "למה עשית X?" (השלימו עם המעשה הרע החביב עליכם שלעולם לא הייתם רוצים לראות את ילדיכם עושים, אבל מפחדים שזה יקרה כי זו הנורמה).

Itai Assaf Greif אמר/ה...

"להיות הורה משמעו להחיל את העולם הערכי שלך על הילד, על כל הסבל והנזק שזה יכול לגרום. למה בחירות עם השלכה פיזית נמצאות במדרגה אחרת?" בגלל האוטונומיה של הפרט על הגוף, ובגלל שבמקרה הזה, ההחלטה איננה הפיכה. אני יכול לגדל את הילד שלי עם מנהגים יהודיים, והוא יכול לאמץ מנהגים אחרים כאשר יעמוד על דעתו. הוא לא יכול לגדל ערלה מחדש.

לנסות לצייר את הדילמה שאני מציב בפני הילד שלי כדילמה מסובכת זו דמגוגיה זולה; לתת לילד שלך *יותר* אפשרויות זה טוב. זה קצת כאילו אמרת שאם אני מעודד את הילד שלי ללכת לאוניברסיטה אני פוגע בו, כי עדיף היה למנוע ממנו את האפשרות כדי שלא יצטרך להתלבט לאיזה תואר לגשת.

הבחירה ללמד את הילד בבית מול בבי"ס אכן בחירה משמעותית, אבל כמו שכתבתי כבר פעמיים, יש תועלת חיובית עצומה לכך שהילד ילמד בבית ספר. אין תועלת רפואית לכך שהילד יימול, והתועלת החברתית היא שולית, כמו שכתבתי.

עמית אמר/ה...

איתי, אני חושב שמצאתי את הנקודה בגללה אני לא מבין אותך.
אתה כותב "בגלל האוטונומיה של הפרט על הגוף" וממשיך הלאה. זו הנקודה בה אני שואל - למה אוטונומיה על הגוף עולה בחשיבותה על אוטונומיה של הפרט על הנפש?

לגבי הטענה שמשהו הוא הפיך, זה בעיקר לא נכון. אם הילד שלך גדל בתוך תרבות יהודית ועם מנהגים יהודים זה הופך אותו למהגר בתוך כל תרבות אחרת בה הוא עשוי לבחור. הוא יהיה יליד של התרבות היהודית כי שם גידלת אותו. מעבר לחברה אחרת זה כמו ניתוח לשחזור עורלה - זה עשוי להיראות דומה, אבל זה לא יהיה בדיוק זה. שאל כל דתל"ש שאתה מכיר אם הוא חושב שהבחירה שלו שקולה למצב בו הוא היה נולד חילוני.

לגבי הדילמה, אני לא מנסה לטעון שזה רע להציב את הילד בפני דילמה מסובכת, אני מציין רק שהדילמה שאתה מתמודד איתה כשהתינוק מגיע לגיל בו מקובל למול אותו היא שונה מהדילמה שאתה מציב בפניו, כך שאתה לא "שומר" על מצב נתון, אתה בוחר עבורו בחירה ומשאיר לו בחירה אחרת.
לגבי בחירת בית הספר, כך אתה מצדיק את שליחת הילד למקום בו הוא (בסבירות גבוהה) יחווה סבל, ואולי גם אלימות, אבל האם היית שולח את ילדך לבית ספר יסודי טוב יותר אם זה היה בית ספר של ש"ס (ונניח, לצורך השאלה, שהוא היה לומד שם גם את כל המקצועות שחשובים לך כמו אנגלית וחשבון ברמה גבוהה דיה)? אם לא - למה?

מילה, כמו שנדמה לי שכתבתי, היא אקט חינוכי (וגם ההימנעות ממנה). אתה משתף את התינוק, בלי לשאול אותו, בעולם הערכי שלך. אני מאוד מסכים עם מה שכתבה דליה - אם הילד שלך יבוא וישאל אותך למה הוא נימול, כדאי מאוד שתהיה לך תשובה מתוך העולם הערכי הזה. אני חושב שכדאי שתהיה לך תשובה טובה באותה מידה לשאלה ההפוכה - מדוע בחרת לא למול אותו.

איילת אמר/ה...

איתי, אני מסכימה עם כמעט כל מה שכתבת, אבל יש לי נקודה אחת חשובה לתיקון.
לפי המחקר שערכנו כשהתמודדנו עם הסאגה הפרטית שלנו בנושא, אם אתה מתכוון למול את בנך התינוק (ולא לחכות עד הפרדות העטרה בגיל.. 5-6 שנים, נדמה לי?), מבחינה רפואית עדיף לבצע מילה כמה שיותר מוקדם - רצוי לחכות 24-48 שעות מהלידה כדי לוודא שהתינוק בריא. 8 ימים זה באמת עניין הלכתי, אבל 6 חודשים זה בדרך כלל מאוחר מדי.
4 חודשים הוא הגבול שבו רוב המוהלים-מנתחים בארץ ימולו בהרדמה חלקית, אחר כך נדרש ניתוח בהרדמה מלאה וזה כמובן יותר מסוכן. אז אם תחליטו למול, מוטב גם מבחינה רפואית לעשות זאת בגיל צעיר (ואם כבר זה מה שהחלטתם, לכו על 8 ימים ותחסכו לעצמכם עולם של כאב בהתמודדות מול המשפחות שלכם ושאר הסביבה).

trilliane אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
trilliane אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
trilliane אמר/ה...

עמית, מי אמר שבחירת בית ספר היא החלטה חשובה פחות?
אתה צודק, הורה עומד בפני החלטות רבות חשובות לגבי ילדיו, ולכן ראוי שהוא ישקול אותן היטב, יבין את ההשלכות ויקבל החלטה מושכלת, קל וחומר כשמדובר בהחלטות בלתי הפיכות.
מכיוון שבי"ס הוא חובה במדינת ישראל, הורה צריך לבחור בי"ס כלשהו; מילה לא חייבים לבצע. אבל גם בי"ס אינו בחירה קדושה, ומכיוון שהיא בחירה הפיכה יותר מראוי שההורה יהיה קשוב לילדו ואם הילד סובל יעביר אותו בי"ס או אם יש לו קשיים כאלה ואחרים ימצא פתרונות להקל על מצוקתו (ואני מכירה הורים רבים שאכן נוהגים כך). יתרה מכך, כשהילד כבר גדול דיו כדי להחליט בהחלט רצוי לאפשר לו לבחור את ביה"ס במידת האפשר (זה נכון לגבי תיכון וזה נכון לא פעם גם לפני כן, וגם כאן אני מכירה לא מעט דוגמאות).

אחרון חביב, הבחירה הרטורית ב"אבל אפשר להסב לילד יותר נזק ב..." לא מובנת לי. אתה לא הראשון שנוקט קו כזה, והוא תמיד מתמיה אותי. האם העובדה שיש נזקים גדולים יותר מעלימה את הנזק הזה? מקטינה אותו? אם בתור חיפאית אני סובלת מזיהום אוויר גבוה יותר משאר הארץ, אז אולי לא משנה כבר אם גם אתחיל לעשן? כשאדם מתחיל להשוות ליותר גרוע אני מבינה שנגמרו לו הטיעונים המהותיים, כי זה קו דיון נטול כל תוחלת. אתה רוצה לא להיות הכי גרוע? אין לך שאיפות להיות טוב יותר? כי לי יש.

ודאי שיש נזקים גדולים יותר לילד מברית מילה. נחש מה? גם אותם אני רוצה למנוע!
ודאי שיש החלטות מהותיות יותר. נחש מה? גם אותן הייתי רוצה לקבל באופן מושכל ואחרי מחשבה, ואם הן בלתי הפיכות ומשפיעות לכל החיים, ואין חובה לבחור בהן מלכתחילה, אעדיף להימנע מהן.
הורה חייב לבחור מה הילד יאכל, ילבש ואיפה ילמד, לפחות עד השלב שבו הוא מסוגל לבחור לבד. הוא לא חייב לבחור איזה ניתוח לבצע לו אחרי שבוע. זו אינה החלטה שצריך לקבל, אפשר להותיר אותה בידיו.

לאיילת – לא יודעת איזה מחקר ערכתם, אבל לפי הידע שיש לי אין שום עדיפות רפואית לבצע מילה כמה שיותר מוקדם. אמנם ההחלמה מהירה יותר (בשבועיים שלושה) וכך זה במקרים רבים אצל בני אדם צעירים, אבל זה שיקול קטן מאוד, בהתחשב בכך שאני לא חושבת שהוא יבחר לעבור בגיל מבוגר יותר (ויש די והותר גברים מבוגרים שעוברים מילה בהצלחה יתרה). בגיל מבוגר די בהרדמה חלקית, בדקי שנית. הרדמה מלאה נדרשת רק בילד קטן שחזק מספיק להתנגד מצד אחד (אי אפשר להחזיק אותו בקלות כמו תינוק) ומצד שני לא יכול להחזיק את עצמו כי הוא לא בוגר מספיק. בניתוחים פלסטיים ממתינים בד"כ לסיום הגדילה של האיבר ולא סתם. כן עדיף לחכות שתיפרד העטרה, כי כשהערלה דבוקה אליה צריך לקרוע את העור כדי להפריד ביניהן ומדובר בפעולה אלימה ובכאבי תופת (כשנעשית ללא הרדמה). כן עדיף לחכות שהאיבר יגדל והרופא יראה כמו שצריך מה הוא עושה (הסרת יותר מדי עור קורית לא פעם במילה, וזה מביא לתחושת מתיחות בזקפה בבגרות, לנטייה לצד מסוים אם ההסרה לא סימטרית, לשיעור יתר אם חסר עור והוא נמשך מהאשכים ועוד). יתרה מכך, הסיבוך הנפוץ ביותר במילת תינוקות הוא דימום, והוא קריטי מאוד בתינוק שיש לו בגוף פחות מליטר דם, אבל אינו מסכן את חייו של אדם בוגר. זאת ועוד, אדם בוגר יכול לומר מה הוא מרגיש, יכול לדווח על כאבים וליטול משככי כאבים במידת הצורך וכו'. הוא לא חסר ישע. וזו אולי הנקודה החשובה מכולן: הוא לא חסר ישע. הוא יכול להחליט על הנעשה בגופו. גופו שלו. באיבר שמשמש ליחסי מין, שזה חלק די חשוב מהחיים של אדם בוגר. לדעתי לאף אדם אין זכות לקבוע במקומו איך לעצב את איבר המין שלו ולקבוע את אופן תפקודו המיני.

הירושלמית אמר/ה...

ואני תוהה תמיד איך יכול להיות שאנשים שמתגאים בהיותם חושבים, עצמאיים, אתאיסטים וכו' לא רואים שום בעיה במודיפיקציה כירורגית של איבר המין של חסר ישע. כלומר רואים, אבל אם זה קורה לתינוקת בשבט אפריקאי, לא אם זה קורה לתינוק בשבט יהודי-ישראלי.

בכל מצב אחר, אותם אנשים בדיוק, היו רואים במעשה הזה משהו בין תקיפה מינית לתקיפה נקודה.
בכל נסיבות אחרות, המחשבה לכרות חלק מגופו של ילד שלא מסיבות רפאויות הכרחיות, נראית מטורפת, לא מוסרית ובלתי נסבלת.
אלא אם כן זו ברית מילה ואז זה בסדר.

גם אני בחרתי שם ובית ספר ועוד שלל דברים עבור ילדי.
אי אפשר לגדל ילדים בלי זה ומה זה קשור בכלל?
מה שבחרתי, זה לא לראות את הגוף שלהם בתור הקנין *שלי*.
קנין שאני יכולה לעצב אותו לאור תפיסה אסתטית כלשהי (כי זה באמת, כל כך הרבה יותר יפה איבר מין כרות עורלה ולא חלילה יש לי הטיה תרבותית לחשוב שככה אמור בולבול להראות).
או שבגלל שאני משליכה את הפחדים *שלי* להיות מוקעת מהשבט, יוצאת דופן עליהם.
בעיני הכאב הוא החלק הכי פחות משמעותי בענין -
איך בעידן שלנו, אפשר להמשיך לחשוב שיש לנו זכות לכרות חלק מאיבר המין של חסר ישע שנתון בחסותינו?
בלתי נתפס בעיני.

הוסף רשומת תגובה