‏הצגת רשומות עם תוויות עברית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עברית. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 21 באוגוסט 2012

ביקורת על הקומיקס "איך נפלו גיבורים"

(גילוי נאות: יש לי היכרות אישית כזאת או אחרת עם עדי אלקין ויוסי גורביץ, כך שניגשתי אל הביקורת הזו מתוך רצון להיות הכי חיובי שאפשר.)

"איך נפלו גיבורים"[1] הוא קומיקס שלידתו, כך מספרת אלקין, ברצון לעשות משהו יצירתי. לאו דווקא את זה. יש להעריך את זה, כמו גם את עצם הניסיון להוציא קומיקס בעברית, מעשה לא טריוויאלי אף פעם. עם זאת, זו לא המוטיבציה הכי טובה בעולם לכתיבת סיפור; תמיד העדפתי את הסיפורים של אנשים שמרגישים שהם צריכים לספר אותו. זה לא הופך את הסיפור לטוב, אבל לפחות זה מעודד מאמצים.

לפני שנכנס לפרטים הקטנים, אקדים ואומר שאני מתכוון לרכוש ולקרוא את ששת החוברות האחרות, ובכך לעשות את המעט מהצד שלי לתמוך ב"יצירה ישראלית מקורית". בסוף אני אגיד על זה עוד משהו. 

ב-מרמלדהMarket, שם גם אפשר לרכוש את חוברת מס' 1  ב-45₪, אפשר לקרוא את תיאור העלילה (שחבל שלא מודפס על גב החוברת):
"בועז כרמל הוא בלש פרטי כושל בירושלים של 1967, שלושה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים. יום אחד מקבל בועז משימה לא שגרתית: להתחקות אחר קצין מהולל וגיבור מלחמה בשם אביתר הראל, בחשד כי הוא בוגד באשתו. משם הכל מסתבך, ובועז נקלע למערבולת שכוללת אנשי שב"כ נמרצים, מיסטיקניות פלסטינאיות, היפיות אידיאליסטיות וסודות אפלים מראשיתה של המדינה."

תיאור העלילה הזה מעניין וחשוב, כי מתוך החוברת אי אפשר ללמוד דבר על מה מחכה לנו בקומיקס. למעשה, החוברת הראשונה היא רק אקספוזיציה קצרה עם מעט מאוד טיזינג, שלא נותנת לנו שום פרטים מעבר לרשום במשפט הראשון של התיאור: בועז כרמל הוא בלש פרטי, הוא מקבל משימה (שנדמית די שגרתית) מאשתו של אביתר הראל לבדוק אם הוא בוגד בה ו... זהו. יש cold-open בהתחלה שאמורה להרטיב את הגרון וליצור מתח להמשך, אבל אם אנחנו אמורים לחכות ארבע שנים לחוברת מס' 2 זה חסר משמעות, והקומיקס לא ממש מגיע לסוג של סוף כמו שהוא נותן לנו שתי סצינות שלא קשורות זו לזו, ואז נגמרים הדפים. אם יש מערבולת שכוללת אנשי שב"כ, מיסטיקניות והיפיות - היא מחכה לחוברות הבאות. אפשר לומר הרבה בעד בנייה איטית של מתח, גרף עולה של אקשן, הגדלת ההימור מפרק לפרק; אבל מכיוון שזה לא רומן בלשי, אלא חוברת ראשונה של קומיקס, אם היא נקראת כאקספוזיציה מאוד קצרה ותו לא, הקורא עלול להרגיש מרומה. 

בהקשר של קומיקס, וזה אולי ישמע מצחיק, בעיקר מעניינת אותי הכתיבה. אני לא מתעניין יותר מדי בסגנונות רישום וציור של תנועה ואקשן, ואני בטוח שאלקין היא מקצוענית טובה מאוד. הבעיה היא שחלק מהפאנלים נראים כסקיצה לפאנל במקום פאנל שלם, ורמת הגימור עולה ויורדת מפאנל לפאנל, לפעמים בתוך אותו הדף. יצא לי לקרוא קומיקס שנועד להראות כמו סקיצות (למשל "It's a Bird") אבל אז סגנון הציור היה אחיד מפאנל לפאנל, ולכן הוא נראה מכוון. כאן זה מרגיש מרושל.

בשני המקרים, הן מבחינת תכנון לקוי של קצב הפרק הראשון (אם זה אכן פרק ראשון; ברומן בלשי זה כנראה היה הקדמה+חצי פרק ראשון+כמה דפים מהפרק השלישי) והן מבחינת האמנות, אני מרגיש שחסרה עריכה. זו טענה ישנה, שעולה אצלי שוב ושוב בכל פעם שאני רואה יצירה שאפשר לכנות "חובבנית" אם כי כנראה אופנתי לכנות "עצמאית". עורך או עורכת טובים שהיו עובדים על הקומיקס הזה היו מונעים בדיוק את שתי הבעיות שציינתי: פאנלים שלא היו מתאימים לרמה הסגנונית הרצויה היו מוחזרים לאמנית, והתסריט היה מוחזר לכותב, גורביץ, כדי שישכתב אותו בהתאם לחלוקה הגיונית יותר בין שבע החוברות.

זה מחזיר אותי לנקודה שבה אמרתי שארכוש את ששת החוברות הבאות, למרות שלא נהניתי מזו במיוחד: שתי הבעיות הללו פתירות די בקלות. לא מדובר בבעיה מהותית בסיפור, בגיבור, או ברמתם של היוצרים. אני לא יודע מה הם שלבי העבודה על החוברות הבאות, ואם יש מקום לשיפור, אבל אני מקווה שכן. בכל מקרה, בהמשך כנראה יהיו יותר אנשי שב"כ נמרצים, וזה תמיד כיף.



חיפשתי עוד ביקורות ברשת לשם השלמות ולא מצאתי; גורביץ מקדם את החוברת אצלו בבלוג, ומצוין שהיא יוצאת לאור בפסטיבל הקומיקס, אבל באתרים אחרים פשוט מציינים את קיומה, בלי לכתוב עליה.



1 - הייתי בטוח שהתרגום הנכון לאנגלית של הביטוי הוא "How the Mighty Have Fallen", אבל אלקין תיקנה אותי, וזה "How Are the Mighty Fallen". תמיד טוב ללמוד משהו חדש. 

יום ראשון, 11 במרץ 2012

שלוש הערות על העברית

איזה כוח יש לעברית; איזו אלה אדירה, שעצם קיומו של שם דומיין כמו .co.il.יהוה יכול להעליב ציבור שלם; "צורם תרבותית" כותב פריסקו, ליברל מאמין שבדרך כלל נמצא בפינה ההפוכה ממחסום-הפה הדתי,  "הרי אם יש יוצא מהכלל, זה השם הזה"[1]. הרי את הכלל יצרנו בכך שיצרנו את המילה. בתחילה את כל המילים היה אפשר להגיד; מילים מחמיאות, מילים מעליבות, מילים ציוריות, מילים פרקטיות. אז חיברנו אות לאות, אמרנו "זו המילה אפשר לקרוא, להבין, לדעת, לזכור, לאהוב, לשנוא, לדחות - אך אסור לומר אותה, לכתוב או להעתיק". כך בכל פעם שסופר סת"ם מעתיק ספר תורה, אין הוא כותב את השם המפורש בתור עצמו, אלא חוזר אחורה לפסגת ההר וחורט דברי אלוהים חיים על הדף כבראשונה. כך כל הופעה של יהוה היא הופעה ראשונה, אף פעם לא ממוחזרת, משתנה, מתפתחת. מנותקת מכל שאר המילים בשפה החיה, שיכולות לצמוח, או למות. 



איך תכנה גבר הנשוי לגבר אחר? בכותרת משנה על סלב אקראי "אחרי שנתיים של נישואים, אמיר פיי גוטמן ובעלו ינאי פרישר מתכוננים לשלב הבא..." העברית מכירה את בעל הנשים[2], מה תעשה עם בן זוגו של גבר? תהפוך אותוֹ לבעלוֹ שלוֹ ואותוֹ לבעלוֹ שלוֹ - והמילה "בעלוֹ" הופכת למגוכחת, הו"ו בחוֹלם נדמית כילד נמתח על קצות האצבעות, מנסה להגיע למדף הגבוה שעליו יושבת איזו שפה גמישה, מקבלת, מעבר להשגתנו.

השפה חיה וקיימת, מתפתחת עם דובריה, והתרבות שבה הם חיים. על מונח להתרחב ולהתכווץ, כדי להכיל פרטים חדשים, או להפריש מעצמו פרטים שלא מתאימים לו יותר. כך "שוביניזם" מאבד את התייחסותו לגזע או למוצא, מצמצם עצמו לשימוש הצורב מול האישה והנשי, ו"קובץ" או "סרט" אוספים להם משמעויות טכנולוגיות חדשות. אז המילה "בעל" פותחת חזית חדשה ומנסה להכיל את מערכות היחסים שלא היו קיימות כאשר נותרה, אבל אין לה סיכוי כל עוד תוקפים אותה מן העורף על מטענה ההיסטורי.



בין זמן לזמן, האקדמיה ללשון העברית נאבקת על השימוש בלשון האנגלית באקדמיה. טוב יעשו הסטונדטים אם ידעו אנגלית, שכן זו שפתו של העולם האקדמי, ושפתה של הרשת המחברת אותם לעולם הזה. טוב שיש מקום באקדמיה לסטודנטים ומרצים מחו"ל. אבל שתי טובות אלו אינן הסיבה ללימוד בלשון האנגלית. הרי לא האקדמיה היא שמחלישה את השימוש בעברית. עושים זאת העיתונאים ועורכי העיתונים, הסופרים ועורכי הספרים, מורות הספרות ומפקחותיהן. אז מה רוצה האקדמיה? רוצה שהממשלה הזאת, שאין לה בעיה להתעלם מהמציאות, לעקם את היד ולהגביל את הדיבור, תחוקק נגד. תכריח בעד. תעשה משהו. העיקר שהעברית תהיה ראשית מעל האנגלית, גם במקרים הספציפיים שבהם האחרונה עדיפה.


העברית חיה קצת מעל מאה שנים. כעת היא שפתה של ישראל, אין להכחיש זאת. אזרחיה הערביים לומדים עברית אחרי שהם לומדים ערבית, בעוד שאחוזון עושים את הצעד ההופכי. אבל הצמיחה שלה לא תלויה בדיבור השגור, היומיומי. הצמיחה שלה תלויה באימוץ מילים חדשות, וצורות חדשות להשתמש בהן[3]. הממסד הדתי, העיתונות, האקדמיה, אם יאתגרו את עצמן ואת חבריהן יוכלו להמריץ את העברית; במקום זאת, נראה שהם רק מכבידים עליה.


1 - האינטרנט, אהובתי, תמיד לצידם של חסרי השליטה; הרי עצם הניסיון להחניק את שם הדומיין גרם אפילו לפריסקו לכתוב את השם המפורש בפוסט המקושר.
2 - כמו שרועה הכבשים הופך לרועה כאשר הוא מקבל לידיו את העדר, ואילו הכבשים נשארות כבשים, כך בעל הנשים הופך לבעל כאשר הוא מקבל לידיו את האישה הראשונה, ואילו היא נשארת אישה, ללמדנו שכבשה עוברת מרועה לרועה ונשארת כבשה, ואפשר לצרף כבשה לכבשה וליצור עדר. כך אישה עוברת מבעל לבעל, ואפשר לצרף אישה ולאישה וליצור צרה. 
3 - ראו כמה נוח לבנות פועל חדש באנגלית, שאינה מוגבלת על-ידי השורש והמשקל, לעומת העברית.