יום רביעי, 1 בנובמבר 2017

אני לא יודע למה אני פמיניסט

(הערה מקדימה: פוסט זה הוא חלק מסדרת שלושים ימים של פמיניזם, סדרה שתלווה אותנו לכל אורך חודש נובמבר. לחיצה על הקישור או על התגית "שלושים" תוביל לאוסף כל הפוסטים השייכים לסדרה)
אני פמיניסט. נדמה לי שבשלב הזה של החיים שלי, זה כבר לא רדיקלי להגיד את זה.
ככה נראה פמיניסט, אם תרצו, או לפחות, ככה נשמע הפמיניסט הזה (בין אם תרצו, או לעתים, לא תרצו).
אני מגדיר את עצמי כפמיניסט לפחות 16 שנה, אם לא יותר, ועדיין, כאשר נדרשתי לפני כמה שבועות להסביר את התפתחות המחשבה הפמיניסטית שלי, נתקעתי. אני יכול להצביע על כמה תחנות דרך חשובות, ואני יודע שהן היו בשלב יחסית מוקדם של הפתחות המחשבה שלי, אבל אני זוכר בבירור שניגשתי אליהן אחרי שכבר אמרתי לעצמי "פמיניזם זה דבר חשוב, זה דבר שאני רוצה לקדם בחיים שלי" - ואני לא יודע איך הגעתי למסקנה הזו. חשבתי לעצמי שזו נקודת פתיחה טובה, איפה בעצם אני רואה את עצמי בכל הפרויקט הזה. לא רק מה זה פמיניזם עבורי, אלא גם מה אני עבור פמיניזם.

פמיניזם זה לנשים בלבד

מי שבעיקר כותבות על פמיניזם ועוסקות בפמיניזם ומקדמות פמיניזם, הן נשים. סבבה. כאשר ניגשים לכל תחום שבו יש רוב נשי, בטח אם זה רוב מוחץ נשי, עולה המחשבה: "זה לנשים בלבד". זו לא מחשבה טובה. למעשה, זה אחד הדברים שהמאבק הפמיניסטי נאבק לשנות; המחשבה שאם יש בעיקר גננות ומטפלות בילדים, אז זה תחום "לנשים בלבד", וצריך להשאיר אותו ככה. זו בבואת המראה של "זה לגברים בלבד" בנוגע לעבודה באיסוף זבל, או תיקון מכוניות, או להיות מנכ"ל של תאגיד בינלאומי עצום מרשימת Fortune 500. יש אנשים, יש נשים, שחושבים או חושבות שזה ראוי שפמיניזם יהיה לנשים בלבד. אחרי הכול, אם פמיניזם מתמודד בראש ובראשונה עם דיכוי של נשים, אז זה הגיוני שרק נשים יעסקו בו, לא? בתור גבר, הדבר המקסימלי שלכאורה "מותר" לי לעשות הוא להיות בעל ברית שקט: לבוא להפגנות, לתרום כסף לארגונים, לחתום על עצומות. אבל אני לא יכול להגדיר את עצמי כפמיניסט, או לקדם בעצמי מטרות פמיניסטיות, בטח לא כאלו שקשורות לנשים. 

אני בטוח שיש חלקים בפמיניזם שהם לנשים בלבד. אני לא יכול להעיד על החוויה של להיות אישה שהולכת לבד ברחוב, או להיות אישה שמתמודדת עם הטרדות מיניות וסביבות עבודה עוינות, או להרגיש מותקפת אצל הגיניקולוג או הרופא המיילד - וגם זה סבבה. אבל אם מתרחקים מהמטרה הספציפית, פמיניזם זו אג'נדה פוליטית; אג'נדה מוסרית. אי אפשר להגיד "פמיניזם זה לנשים בלבד" כמו שאי אפשר להגיד "שמאלנות זה לנשים בלבד" או "צמחונות זה לנשים בלבד" או "שמירה על איכות הסביבה זה לנשים בלבד".

זאת אומרת, אפשר להגיד את זה, אבל זה יהיה מגוחך. 

פמיניזם זה פשוט שוויון

"למה בעצם אתה בכלל צריך להיות פמיניסט? פמיניזם מעודד עליונות של נשים על גברים. אני בעד שיווין; כל הגברים וכל הנשים שווים, ואת זה כבר יש[1], אז מה הטעם?"

אף פעם לא אהבתי את ההשוואה בין פמיניזם ושיווין. אז קל מדי לפטור את עצמך באמירה "אני מאמין שנשים וגברים שווים" וברגע שאמרת את זה, אתה לא צריך לעשות יותר כלום. אבל פמיניזם זה לא רק state of mind; בתור אג'נדה פוליטית, היא מבקשת ממנו לעשות דברים. אם פמיניזם זה שיוויון, ואני כבר מאמין שנשים וגברים שווים, אז מה עוד רוצים ממני?

בגלל זה אני מעדיף לדבר על צדק. בגלל שנשים וגברים לא שווים אחד לשני, כמו שנשים לא שוות אחת לשנייה; נכון שכולנו בני אדם, אבל אף אחד מאיתנו לא מתאים לתבנית. לכן הדגש הוא לא על שיוויון אלא על הזדמנויות; ודיכוי; נוכחות, ונראות במרחב, ופחד, ואלימות. ברור שגברים ונשים שווים; גם ברור שאין סיבה שהפשע של "תקיפה" יהיה שונה אם המותקף הוא גבר או המותקפת הוא אישה; ברור שהחוק צריך להיות שווה. אבל גם ברור שבכל הנוגע לאלימות, החברה שלנו מסדירה אלימות נגד נשים ואלימות נגד גברים בצורות שונות לגמרי - וצריך לדבר על זה.

שיוויון מכווין אותנו לדבר בעיקר על חקיקה; וחקיקה היא מקום חשוב לקדם בו פמיניזם, אבל המוקד שלי הוא צדק, וזו הסיבה שהמוקד שלי הוא בעיקר המקום שבו אנשים פוגשים אחד את השני, ואיך הם מתייחסים אחד לשני. איך אנחנו מסדרים את העולם שאנחנו חיים בו, וקל מאוד לראות שהעולם שלנו לא צודק. בעיניי, פמיניזם זו אג'נדה פוליטית שמקדמת עולם צודק; כולם שכולנו צריכים להיאבק כדי ליצור סביבנו.

אז למה להיות פמיניסט

אני מניח שאני פמיניסט מאותה סיבה שאני הומניסט או שמאלני. אלו הערכים שספגתי בבית שבו גדלתי. לא דיברו איתי על פמיניזם כאשר גדלתי, ובעצם בנקודה שבה התחלתי לקרוא על פמיניזם זה לא היה אקט של שכנוע אלא יותר "אה, אז ככה קוראים לזה". ובכל זאת, פמיניזם כאג'נדה משך אותי יותר מאשר אג'נדות אחרות. הסיבה לכך היא שפמיניזם הוא גם אג'נדה פוליטית, אבל גם דרך להסתכל על העולם. פמיניזם מבקש מאיתנו לבחון בדקדוק את הצורה שבה העולם מאורגן סביבנו; לתקוף את מה שנראה לנו טבעי ולתהות האמנם זה כך; לבחון את מבני הכוח, את הפריבילגיות, את הדיכויים, שאנחנו משתתפים בהם או שמופעלים עלינו; אמנם חלק נכבד מפמיניזם הוא נושא הדיכוי של נשים והמאבק לשחרר נשים מהדיכוי הזה, אבל יש בו ערך פוליטי, פילוסופי אפילו, הרבה מעבר לזה. גם אם מחר היה לנו עולם צודק יותר, וכל הבעיות של כל הנשים בעולם היו נפתרות, עדיין היה ערך באופן ההסתכלות על זה על העולם. לצד המאבק עבור עולם צודק, שהוא מאבק חשוב עד מאוד, עבורי פמיניזם הוא גם מתנה פילוסופית; ארגז כלים להיות אדם טוב יותר, ומושך אותי להשתתף בו כדי להרחיב ולשפר את ארגז הכלים, ולהנגיש אותו לכמה שיותר אנשים.


1 - אם מתעלמים לגמרי מדברים כמו גיוס לצה"ל או מפלגות פוליטיות שמדירות נשים או הרבנות הראשית וענייני נישואים וגירושים או חוקי אונס או חוקי חופשות לידה או מעמד של "עקרת בית" בביטוח לאומי, וכן הלאה וכן הלאה.[]

Grab This Widget

0 comments:

הוסף רשומת תגובה